מגפת התאונות: שבוע הבטיחות בדרכים יוצא לדרך

שבוע הבטיחות בדרכים יוצא לדרך, ומספר ההרוגים בכבישי ישראל מתחילת השנה נושק לרף ה־300, המספר הגבוה ביותר בארבע השנים האחרונות.

קמפיין הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הרלב"ד), המלווה את שבוע הבטיחות, יעסוק בתוכנית לאומית להפחתת מהירות הנסיעה בתוך העיר ל־30 קמ"ש. זאת, מתוך הבנה שזו הדרך לצמצם את מספר התאונות, וכן למנוע את החמרתן של התאונות הקלות. על פי גורמים ברלב"ד, "בשביל שזה יקרה, לא מספיק לשנות את החוק או להחליף את התמרור בכניסה לרחוב, זה חייב לבוא יחד עם שינוי תשתיות, אכיפה והסברה".

על פי נתוני הרלב"ד, מתחילת 2021 ועד מוצ"ש נהרגו בכבישים 299 בני אדם, שזה 19% יותר מבתקופה המקבילה אשתקד, והמספר הגבוה ביותר של הרוגים לתקופה המקבילה מאז שנת 2017. יצוין כי בכל שנת 2020 נהרגו 302 בני אדם.

עוד עולה כי בשנת 2021, החודשים מארס-ספטמבר היו החודשים הקטלניים ביותר בארבע השנים האחרונות. מספר רוכבי הדו־גלגלי שנהרגו - 76 מתחילת השנה, הנתון הגבוה ביותר אי פעם. 84 מההרוגים הם הולכי רגל, ו־77 נהרגו בתאונות במעורבות רכב כבד. 10 מההרוגים הם רוכבי אופניים ו־15 הם רוכבי אופניים חשמליים וקורקינטים.

החשש הוא שבקרוב נחצה את רף 300 ההרוגים, ושעד לסוף השנה נעבור את מספר ההרוגים מהשנה החולפת. רעיונות רבים עלו בשנים האחרונות לגבי הדרך לעצור את הקטל בדרכים: הסברה, הגברת האכיפה, ועדות בכנסת ומחוצה לה שמאשרות תוכניות, טיפול בתשתיות - אך מספר ההרוגים נותר גבוה.

בנובמבר 2020 הטילה הממשלה על משרד התחבורה להגיש בתוך 120 יום תוכנית לאומית רב־שנתית לצמצום הנפגעים בתאונות הדרכים. התוכנית, שגובשה ברלב"ד, מבוססת על עקרונות ארגון הבריאות העולמי בשנת 2017. לפי הארגון, יש לגבש תוכנית שתיושם עד שנת 2030, ועיקרה הפחתה של לפחות מחצית ממספר ההרוגים.

התוכנית כוללת את הפחתת המהירות באמצעות תקנה או חקיקה; אכיפה רחבה; שיפור תשתיות בחברה הערבית - שם נרשמה עלייה בנפגעים; טיפול מהיר במוקדי סיכון; שילוב טכנולוגיות ומערכות בטיחות לכלי רכב; חינוך למניעה ולנהיגה נכונה, בדגש על הסחות דעת, אלכוהול וסמים; הגברת תפיסת הסיכון בקרב נהגים צעירים ואופנועים, ועוד.

התוכנית הוגשה לממשלה בתום 120 הימים, בימיה האחרונים של ממשלת המעבר - כך שהיא לא נדונה כלל. מאז הועברה לשרת התחבורה מרב מיכאלי, שהודיעה כי סכום של 1.8 מיליארד שקלים מתקציב משרדה מנווט לטיפול בבטיחות בדרכים ובמוקדי הסיכון. הממשלה צפויה לדון בנושא בשבוע הבא, לאחר שהדיון נדחה מהיום.

"המאבק הוא יעד לאומי שבו כולם צריכים לקחת חלק", אומר מנכ"ל הרלב"ד (בפועל), שניר זיידל, "אנחנו פותחים שבוע עם תמונת מצב עגומה של כמעט 300 הרוגים מתחילת השנה. אפשר לעצור זאת רק באמצעות תוכנית ארוכת טווח, שמתעדפת את משתמשי הדרך ומתחשבת בגידול באוכלוסייה ובנסועה, לצד שיפור בתחבורה הציבורית".

בתוך כך, מחר ייערך אירוע זיכרון לקורבנות הכבישים. ביום שלישי ידונו בנושא שבוע הבטיחות בדרכים במליאה ובוועדות הכנסת.

"הרכב הוא נשק, אל תיכנעו לילדים"

אורי ואביאל דוד, אב ובנו הבכור, נהרגו בכביש 232 ליד שדרות בדצמבר 2018 בתאונה חזיתית עם רכב הסעות. "אין תרבות נהיגה בישראל", אמרה ל"ישראל היום" מלכה דוד, שאיבדה את בעלה ובנה בתאונה הנוראה.

"אני חושבת שאיבדנו את זה - במיוחד עם הצעירים, הם לא מבינים את גודל האחריות שיש עליהם, כשהם עולים על כלי הנשק הזה שנקרא רכב. במקרה של הבן שלי זה לא המצב. גם הממצאים הראו שהוא נסע במהירות המותרת ובלי טלפון", היא מוסיפה.

רס"ב אורי דוד ז"ל, שנהרג בתאונה, שירת במשטרת התנועה. לדברי אלמנתו, אחריות בנהיגה מבחינתו היתה הדבר הכי חשוב שיש. "בעלי לא היה נותן להם לעלות בקלות על ההגה והיה נוסע איתם לכל מקום. רק שנה אחרי שהיה להם רישיון היה נותן להם לעלות על ההגה לבד. הוא היה זה ששמר על הכבישים וזה היה בדמו ובנשמתו, כשוטר תנועה. בסוף הוא הלך בזה", אומרת מלכה דוד.

