בין בלפור למנאמה, תפיסת הביטחון הישנה חטפה תבוסה

השלום עם האמירויות ועם בחריין מוכיח שיש מענה לאסטרטגיה הפלשתינית, שאיתה הגנרלים בדימוס שמוחים נגד נתניהו לא הצליחו להתמודד • פרשנות

מרכז הסחר העולמי במנאמה, בחריין, בשנה שעברה // צילום: רויטרס // מרכז הסחר העולמי במנאמה, בחריין, בשנה שעברה

השבוע מתכנסים הווקטורים השונים שמחוללים בארצנו סערה מושלמת. או אם תרצו, שושקה רוצה לעשות שלום עם בחוריינ(ו) אבל זה לא יוצא. לאנשי מחאת שושקה, כל הגילויים של השבוע שעבר לא משנים את תמונת עולמם. ראש הממשלה בנימין נתניהו נחשב לאויב בעיני בכירי הפרקליטות, כפי שנחשף על ידי עמית סגל. ונתניהו נחשב לאויב גם בעיני בכירי מערכת הביטחון בדימוס ומחוזות הבחירה של "שושקה". נמר ביטחוני עם רדיקל אנטי-ציוני ירבצו יחדיו.

אבל הרבה יותר מזה: השלום עם האמירויות שייחתם השבוע בוושינגטון והסכם הנורמליזציה הנוסף עם בחריין קוברים את תפיסת הביטחון הישנה, הקלאסית, של מדינת ישראל. אם מישהו רוצה להבין את שורשי הדברים, מערכת הביטחון ראתה בנתניהו מאז היבחרו לראשונה ב-1996 פולש זר עם תפיסה הסותרת את תפיסת הביטחון שאותה ייסד בן גוריון. וביתר שאת, הדברים נחשפו בעשור החולף.

כפי שהפרקליטות ואולי גם בית המשפט העליון רואים בראש הממשלה אויב, ולא מי שלגביו צריך לחקור את האמת בפרשיות שבהן הוא מעורב, כך גם הצמרת הביטחונית של הדור הקודם. על פי התפיסה ההיסטורית, מי שמופקדת על שמירת חותם הביטחון הלאומי זו מערכת הביטחון והעומדים בראשה. צה"ל אמור לספק את הביטחון, והיסוד המדיני-דיפלומטי היחיד בתפיסת הביטחון הוא היחסים עם ארה"ב.

בכירי הביטחון, מאהוד ברק, דרך אשכנזי, גנץ, מאיר דגן ז"ל, איזנקוט וחבריהם, מצאו את עצמם בנחיתות מול האסטרטגיה המוצלחת שהפעילו הפלשתינים ומנהיגת ההתנגדות איראן נגד ישראל. החתירה להסדר מדיני בכל מחיר הפכה למשימה העליונה כדי למלא מחדש את מאגר הלגיטימציה המידלדל. העימות החריף עם הנשיא אובאמה שכנע אותם שנתניהו הוא האיום העיקרי על הביטחון הלאומי.

מחאת שושקה כפי שראינו גם אמש בירושלים, היא מתוצרת בכירי הביטחון בדימוס. המערכה המדינית הארוכה שהוביל נתניהו ואשר קוצרת ממש בימים אלה את הפירות מוכיחה שיש מענה לאסטרטגיה הפלשתינית, שמטרתה לגרום לקריסתה הפנימית של מדינת ישראל. זה קרה הרבה מאוד בזכות עלייתו הבלתי צפויה של הנשיא טראמפ. גם הוא שובר מוסכמות של הממסד הביטחוני והדיפלומטי בוושינגטון. ההישגים במפרץ מתרחשים במקביל להסכם בעל חשיבות היסטורית בין סרביה לקוסובו. גם זה קורה בחסות טראמפ. 

כל פריצות הדרך המדיניות האלה היו צריכות להוסיף למורל הלאומי וללכידות הפנימית. זה לא קורה, משום שמחנה רק-לא-ביבי שולט ללא מצרים במצב הרוח האישי והלאומי. הם דוהרים כמו פרש בלי ראש מתוך ייחום פוליטי יצרי, ושכחו זה מכבר מה הסיבה שהם מוכנים שיישרף העולם ובלבד שנתניהו לא יהיה ראש ממשלה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר