רוצחו של אליהו ז"ל נמלט - והפצע נפתח מחדש

אם במקרה הבמאי והיוצר של הסדרה "נמלטים" (Prison Break), פול שורינג, ישמע היום בחדשות על מה שהתרחש הלילה (ראשון) בכלא גלבוע בארץ הקודש - הוא לא יאמין שלתסריט שכתב קיימת גם גרסת מציאות.

בריחתם של מחבלים ביטחוניים עם דם על הידיים, זהו סיפור עצוב ומדאיג שגורם לתחושת חוסר ביטחון בכל רחבי הארץ. חמור מאוד שכלא ביטחוני בישראל לא שמור או מאובטח בצורה המקצועית ביותר.

איך קורה שבכלא השמור בישראל, מתרחש אחד המחדלים השפלים שידענו בהיסטוריה? אין פה טעות אנוש ולא טעות מבצעית או טעות טקטית, יש כאן רשלנות אחת גדולה.

אחד המחבלים שברחו מהכלא, היה מבין חוטפיו ורוצחיו של חברי למכינה הקדם צבאית "אלישע", אליהו אשרי. בקיץ 2006, קצת לפני מלחמת לבנון השנייה, ביום שנחטף גלעד שליט, נחטף ונרצח גם אליהו בדרכו למכינה. אליהו עלה על טרמפ מצומת עפרה, לרכב שבו ישבו מחבלים מחופשים עם מדבקה על השמשה הקדמית, של היישוב "נוה צוף".

אליהו לא שרד הרבה זמן ונרצח עוד תוך כדי הנסיעה, ונקבר ברמאללה. אחרי מצבע צבאי של יחידה מובחרת נלכדה חוליית המחבלים, גופתו נמצאה והוא נקבר בהר הזיתים.

אליהו היה אחד התלמידים הבולטים והאהובים במכינה. הוא הגיע אלינו כשהיה בכיתה י"ב, קטן מאיתנו. נכד של זקן רבני הציונות הדתית הרב חיים דרוקמן.

אליהו עשה שינוי בלתי נתפס במכינה. התחזקותו בדת הייתה דרסטית. בדרך כלל כשאדם חוזר בתשובה, הוא עושה זאת בהדרגה, לאט-לאט. אליהו היה איש של תפילה, היה מתפלל המון זמן, גם כשהשאר כבר סיימו והיו עמוק בשיעורי המכינה. הכל אצלו היה בחיוך ומאור פנים. 

אליהו היה איש של שלום, והיה מגנט לכל הסובבים אותו. אחרי לכתו מאיתנו, הוא השאיר חלל גדול וכואב. לצערנו, זה לא סוד ולא דבר חדש, שאסירים ביטחוניים בישראל חיים טוב בכלא. ארוחות מפנקות, צפייה בכבלים, כסף שמגיע מהרשות הפלשתינית וכמובן ההכרה ברחוב הערבי לפיה הם נהפכים לגיבורים.

במחדל הזה מתברר כי אפילו האמצעים שאמורים לשבש קליטה סלולרית לא הופעלו, בשל לחץ מהאסירים. הדובדבן שבקצפת עבורם הוא שהם משתחררים בעסקה כזו או אחרת, כך שגם מאסר עולם עבורם הוא לפעמים רק מילים לא מחייבות.

מחדל הבריחה הוא רגע שפל בטיפול של המדינה באותם אסירים. מדינת ישראל חייבת לשנות את המשוואה. היא חייבת ליצור הרתעה ועונש קשה למחבלים שנלכדים, כדי שהסביבה שלהם תחשוב פעמים לפני שתבחר ללכת בדרכם.

על שב"ס לעשות בדק בית ולהבין איך קרה דבר כזה. אסור לתת למחבלים עם דם על הידיים לחיות בתנאי בית מלון בכלא. לוחמים חירפו את נפשם כדי לשים את ידם עליהם, לא בשביל שיעבירו את הזמן במלון חמישה כוכבים, עם ארוחות, השכלה ומנהרת בריחה.

מה שנשאר לנו עכשיו זה לקוות שכוחות הביטחון ישימו את ידיהם במהרה על ששת המחבלים, שהלקחים יופקו במהרה - ובעיקר לתת חיבוק גדול למשפחת אשרי המורחבת, יחד עם שאר המשפחות השכולות, ולאחל ששנה הבאה תהיה טובה ובטוחה יותר.

*הכותב הינו בן מחזור של אליהו אשרי ז"ל, במכינה קדם הצבאית "אלישע"