התנדבו בקורונה: ישראלים ידועים כמי שאוהבים להתנדב ולעזור לאחרים. ביום שבת יצוין יום המתנדב הבינלאומי שמטרתו להוקיר את תרומת המתנדבים ולעודד התנדבות של אנשים חדשים. השנה האחרונה בצל הקורונה סיפקה מצבים רבים שבהם היו מי שנדרשו לסיוע - והם קיבלו אותו.
"גיוס המתנדבים בחודשים מארס-מאי היה די אינטואיטיבי, דבר המאפיין עיתות חירום", מספרת רונית בר, מנכ"לית המועצה הישראלית להתנדבות. לדבריה: "עם ישראל מתגייס לסייע במה שצריך". המועצה הישראלית להתנדבות היא ארגון התשתית שמפתח, מנהל ומתכלל את כלל התשתיות, התוכניות והשירותים לקידום הפעילויות בחברה הישראלית בכל המגזרים. בזמן הקורונה תכללה המועצה פעילות של מאות אלפי מתנדבים בהתאם לצרכים שעלו מהרשויות המקומיות. חלק מהמתנדבים חילקו מזון, חלקם סייעו ברכישת תרופות ואף בעזרה להפגת הבדידות.
"לאחר הסגר הראשון חלה ירידה בכמות המתנדבים כי אנשים חזרו לעבוד, אך עדיין ראינו עלייה בכמות המתנדבים מאשתקד", סיכמה בר. כך, למשל, נתונים שנאספו בעמותת רוח טובה מקבוצת אריסון, המכילה אלפי מקומות התנדבות, ומחברת בין מתנדבים לעמותות מראים כי יש עלייה של 37% במספר מחפשי מקומות ההתנדבות ביחס לשנה שעברה. בין היתר יש עלייה של 205% בחיפוש התנדבות מהבית (55,389 לעומת 18,128) וכן עלייה של 350% בחיפוש התנדבות של עזרה ומזון לנזקקים (58,787 לעומת 13,070).
"מודה על האפשרות"
שמוליק רוזן מנס ציונה הוא שחקן ומאמן עבר בכדור יד, ומאמן כיום בכדור רשת, שרגיל להתנדב עשרות שנים בפעילויות של נוער בסיכון ואגודת ספורט. אלא שמרגע שהקורונה הגיעה הוא מצא לעצמו תפקיד התנדבות חדש - חבר בסיירת הסברת הקורונה שהקימה מחלקת המתנדבים בעירייה.
"אנחנו מסתובבים במקומות מסחר ובגנים ציבוריים ומסבירים לתושבים על החשיבות בעטיית מסיכות וגם מחלקים למי שזקוק. זה נשמע אולי משהו קטן אבל בעיניי זה משהו שיכול להציל חיים". הוא מספר כי התגובות כלפיו וכלפי חבריו חיוביות: "אנשים שאני מעיר להם אומרים לי תודה, מפרגנים לי, אומרים לי 'כל הכבוד לכם', יש הורים שמבקשים שאסביר לילדים מה החשיבות של מסיכות. עד כה לא נתקלתי בביקורת נגד הפעילות שלנו. עיריית נס ציונה משקיעה לא מעט במלחמה בקורונה, בהסברה ובאכיפה. אני בטוח שהפעילות שלנו תורמת לזה שהעיר נמצאת במקום טוב. לרוזן יש מסר: "אני ממליץ לאנשים להתנדב. בכל פעם בסיום פרויקט התנדבות, אני אומר תודה על האפשרות שניתנה לי".
"הדבר שמחזיק אותי"
יעל ענתבי צדוק (59) היא סוכנת נסיעות כבר 35 שנים. לפני כשנתיים החלה לצד השגרה העמוסה להתנדב ב"שכן טוב" - ארגון שמחלק אוכל למשפחות נזקקות בתל אביב.
"בכל חג התנדבתי לנסוע לקבל אוכל ולחלק לארבע משפחות קבועות", סיפרה. אלא שאז הגיעה הקורונה והיא מצאה את עצמה עם הרבה זמן פנוי. "התחלתי להתנדב בשכן טוב בכל יום חמישי, והוספתי לזה ליווי של ניצולת שואה פעם בשבוע. נוסף על כך התחלתי להתנדב ב'לקט ישראל' פעם בשבוע, במיון ירקות שנשלחים לעמותות ואחרי זה למשפחות נזקקים". היא מצאה את עצמה כמעט בכל יום עם התנדבות אחרת, מה שמילא אותה מאוד: "אם לא היתה קורונה לא הייתי מתנדבת באופן קבוע ותדיר. היום אני לא יכולה להעביר שבוע בלי התנדבות. זה הדבר היחיד בתקופה הזאת שמחזיק אותי ומרומם אותי. זה עושה לי טוב. זו הרגשה מדהימה, לקבל ממשפחה נזקקת מכתב תודה אחרי שדאגתי לילדים שלה לילקוטים לבית הספר ולבגדים לחורף. היד עוד נטויה ואני מחפשת כל הזמן עוד ועוד התנדבויות".
"נתינה כדרך חיים"
אפילו הקורונה והיותו בקבוצת סיכון לא שינו את הרגליו הטובים של גבי יפלח (86), שמתנדב במרכז הסיוע ב"פתחון לב" בראשל"צ. הוא נחשב המתנדב הוותיק ביותר בארגון, ומתייצב מדי שבוע מיום הקמתו.
"במרוקו, כשהייתי ילד, אמא שלי היתה נוהגת לאפות חלות לפני כניסת השבת - ושולחת אותנו הילדים לחלק אותן כסלי מזון למשפחות העניות בשכונה. מאז שהייתי קטן גדלתי על ערכים של נתינה וערבות הדדית, והחלטתי להקדיש את החיים שלי לנושא. יום אחד חניתי במתחם הסמוך לפתחון לב ופתאום ראיתי אנשים אורזים סלי מזון, שאלתי מה קורה שם ומאותו הרגע נשארתי. הגעתי כמעט 'בטעות'. זה צבט לי את הלב לראות את זה בעיניים, אז החלטתי להצטרף". על היותו מתנדב בקבוצת סיכון הוא מספר: "אני לא חושש כי אני נזהר ושומר על עצמי ופועל לפי ההנחיות. לאחרונה עברתי לתפקיד שיותר שומר עלי מבחינת קשר ישיר עם אנשים. אני יודע מניסיון אישי של שנים רבות - אם פתחון לב ועמותות הסיוע לא היו קיימות, היו אנשים מאוד רעבים ברחובות. זו פעילות חשובה שחייבת להמשיך בכל הכוח, כדי לעזור לכמה שיותר אנשים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו