אנו זקוקים גם לאלופים אולימפיים ערבים

התרגשנו מאוד כולנו לראות את האלוף ארטיום דולגופיאט זוכה במדליית הזהב האולימפית בהתעמלות קרקע. את האלוף הטרי אני מכיר מקרוב במסגרת התמיכה הטיפולית הענפה אותה הוא מקבל במכון לטיפולים פיזיותרפים בראשות הפיזיותרפיסט האולימפי המקצועי, אדם בדיר, אשר מלווה את המשלחת האולימפית של ישראל בטוקיו בימים אלו. 

למדתי להכיר אלוף אולימפי בכל מובן המילה על רקע אישיותו המקסימה, הדבקות במטרה וההישרדות אקטיבית למרות כל הקשיים הגופניים והנפשיים איתם הוא מתמודד. כידוע לכל, ארטיום הגיע לפני 12 שנה מאוקראינה והשתלב במערכת הספורט הישראלית בצורה יפה ומכובדת.

לא יכולתי שלא להרהר מדוע לא נמצא ולו אזרח ערבי אחד במשלחת האולימפית אשר יוכיח לכולם שאין דבר העומד בפני הרצון להגיע לשיאים ספורטיביים אישיים אם רק ירצה בכך. אין ספק שתשובות רבות יהיו לגיטימיות ורציונאליות ויתבססו על מחסור קשה בתקציבים, מחסור משווע במתקנים ספורטיביים בערים הערביות, מחסור באגודות תומכות ועוד סיבות חומריות לגיטימיות, שראוי שיטופלו שעה אחת קודם אם אנחנו חפצים בחברה רב תרבותית מוצלחת.

אלא שהעניין החומרי מהווה לדעתי רק מרכיב אחד בתוך תהליך יצירת אלוף אולימפי ברמה האישית. כפיזיותרפיסט אקטיבי מזה 30 שנה אני פוגש מתעמלים רבים בתחום ההתעמלות אשר מתחילים את מסלול חייהם המקצועיים בגיל הרך של 5-4 שנים. הם נשאבים לתוך עולם התחרויות המלחיץ יחד עם הוריהם, המלווים אותם ימים כלילות לתחרויות בארץ ובעולם, כמו גם לטיפולי פיזיותרפיה ממושכים הבאים לתחזק את גופם הצעיר ולעודד את נפשם של המתעמלים.

במתעמלים הללו ניכרת אישיות אינטלקטואלית מדהימה שמשלבת משמעת עצמית אדירה, תמיכה משפחתית ממושכת, השלמת חינוך חסר על רקע הפסד ימי לימוד בגלל תחרויות ארציות ובינלאומיות. אני מוצא מולי ברוב המקרים מתעמלים צעירים אשר מצליחים מאוד בלימודיהם למרות כל האתגרים. 

את המאפיינים הללו של הילדים המקסימים עלינו כהורים, כמורים, כמנהלים, כראשי ערים וכאנשי ספורט בחברה הערבית לעודד בכל כוחנו על מנת ליצור דור של ספורטאים שרואים בספורט ההישגי מסלול מכובד שיכול להוביל אותם לשיאים אישיים כמו מדליה אולימפית אישית וקבוצתית.

עלינו להנחיל בילדינו הערבים היקרים את הרצון העז לקחת חלק ממסלול חיים שתלוי בראש ובראשונה במוטיבציה האישית וברצון להצטיין בתחומי הספורט השונים. לא להסתפק בתחום הכדורגל בחצר האחורית למרות שאין שום פסול בכך כמובן. 

עלינו לפרגן למתחרים הערבים בקפיצה לגובה, בהתעמלות קרקע, בשחייה ועוד תחומים מדהימים רבים אשר מצליחים להגיע להישגים מסוימים. לצערי אני עד לפעמים לזלזול מוסדי וחברתי בהישגים של ספורטאי ערבי אשר מייחל לתמיכה בו ולו רק למראית עין. עלינו גם לדרוש רמה גבוהה של שיעורי ספורט בבתי הספר ולא להסתפק בכדורגל כיתתי או ריצה מסביב לכתלי ביה"ס כדי לתת ציונים בתעודה.

מצד אחד אסור לנו להמשיך לחפש אשמים, והם רבים, כי לא נוכל לעשות שינוי אמיתי בדרך זו שכן זה תלוי בראש ובראשונה בנו כחברה ערבית. מצד שני עלינו לדרוש הקמת מתקנים בסיסיים בבתי הספר ובמרכזים הקהילתיים ולדרוש שבכל עיר או כפר ערבי יהיה ולו מרכז ספורט אקטיבי אחד, שילכד את הנערים המשוועים לכך.

מרכזים אלו צריכים לכלול את מגוון התחומים, כולל בריכות שחיה לימודיות, מסלולי ריצה ומשטחים להתעמלות קרקע. עלינו גם לדרוש שאגודות הספורט ומשרד הספורט יקצה מידית תקציבים לתמיכה מבוקרת בתחומים אלו ולא להסתפק בבניית בניינים בלבד.

לבסוף, לא ניתן לסיים את דבריי בלי לציין שהעלאת המודעות לספורט הישגי תביא בצורה ישירה לירידה באלימות הנוראית אשר פוגעת בייחוד בחברה הערבית.

אין ספק שילדים שיתעסקו בספורט מסודר הישגי ומכובד יתרחקו יותר ויותר ממעגלי האלימות אשר ניזונים בעיקר משעמום חברתי של הילדים המסתובבים ברחובות המסוכנים. כהורה, כפרופסור ערבי באוניברסיטת ת"א, וכפיזיותרפיסט - אני קורא מכאן לכל הנוגעים בדבר לשנס מותניים ולקחת חלק במהפכה הספורטיבית בחברה הערבית.