"האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה" כך אמר יצחק רבין ז"ל בנאומו האחרון. בימים טרופים אלו של מגיפה עולמית ושל היסטריה ציבורית המלווה באווירה של "קץ העולם"; בימים קשים אלו של התערערות הסדר הגלובאלי והסדר הלוקאלי המלווה בהתערערות של תחושות הביטחון הכלכלי והבריאותי; בימים סוערים אלו של הסתה מילולית מכל הכיוונים והגזרות הגולשת לפרקים גם לאלימות פיזית; בימים אלו שבהם התדרדרנו כולנו למצב שניתן לכנותו בשם "אי-שפיות קולקטיבית" – כדאי לחזור ולחרוט על לוח ליבנו את המילים המופיעות במשפט הראשון בנאומו האחרון של רבין: "אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה". חשוב לא פחות גם לחזור ולהיזכר במשפט השני והפחות זכור בנאומו האחרון של רבין: "בדמוקרטיה יכולות להיות מחלוקות, אך ההכרעה תהיה בבחירות".
איש שמאל הייתי בצעירותי – ואיש ימין בבגרותי. השתתפתי בהפגנות שארגנה תנועת שלום-עכשיו במהלך שנות ה-80 של המאה העשרים – והפכתי לחבר-כנסת ולשר מטעם תנועת הליכוד בראשית המאה העשרים ואחת. חוויתי את ההסתה והשנאה בתור איש ימין ובתור איש שמאל. "זכיתי" לטעום מהבוז, מהזלזול, ומההתלהמות, מצד זה ומצד זה.
"ושוב חוזר הניגון" ולאחרונה אנו חוזרים וחשים כיצד האש במדורת השבט הקטנה שלנו הולכת ומתגברת ומאיימת לשרף את כולנו. כיצד הלהט האידאולוגי של מחנה זה או אחר – להט אידיאולוגי שראוי כשלעצמו להערכה ולהוקרה – מתורגם להסתה, לבוז ולזלזול, כלפי אלו שאינם שותפים לו. בשבועות האחרונים ראינו שוב ושוב כיצד ציבורים גדולים וחשובים, חלקם בהתלהבותם להציל את הרכיב "הדמוקרטי" שבנוסחה "יהודית ודמוקרטית" – וחלקם בהתלהבותם להציל את הרכיב "היהודי" שבאותה הנוסחה - גולשים לעתים לחוסר ציות למוסדות המדינה, ואף לאלימות כלפי שוטרים וחיילים שהופקדו על אכיפת החוק והסדר הציבורי ועל ביצוע החלטותיה החוקיות של הממשלה הנבחרת.
דומני שההיסטוריה האישית המיוחדת שלי מעניקה לי לעתים יתרון מסוים על חבריי בימין ובשמאל: אני יודע, ואפילו מסוגל להרגיש כיצד נראים הדברים גם מהצד השני. אני יודע בוודאות מוחלטת שרובם המכריע של האנשים בשני הצדדים חפצים באמת ובתמים בטובת הכלל ובטובת המדינה. אני משוכנע בכל מאודי שרובם המכריע של השמאלנים הם פטריוטים למהדרין, ולא חלילה וחס "בוגדים" או "שמאלנים מסריחים"; ואני גם יודע בוודאות שרובם המכריע של הימניים הם דמוקרטים למהדרין, ולא חס וחלילה "פשיסטים" או "בהמות עדר כנועות". אני מרגיש את מה שבסופו של דבר כולנו הרי יודעים בסתר ליבנו: אנשים אחים אנחנו - "שבט אחים ואחיות".
אנשים אחים אנחנו, גם כאשר אנחנו רואים ומפרשים את המציאות העכשווית באופן שונה לגמרי. אנשים אחים אנחנו, לא רק מכיוון שכולנו עם אחד שעדיין נאבק על קיומו ועל עצמאותו באזור קשה ומסוכן, ולא רק מכיוון שכולנו מיטלטלים כעת על-גבי סירה אחת על גבי הסערה והגלים שחוללה המגיפה. אלא פשוטו כמשמעו: אחים אנחנו מכיוון שאין לך כמעט משפחה או חוג חברים שאין בהם דתיים וחילוניים, ספרדים ואשכנזים, אנשי שמאל וימין, תומכים נלהבים ומתנגדים חריפים לממשלה ולעומד בראשה.
בימים טרופים אלו שבהם העולם כולו כמרקחה, וכאשר התקשורת המודרנית עוד מעצימה כהרגלה את הדרמה ומבליטה את המחלוקות על-מנת לספק לנו את מנות הריגוש היומי הנדרשות לצורך הקרב על הרייטינג – חשוב להירגע לרגע ולהתבונן בדברים בפרספקטיבה קצת יותר פילוסופית-היסטורית. חשוב לשוב ולהיזכר, שכבר ידענו בהיסטוריה הקצרה של מדינתנו הקטנטונת משברים גדולים יותר וסערות קשות יותר. זוכרים את החששות לגורל המדינה ולעצם קיומה בתקופת ההמתנה שקדמה למלחמת ששת הימים? זוכרים את המצבים הקשים במלחמת יום הכיפורים? את ההזהרות על גורל הדמוקרטיה שליוו את עלייתו של מנחם בגין לשלטון? את מערכת הבחירות האלימה מאין כמותה של שנת 1981? את המשבר הכלכלי וההיפר-אינפלציה של שנות השמונים? את הקיטוב ואת ההפגנות ההמוניות בתקופת הסכמי אוסלו? את האירוע הנורא של רצח רבין? את האוטובוסים ומסעדות שהתפוצצו ברחובות ערינו באינתיפאדה השנייה?
