המורה מקנדה שלא פחדה מהממשלה החזקה בעולם

אתמול (שני) בבוקר יהונתן פולארד נשבר. ב־38 השנים שחלפו מאז החל לרגל למען ישראל, הוא ספג אינספור מהלומות, אכזבות ובגידות. אך ברובן המכריע היתה לו משענת, אשתו אסתר, שבמשך 30 שנה הקדישה לו את חייה באופן טוטאלי.

היא עשתה זאת מטעמים אלטרואיסטיים ואידיאליסטיים, אך גם ואולי בעיקר משום שהתאהבה בו. האהבה וההתמסרות הללו גם הובילו אותה לשלם את המחיר הכבד מנשוא. עד שיהונתן שוחרר מהכלא היא כבר היתה בגיל שלא אפשר לה להביא ילדים לעולם.

"עוד בתקופה שהייתי בכלא, פנו אליה כמה פעמים עורכי עיתונים בבקשה שתכתוב מאמרי דעה. היא השיבה שזה בעייתי כי יהיה לה נושא אחד לכתוב עליו. אני", סיפר אתמול פולארד כשהוא ממרר בבכי בביתו. "היא הקדישה את חייה כדי להציל אותי, אך אני לא הצלתי אותה", חזר ואמר לידידים שהגיעו לביתם במרכז ירושלים.

שנה אחת בלבד הספיקו השניים לחיות כזוג חופשי. אמנם מהכלא האמריקני יצא כבר ב־2015, אך דירתם בניו יורק, שבה חיו חמש שנים, היתה למעשה בית סוהר עירוני. רק עם הגעתם לארץ, לפני שנה וחודש, הפכו להיות אדונים לזמנם ולתנועותיהם. חלק ניכר מזמנם הוקדש לטיפולים במחלת הסרטן שממנה סבלה אסתר.

"היא לא פחדה משום דבר כשזה היה נוגע לבעלה. אני שמח שלפחות הצלחנו להגיע מחוץ לארץ, כדי שהיא תיקבר באדמה שאהבה ושעכשיו תחבק אותה. אני אולי מבין בפוליטיקה ואסטרטגיה, אך היא הבינה את ערכה האמיתי של הארץ הזו ואת המחויבות שלנו כלפיה. היא הכירה כל נקודת התיישבות לפרטי־פרטים, ובכל ליל שבת, אם התרחש פיגוע באותו שבוע, היא היתה מספרת לי על תולדות חייו המלאים של מי שנרצח. כל השנים, בכל פיגוע, היא היתה הולכת לכל ניחום אבלים ככל שיכלה. כל כולה אהבה את הארץ הזו ואת העם הזה. היה בה את כל מה שטוב באישה יהודייה", ספד לה בדמעות.

מי שעקב אחרי המאבק של אסתר פולארד ז"ל, ידע שהיא לא תמיד היתה קלה או נחמדה. בסופו של דבר אסתר היתה יהודייה פשוטה מקנדה, מורה בהכשרתה, שאהבתה ואמונתה קשרו אותה לאחת הפרשיות הקשות בתולדות המדינה, והובילו אותה להתנגשות ישירה עם שתי ממשלות רבות עוצמה, של ארה"ב ושל ישראל - לא כוחות, בלשון המעטה.

אם לא די בכך, אסתר היתה גם אישה, גם דתייה, גם אנגלוסכסית וגם ישירה - מרכיבים בלתי עבירים בזירה המחוספסת של התקשורת הישראלית.

על תעוזתה להטיח את האמת בפני האנשים החזקים ביותר, בדבר הבגידה בבעלה, היא שילמה מחירים כבדים. כאילו היתה יריב פוליטי של מישהו, ארגוני הביטחון הפעילו נגדה את העיתונאים החזקים ביותר בישראל. ההכפשות האלה לא עצרו אותה מלהמשיך לפעול למען פולארד, אך פצעו את נפשה ואולי גם קיצרו את ימיה.

"הדבר שכואב לי יותר מכל הוא השנים הרבות שבהן הממשלה גרמה לה סבל. היא כל כך רצתה בית נאמן בישראל.

"אך הם שיקרו לגביה, הפיצו לשון הרע עליה, עשו דברים שאף אדם הגון - ובוודאי ממשלה - לא אמורים לעשות לאדם אחר. בשנים שבהן כתבו בעיתונים שהיא מקבלת מיליונים מהמדינה - דבר שלא היה נכון - היא חיתה בדירת חדר קטנה ליד השוק בירושלים בתנאים קשים. לא היה אכפת לה כיצד חיתה. רק השקרים הפריעו לה. הם מעולם לא התנצלו על כך".

נוחי בשלום, אסתר. מסעך הושלם.