יצחק בלפר בן ה-98, האחרון ביתומי יאנוש קורצ'אק, שהיה פסל וצייר מוכשר, נפטר בלילה שבין שישי לשבת.
בלפר נולד בשנת 1923 בוורשה, ובין השנים 1930-1938 היה חניך בבית היתומים של קורצ'אק וסטפניה וילצ'ינסקה בוורשה שבפולין. לאחר כיבוש ורשה על ידי הגרמנים ברח דרך היערות לרוסיה.
ב-1941 עבר להתגורר בטשקנט והתגייס לצבא האדום. לאחר המלחמה ניסה לעלות ארצה בעלייה בלתי לגאלית עם שארית הפליטה, אבל הוגלה על ידי הבריטים למחנה מעצר בקפריסין. ב-1949 עלה לישראל.
ריאיון עם בלפר מ-2015 // כתבת: אמילי עמרוסי, צילום: משה בן שמחון
הוא למד במכון אבני לאמנות ועיצוב, ולאחר מכן ייסד וניהל חוגים לציור ושימש כמרצה לציור באוניברסיטה העממית בתל אביב. יצירותיו הוצגו בתערוכות בארץ ובחו"ל.
ב-2015 פרסם בלפר את ספר הילדים "האיש שידע לאהוב ילדים", שבו הציג את סיפורם של קורצ'אק ושל וילצ'ינסקה. בריאיון שהעניק לקראת צאתו לאמילי עמרוסי ב"ישראל השבוע" סיפר: "אני עדיין ילד של קורצ'אק". "המוטו שלו היה שהילד הוא אדם בכל שלבי התפתחותו ומגיעות לו זכויות של מבוגר", אמר אז.
"מורה דרך להבנת ערכים, מסרים חינוכיים ואנושיות"
בית לוחמי הגטאות העלה פוסט לזכרו של בלפר, שבו נכתב: "אנו שרויים באבל עם היוודע דבר פטירתו של יצחק בלפר, חניכו של יאנוש קורצ'אק ואורח יקר ואהוב דרך קבע במוזיאון. בלפר, אומן בכל נשמתו ובכל מאודו, הקדיש את כל חייו הבוגרים להפצת דרכו החינוכית של מחנכו היהודי, שנרצח עם חניכיו בטרבלינקה בשנת 1942.
"כל מי שפגש את יצחק בלפר ראה לפניו אדם מוכשר מאוד, ערכי מאוד, צייר מחונן, ובעיקר בן אדם אנרגטי עם זיק שובב בעיניו. בפעמים הרבות שהגיע לבית לוחמי הגטאות לספר על חוויותיו כחניכו של יאנוש קורצ'אק פגש באופן ישיר ובלתי אמצעי ילדים ומדריכים ב'יד לילד', מדריכי מסעות לפולין וקבוצות מגילים שונים, תוך שהוא מספר בהערכה ובהערצה על המורה שלו לחיים. כמה תערוכות של יצחק בלפר הוצגו בבית לוחמי הגטאות. אנו, צוות המקום בהווה ובעבר, מרכינים ראשינו בצער על לכתו של חבר יקר ואדם מקסים, שבו ראינו מורה דרך להבנת ערכים, מסרים חינוכיים ואנושיות. יהי זכרו ברוך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו