שלושה חודשים בלבד לפני יום הולדתה ה-111, הלכה לעולמה הניה רבינוב מקיבוץ שער הגולן שבעמק הירדן ביום שישי האחרון. רבינוב הייתה ותיקת חברי הקיבוצים בישראל.
רבינוב נולדה בשנת 1910 בעיר פינסק, שהייתה אז שייכת לאימפריה הרוסית, והיום נמצאת בתחומה של בלארוס. בחייה הארוכים היא חוותה את מלחמת העולם הראשונה ומגפות, החל מהשפעת הספרדית שפרצה ב-1918 ועד למגפת הקורונה של ימינו אנו. היא נולדה למשפחה יהודית חסידית מבוססת ובנעוריה הצטרפה לקן המקומי של תנועת הנוער השומר הצעיר, שם נחשפה לרעיונות הציונות, השוויון והשותפות, שהציתו את ליבה.
כשסיימה את הגימנסיה יצאה ללמוד באוניברסיטת גרנובל שבצרפת ולמורת רוחם של הוריה, לאחר שנת לימודים אחת ובהיות בת 20 החליטה לעלות עם חבריה לארץ ישראל. היא נישאה לאפרים רבינוב ז"ל, והשניים שעלו ביחד עבדו בסלילת כבישים, בפרדסים, היו חלק מהקבוצה שהתגבשה משנת 1930 בעיר ראשון לציון, מתרגלים חיי קיבוץ, וממתינים עד להסדרת רכישת הקרקע הרחק בעמק הירדן. האות ניתן בחודש מרץ 1937, אז עלו הצעירים הנרגשים על הקרקע הנוקשה במסגרת הקמת יישובי חומה ומגדל.
בקיבוץ מילאה הניה שורה של תפקידים. היא עבדה בגן ירק, בכרם, בחינוך, הייתה מזכירת הקיבוץ, ובמשך 45 שנים עבדה בהנהלת החשבונות. היא הייתה חברה פעילה ודעתנית, ניהלה חיים עצמאיים לחלוטין עד מעבר לגיל 100, כולל רכיבה על אופניים והגעה לחדר האוכל.
עם לכתה, אמר בנה אמנון רבינוב: "תמה תקופת חיים מופלאה של אישה קטנה בגובה אך אמיצה וגדולה ברוחה, שהחזיקה כמעט 111 שנים, מפינסק הרחוקה ועד הגשמת החלום של עלייה לארץ ישראל והקמת קיבוץ עם פעילות ענפה ומבורכת בו. הצער מהול בהרבה גאווה".