"אמנם לא הוא נהג, אביאל נהג", מספרת דוד, "אני חושבת שההורים לא מבינים את האחריות שיש לנהגים. 'עדיף שהילד יבכה ולא את תבכי', אמי תמיד אומרת, שיבכה על זה שהוא לא רואה את האוטו, ויגיד לי איזו אמא רעה אני, אבל אני לא נותנת לו בקלות".

מלכה דוד היא אשת חינוך וסבורה שרק כך ניתן למנוע את האסונות הבאים. "צריך להגביר את עניין ההשגחה של ההורים, להוסיף שיעורי נהיגה, לא בהכרח עם מורה נהיגה, אבל עם הורה או מבוגר אחראי". דוד גם ממשיכה באותו קו שבעלה המנוח היה מלמד את הילדים.

"יש פחדים, אין ספק שהפחד קיים בתוכי, אבל אני לא נותנת לו להשתלט. אני גם לא רוצה שיהיה פחד אצל הילדים לעלות על האוטו. מותר להם שני נוסעים לפי החוק, אבל אני לא מאפשרת לעלות בכלל. כמה אחריות זה כשיש משפחה שלמה באוטו. לא נתנו אז וגם היום אני לא מאפשרת, הילדים לא מבינים שזה כלי נשק", מוסיפה האם.

מלכה דוד נותרה לבד עם חמישה ילדים אחרי האסון הגדול והיא מספרת על אנשים טובים ועל אמונה גדולה שעזרו לה לעבור את התקופה הראשונה. "כל מי שיכול היה לעזור בא ועטף בחודשים הראשונים. כשהודיעו לי על זה, אני לא יודעת איך לא צעקתי ואיך לא השתוללתי. הרגשתי הלם ושוק. בלוויה שאלו אותי אם לקחתי משהו כדי להירגע. כנראה שהם היו צריכים לסיים את פרק חייהם. אני אומרת שזה לא נגמר. האמונה מחזיקה אותי וככה אני מחזיקה את הבית".

"הפסיקו עם הבריונות בדרכים"

השבוע חל יום השנה לתאונה המחרידה, שבה מצאו את מותם שמונת בני משפחת עטר מהיישוב פסגות שבבנימין. בתאונה נהרגו ההורים שושי ויריב והילדים יעקב ישראל (12), עטרת תפארת (11), איילה (9), מוריה (7.5), ידיד (5) ואביגיל (3).

בימים שלפני האזכרה, ייפגשו בני משפחתם עם חבריהם של האחיינים ויעלו זיכרונות משותפים. אריאל גרוס, אחותו של יריב, שמובילה את המפגשים, מסבירה כי השנה הקונספט הוא בסימן "מה מעצבן". "נדבר על החיסרון שלהם, על הדברים שהיינו רוצים לעשות איתם, וגם על דברים שהיו מעצבנים בהם. כשמישהו נפטר, תמיד אומרים עליו רק דברים טובים. זה הופך אותו לפחות אנושי, פחות נגיש".

ב־30 באוקטובר 2018 יצאו בני משפחת עטר לטיול באזור מעלה בוקק שבמדבר יהודה. הם היו אמורים להיפגש שם עם אריאל ומשפחתה. "הגענו כמה דקות לפני הזמן", משחזרת אריאל, "בדרך כלל אני מאחרת. חשבנו שהם הגיעו ולא ראינו אותם. לא היתה קליטה וכשהם לא היו זמינים לא נלחצנו. תוך כדי התארגנות ראינו כיבוי אש ורכב ישראלי. הם אמרו שהיתה תאונה ליד צומת המלונות בכביש 90".

מחקירת התאונה עלה כי לורן אנקרי נהג בג'יפ ויצא לעקיפה לפני שהתנגש ברכב של משפחת עטר. כתוצאה מכך, החל הרכב לבעור. אנשים ניסו לחלץ את היושבים בפנים אך ללא הצלחה. בתוך שניות הרכב בער כלי וכל בני המשפחה נשרפו למוות בתוך הרכב.

האחות מספרת כי הנהג אמנם הביע חרטה בבית המשפט, אך לתחושת המשפחה הוא לא קיבל אחריות למעשיו. היא עצמה התמודדה במשך ימים לאחר התאונה עם תחושת אשם קשה, כמי שארגנה את הטיול.

"בהלוויה ביקשתי סליחה, אבל די מהר הבנתי שאני לא אחראית. יש בן אדם אחד שנהג בצורה לא אחראית, והוא זה שאשם", אריאל אומרת כי גם שלוש שנים אחרי, המשפחה מתקשה להכיל את האובדן. "לפני התאונה מעולם לא ראיתי את אמא שלי בוכה. היום היא בוכה כמה פעמים ביום. אני בעצמי עדיין בהכחשה. מבחינתי הם נסעו לשליחות. אבל לפעמים משהו נסדק בי ואני מבינה שהם אינם".

מאז התאונה אריאל ונהג הרכב שאותו עקף אנקרי מעבירים יחד הרצאות. "התאונה הזאת יכלה להימנע. תנאי הדרך והכביש היו טובים. למה היה דחוף לו כל כך לצאת לעקיפה?" אריאל מדגישה כי "זה לא מספיק לבקש סליחה. לקבל אחריות זה לדעת מה ההשלכות. חוסר קבלת האחריות גורם לאי־הרתעה".

השתתפו בהכנת הכתבה: אפרת פורשר ואיליה יגורוב