את לא יכולה לזעוק חודשים שהדבר הכי חשוב הוא החטופים, להוקיע (ובצדק) את ראש הממשלה ואת שר הביטחון על כך שהם לא מציבים בראש סדר העדיפויות את שחרור החטופים, לכעוס (ובצדק!) על מערכת היחסים העכורה שנתהוותה בין נבחרי הציבור לבין משפחות החטופים, לחסום כבישים כדי לעורר את התודעה הציבורית למען החזרת החטופים - ואז להשתמש באותן פרקטיקות בדיוק כדי למחות על פיטורי ראש השב"כ.

מה שווה המדינה

לא הזדקקנו לאזעקות כדי לפרוץ בעדכון מיוחד עם מבזק חירום. למעשה, האזעקות היו ההפוגה הנורמלית של משדרי החירום הדרמטיים, שהיו מנת חלקנו כבר מיום ראשון ובישרו על רעידת האדמה לנוכח האיום החדש על חיינו - הסתלקותו של רונן בר מראשות השב"כ.

המהירות שבה הוחלף השלט על הדלת מ"להחזיר את החטופים" ל"להחזיר את רונן בר" הבהירה שהשלט האמיתי הוא "כאן גרים בכיף להפיל את נתניהו". האיש צריך לפרוש, אך כדי לכבוש שלטון צריך להציב חזון אמיתי

עם ישראל מתחלק לשניים: בצד אחד אלה שאומרים "הפיכה משפטית", שמכנים "הדחה" את מה שנתניהו עושה לרונן בר, ושחושבים שלגיטימי שעיתונאית מחטטת במגירות במשרד רה"מ בלי רשות; בצד השני נמצאים אלה שחושבים שמדובר ב"רפורמה משפטית", שמה שעשתה מוריה אסרף זו עבירה פלילית, ושהדבר שעליו הכריז השבוע נתניהו לגבי ראש השב"כ אלה פיטורים.

מבחינה עובדתית, החלק שבו הקבוצה השנייה מתבטאת הוא הנכון, גם אם הם מתנגדים לאופן שבו יריב לוין פועל ולאופן שבו נתניהו פועל - כי מה שעשתה אסרף זה פלילי, מה שמבקש לבצע יריב לוין זו רפורמה, וכי נתניהו הכריז על פיטוריו של רונן בר. לכנות אחרת את המהלכים האלה זו שפה מגויסת, זה ניסיון להשפיע על דעת הקהל באמצעות סמנטיקה מגמתית, המכונה גם שטיפת מוח. טקטיקה ידועה כאשר לא סומכים על כושר השיפוט של ההמון, וכאשר מיואשים.

אם אנחנו לא שולטים בה

מנהיגי מחאת קפלן היו השבוע קצת מיואשים. נכון, הם אמרו בראיונות שמדובר בהישג מדהים, וכל הכבוד למי שהגיע לשבש את התנועה, אבל הם גם אמרו שמרגישים את עייפות הקהל והייאוש שלו מהממשלה, ושזה כל כך חבל כי אם רק היו מגיעים פי עשרה אנשים - נתניהו היה מפנה את הבמה.

התרגלנו לצפות בטלוויזיה עם רצועה כתומה המבשרת על היישובים שעלו ברולטת הירי. פעם תורי לאהוב ופעם תורך. אבל פיטורי ראש השב"כ שכיהן בזמן האסון הכי גדול שקרה פה? סיבה לביטול "חתונמי"

הם לא אמרו שאם היו מגיעים יותר אנשים נתניהו היה שולח שופל ופודה את כולם מן השבי. לא. הם רק אמרו נתניהו היה הולך הביתה (לא ציינו כתובת של בית מסוים).

יש כאן טעות מובנית.

הציבור אולי עייף, אבל לא זו הסיבה שהוא לא הסתער על המטרות שסימנו לו השבוע ראשי המחאה. אם מנהיג מסמן לציבור יעד אמין וישים, הוא עז כנמר וקל כנשר. הציבור מיואש מהאופוזיציה יותר מאשר מהממשלה.

האופוזיציה לא מציבה חלופה ערכית עם חזון שורשי ויציב לבלוף שבו מאכיל נתניהו את הציבור עשרות שנים.

7 באוקטובר גרם לכולם להבין שאי אפשר "לנהל את הסכסוך", ושמדיניות ה"עוד סבב" מחסלת אותנו. אבל הדלק היחיד שהשמאל מוכר לאוהדיו תחת הדפוסים הוותיקים של הליכוד הוא מסרים עוד יותר חלולים ועוד יותר כושלים.

שברירי השנייה שבהם החליפו מנהיגי מחאת קפלן את השלט על הדלת מ"להחזיר את החטופים" ל"להחזיר את רונן בר", הבהירו שהשלט האמיתי על הדלת הוא "כאן גרים בכיף להפיל את נתניהו".

האיש צריך לפרוש, אך כדי להוציא אנשים למחות צריך להעמיד מטרה מבוססת ומנומקת. בטח ובטח כדי להוציא אנשים לקלפי.

משפחות שלא ישנות בלילה מדאגה לבנים חטופים ולילדים חיילים רוצות לבנות את המדינה, ויהי מה. לא להרוס אותה ויהי מה. שלטון הוא לא תכלית - שלטון הוא כלי למימוש חזון. הוא צינור לערכים שצריכים לנהל את החיים שלנו. ערכים של ערבות הדדית, של שכל ישר, של צדק, של מוסר, של אמת, של צניעות.

אם הערך שמוביל את המאבק הוא הפלת שלטון, הסאבטקסט הוא: מה שווה המדינה אם אנחנו לא שולטים בה.

ואז - לאט־לאט נושר ההמון מן המאבק. האפוזיציה לא יודעת להתעלות לגודל השעה ולתעל את ההתגייסות האזרחית לשינוי מהותי ולחשבון נפש. מה שראינו השבוע היה תמונת מראה אופוזיציונית לניתוק הקואליציוני שמרתיח אותנו.

נוֹ חתונמי פוֹר יוּ

פתחנו בהתרגשות התקשורתית ממחאת רונן בר שסגרה את השבוע, ונסיים בהתרגשות התקשורתית ממחאת רונן בר שפתחה את השבוע.

אם מה שחשוב לנו כאזרחים ולמחאת קפלן כאופוזיציה הוא החטופים, אין סיבה ששום דבר אחר - אפילו לא מי שכיהן כראש השב"כ ב־7 באוקטובר, יגרום לנו לאפשר לנתניהו להסיט את הדיון. אבל איכשהו, גם המצב הביטחוני נזל החוצה מסדר היום, משל היה טפטוף.

התקשורת שידרה(!) לנו שאפשר לנרמל אזעקות שנובעות מירי טילים, שמוביל לחטופים ולרצח. עובדה -

התרגלנו שאפשר לצפות תוך כדי ב"הכוכב הבא", ב"מאסטר שף" וברצועה כתומה (כמה סמלי) עם רולטת יישובים. פעם תורי לאהוב ופעם תורך. אבל הפיטורים - כלומר ההדחה - של ראש השב"כ שכיהן בזמן האסון הכי גדול שקרה פה? זה כבר שיבש את לוח השידורים. על זה לא נעבור לסדר היום. ניתן לנתניהו את מלוא תשומת הלב, ונבטל את הפרק של "חתונמי".