השייח' ראאד סלאח, שלא התקבל להיות עובד מדינה - הפך לאיום על המדינה

באמצע שנות השמונים הגיש צעיר שסיים לימודי אסלאם באוניברסיטת חברון, אחיהם של שני שוטרים ששירתו במשטרת ישראל, מועמדות לתפקיד אימאם מסגד באום אל פחם - שאז היה כפר ולא עיר, אולם מועמדותו נפסלה בשל עמדותיו "נגד המדינה". הצעיר הזה השתייך לתנועה האסלאמית, והחל לפעול בשורותיה, אך מהר מאוד הוא התפצל מהתנועה האם, והקים את התנועה האסלאמית הצפונית, שהוצאה מחוץ לחוק לפני יותר מעשור.

היום, השייח' ראאד סלאח משתחרר מהכלא בפעם השנייה במהלך העשור האחרון, והפעם הוא משתחרר לאחר שהורשע בעבירות של הסתה לאלימות, בעקבות מאמרים שכתב ופוסטים שפרסם ברשתות החברתיות.

במשך שנים רבות מדינת ישראל ניהלה מאבק עיקש בשייח' סלאח, במשנתו ובתומכיו, ולמרות שהצליחה לחסל את המפעל הכלכלי האדיר שהקימה התנועה האסלאמית, וחילטה עשרות מיליוני שקלים, סגרה מוסדות רבים והוציאה אותה מחוץ לחוק, כל פעם שהשייח' ראאד סלאח נעצר נשפט או משתחרר מהכלא, האירוע הופך מפגן תמיכה באיש ובמורשתו ובמה שהוא מייצג.

את בסיס התמיכה שלו החל סלאח לבנות בעקבות החלטת מנהיג התנועה דאז, השייח' עבדאללה נימר דרוויש להתמודד בבחירות לכנסת בעקבות חתימת הסכמי אוסלו, באמצע שנות התשעים. סלאח וקבוצת תומכים מצומצמת ראו בהתמודדות לכנסת קו אדום, ובשל מחלוקת אידאולוגיית קשה, שבסיסה הקרה במדינת ישראל כמדינה יהודית, החליטו להתפצל מהתנועה האם. לאחר הפיצול עמד השייח' דרוויש בראשות הפלג הדרומי – ממנו צמח גם ח"כ מנסור עבאס.

במשך שני עשורים סימן השייח' סלאח את מסגד אל אקצא כיעד לאומי דתי, ובנה את עיקר משנתו סביב הסיפור שהמסגד נמצא בסכנה קיומית, וכי כל יום עלולה מדינת ישראל ואו גורמים יהודים להביא להריסת המסגד. הוא הסתובב בעולם הערבי והאסלאמי, ואמר "אל אקצא בסכנה" וסביב אמירה וטענה זו נבנתה תעשייה שלמה, הוקמו אירועים בהם הושקעו מיליוני שקלים, גויסו כספים רבים והופכו חומרי הסברה וסרטים רבים, כאשר רשתות וערוצי תקשורת בעולם הערבי אימצו את הטענה והפכו אותה למעין אידאולוגיה בכל העולם הערבי.

עם פרוץ אירועי אוקטובר 2000, בהם נהרגו 13 אזרחי המדינה ומהם 12 אזרחים ערבים, לשייח' סלאח היתה השפעה מרובה, ועדת החקירה הממלכתית אף זימנה אותו לעדות שנמשכה מספר ימים, וחלק ממסקנותיה אף התייחסו לפעילותו השלילית בהלהטת הרוחות והוצאת הצעירים לרחובות.

כיום, למרות שהוא אסיר משוחרר, ללא כל יכולת לניהול מוסד או כל יכולת להיבחר רשמית כנציג ציבור, האיש נחשב למנהיג המשפיע ביותר בקרב הציבור הערבי בישראל, ומלבד ירדן, הרשות הפלשתינית ומצרים, הוא מתקבל כמעט בכל המדינות הערביות כגיבור לאומי וכמי שעומד כחומת מגן נגד מדינת ישראל, במיוחד בכל הקשור להגנה על מסגד אל אקצא.