ה"יהודית-דמוקרטית" שלנו כבר הוכיחה את עצמה כנוסחה מנצחת, ותאמינו לי, שאם עברנו את פרעה – נעבור גם את זה. ככל שניתן לראות כרגע, למרות חומרתו העכשווית משבר הקורונה עתיד לחלוף ולעבור מן העולם בעתיד הלא רחוק, זאת בעקבות פיתוחם הממשמש ובא של חיסונים ותרופות. אפשר כבר להסתכן ולהתנבא, שהשיבוש הקשה של הסדר העולמי הוא הפעם בגדר שיבוש זמני בלבד. כן, זהו משבר חמור ומוצמד לו תג מחיר בריאותי-כלכלי. לא, זה לא אירוע שמשנה סדריי עולם בסדר הגודל של מלחמת העולם השנייה. בינתיים כדאי לכולנו להרגיע ולהירגע. להרגיע להירגע, כי זו הדרך הרציונאלית ביותר לשמור על "היהודית והדמוקרטית" שלנו בצורה מיטבית.
אני קורא אפוא לחבריי בימין, שמתעצבנים מההפגנות ומהמסרים שנתפסים לעתים כמתנשאים וכמזלזלים, להימנע ככל האפשר מלהתכתש באלימות מילולית עם המפגינים מהצד השני, ובוודאי ובוודאי שלא להתעמת עמם פיזית. זכותם להפגין! וזכות זו אינה ניתנת לערעור, גם אם הם חלק מהמסרים שלהם מעצבנים אותנו בטירוף ואפילו אם הם פוגעים ועולבים בנו. זכותם להפגין, וכן, אפילו לנבל את פיהם, כל עוד הם מתנהלים בהתאם לחוקים ולמגבלות. אני נושא עדיין ברגלי השמאלית רסיסים מהרימון שהושלך להפגנת שלום עכשיו לפני כמעט ארבעים שנה ושהרג את אמיל גרינצוויג. בשום פנים ואופן איננו רוצים, חלילה, להיגרר לאירועים דומים.
אני קורא גם לאחיי מהשמאל למתן מסרים וסגנון. כן, גם כלפי ראש ממשלת ישראל. זכות ההפגנה והמחאה היא חלק מזכות הדיבור והבעת הדעה - אך ישנם ביטויים שאינם ראויים להישמע. נכון שמבחינה חוקית מותר כנראה לנבל את הפה ולאחל לכל אדם את כל הרע שבעולם, שהרי אין חוק האוסר על שנאה. אבל תערכו בבקשה ניסוי מחשבה קטן, ותחשבו לרגע כיצד הייתם מגיבים לו התברר לכם שחלק מהביטויים המושמעים כיום כלפי נתניהו ורעייתו היו מושמעים בזמנו כנגד יצחק רבין ורעייתו. האם תוכלו לומר לעצמכם, אם יד על הלב, שלא הייתם מגדירים אותם ביטויים בדיוק בתור השתלחות והסתה?
כאשר מוחים בהפגנות כנגד ראש הממשלה והממשלה, זה כמובן בסדר גמור. ואולם כאשר גולשים לדיבורים מסוכנים על "הפיכה" או "מהפכה" זהו מסר קיצוני ואנטי-דמוקרטי בעליל שמשדר כוחנות ואלימות כלפי כל מי שחושב ומצביע אחרת. הפיכה פרו-דמוקרטית יכולה להיות רק במקום בו נשללת זכותו של העם להכרעה אמתית בקלפי. אבל קריאות להפיכה או להטלת מצור פיזי על פרלמנט שנבחר באורח דמוקרטי, רק מכיוון שחוגים מסוימים בציבור מתקשים להשלים עם הכרעת הבוחרים כפי שבאה לידי ביטוי בהרכב הממשלה והכנסת, אינן עולות בקנה אחד עם עקרונות הדמוקרטיה.
זכות המחאה אינה מתיישבת עם זכות ההפיכה, גם כאשר חלק מהמוחים רואים את עצמם בתור "אליטות ביטחוניות ואקדמיות". למעשה היא אפילו סותרת אותה! ברגע שהזכות לבחור ולהיבחר, והזכות לדבר ולמחות מתקיימות במדינה כשלהי – סיסמאות כגון "הפיכה" או "מצור" מעבירות בהכרח את המסר האנטי-דמוקרטי, כאילו יש למישהו את הזכות להביא להחלפת שלטון נבחר באמצעות השימוש באלימות ובכוח הזרוע. מטבעם של מסרים מסוג זה שהם מייצרים אווירה של איום כלפי ציבורים שלמים, כאילו מערערים על זכותם השוויונית להשפיע. כדאי שמנהיגי המוחים יבהירו באופן ברור וחד-משמעי, שהם מכבדים את תוצאות הבחירות כפי שהן באות לידי ביטוי בהרכב הממשלה והכנסת. זאת בהתאם לעקרון שמופיע במשפט השני בנאומו האחרון של רבין: "בדמוקרטיה ההכרעה בבחירות".
כפי שכבר ציינתי: עברנו את פרעה - ונעבור גם את זה. בינתיים כדאי לכולנו, לכל שבט האחים והאחיות, להנמיך את הלהבות, להימנע מאלימות, להרגיע ולהירגע, ולעיין בספריי הפילוסופיה וההיסטוריה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו