הפעימה השלישית במרחק נגיעה בכיכר ובבית: "מחכים לשבים בלב פועם"

כיכר החטופים בת"א תתמלא היום שוב. אם הכל ילך לפי התוכנית, הלב יחסיר פעימה, דמעות השמחה יישפכו ועדיין לצד האושר, ימשיך לזמזם הספק - האם העסקה תושלם, כמה חטופים יחזרו ומי מהם חי ומי מת? דרמה שבכיף היינו מוותרים עליה.

היום כיכר החטופים בת"א תתמלא שוב. אם הכל ילך לפי התוכנית, הלב יחסיר פעימה, דמעות השמחה יישפכו ועדיין לצד האושר, ימשיך לזמזם הספק - האם העסקה תושלם, כמה חטופים יחזרו ומי מהם חי ומי מת? דרמה שבכיף היינו מוותרים עליה.

לימור, אשתו של צפריר, הייתה ישירה בתגובתה. "אני מאוד מקנאת במי שחוזר. מפרגנת, שמחה בשמחתו, אבל יש גם את הצד האישי שהיה רוצה את טל בין החוזרים. מותו נקבע בזמנו על פי שרידים שנמצאו, אבל יש לו ילדים שמבחינתם הסיפור לא סגור. אחד מהם אמר 'אתם תראו שהמדענים טעו ואבא עוד יבוא'. מבחינתם המקרה לא יכול להישאר פתוח".

"מקנאה במי שחוזר"

צפריר ולימור חזרו להתגורר בקיבוץ. צפריר, בן למייסדי ניר יצחק, יודע שחלק מהטיעונים לאי מימוש השלב השני בעסקת החטופים זה הרצון לחזור להילחם בכדי לחסל ככל הניתן את יכולות החמאס, שעדיין מאיים על ביטחונם.

"אני בספק רב אם אפשר יהיה לחסל את הבעיה אחת ולתמיד", צפריר אומר. "מבחינתי השבת החטופים זה מהלך ששווה לעשות, אבל זה לא אומר שאין לצידו חששות. נניח שכל החטופים יחזרו, מה יהיה ביום שאחרי? האם הצבא יוכל לחזור להילחם במידת הצורך ואם לא אז יהיה פרוש ככה שמחבלים לא יוכלו להגיע אלינו יותר?"

"אין תחושה של ביטחון לכן כל אחד חי לפי הרגשתו. אנחנו זורעים את השדות, מפתחים את הקיבוץ, נאחזים במה שבשליטתנו ומסתכלים קדימה. כמו שאני אומר לחבר'ה שלי בחקלאות 'אנחנו נעשה, אנחנו נחיה'. זו נקודת המוצא".

בכיכר החטופים עסקו אתמול מתנדבים בהכנת שלטים לכבוד האנשים שיגיעו היום לצפות בטקס, ביחד. שלטים שמזכירים מי עדיין נשאר מאחור וחשוב להחזירו.

 "אני רוצה לראות שיעשו לנו איזה קטע עם השלב השני של העסקה", אמרה מירב לנמן. "נראה לי שבמקרה כזה העם יהפוך כאן את המדינה".

 "אני רוצה לראות שיעשו לנו איזה קטע עם השלב השני של העסקה", אמרה מירב לנמן. "נראה לי שבמקרה כזה העם יהפוך כאן את המדינה".

"אל תבקשו נקם בשמי"

"אני חושבת אחרת ממך", ענתה גנור לחברתה. "אחרי 7 באוקטובר הייתי בטוחה שיהיה מצור על הכנסת של אותם אנשים שהפגינו בקפלן ובבלפור וזה לא קרה. זה משמח אותי ברמות לראות את החטופים חוזרים הביתה, אבל חייבים לזכור שאפשר היה להשיבם בשלב הרבה יותר מוקדם".

איריס הייתה ב-7 באוקטובר בקיבוץ נחל עוז, ביקרה שם את אמה. היא מספרת שלקח לה לא מעט זמן להתאושש מהטראומה שעברה.

"היה לי אז ברור שאין צבא שיגיע לחלץ ושאני בדרכי לעזה או לעולם הבא, אז כתבתי כמה מילים ושלחתי לבנותיי 'אל תבקשו נקם בשמי, בקשו שלום', גם אחרי מה שקרה, לא שיניתי את דעתי".

אלה ימים דרמטיים של מתח, ציפייה, אושר ולמחרת שוב חוזר לזמזם הספק ואיתו עולות השאלות. "זו נסיעה ברכבת הרים", היטיבה לסכם דר אופיר.