משפחות שכולות נאלצות להתמודד עם הקושי: "כאב ושמחה לא סותרים אחד את השני"

"יש לי משפט קשה לומר", אומר שמואל אשרי, אחיו של אליהו, שנחטף ונרצח ב־2006 על ידי המחבל לילי אבו־עגילה, שצפוי להשתחרר במסגרת עסקת החטופים. "עוד חמש שנים לא יהיה לנו למי או על מה להתלונן כשהמחבלים האלו יחזרו לרצוח תינוקות. כולם עושים את העסקה הזו ביחד, ימין ושמאל. כולם עשו את זה והביאו עלינו את הטבח הבא, אשר ברור שיקרה".

ביממה האחרונה קיבלו מאות בני משפחות של נפגעי פעולות איבה את הבשורה המרה, שהפכה את עולמם בשנית. המחבל שרצח את בנכם, את אביכם, את אחיכם, צפוי להשתחרר במסגרת עסקת החטופים. ברגע אחד הם חזרו אחורה, אל תוך התהום שבה הם היו בימים שלאחר הרצח הנורא, אך הפעם הם לבד, נאלצים להתמודד עם השכול המחודש, יחד עם השמחה על שחרורם של חטופים.

"כבר היתה לנו תחושה, ברגע שהודיעו שהמחבלים משתחררים", מספר שמואל. "התחלתי לברר אם המחבל נמצא ברשימה, ובמוצ"ש קיבלתי את השם. אבא קיבל את הטלפון ב־10 בלילה", הוא מתאר.

"זה הלם רגשי, אבל ההלם הגדול יותר הוא מדיני – זו סטירה בפנים לכל מי שחשבו שהמדינה תנצח, וביניהם נפגעי הטרור. אנחנו לא נפגעי הטרור היחידים, ולא רק אנחנו יצאנו למילואים ב־7 באוקטובר וחשבו שהמדינה מחליפה דיסקט, מה שלא קרה. המדינה מתנהלת כמו כלב ששב אל קיאו, כואב לי לומר את זה. הבוקר קמתי והרגשתי מצד אחד התרגשות על כך שחטופות משתחררות, אבל מצד שני שאנחנו בדרך לתהום.

"אנחנו שוב פועלים מהרגש ולא מהשכל. עסקת שליט נעשתה בלי רציונל וקיבלנו 250 חטופים. הערבים גם כעת הם אותם ערבים והים אותו הים, רק אנחנו חושבים שכל פעם משהו השתנה. אני שמח על כל חטוף שחוזר ומאושר בשביל המשפחות, אבל כמדינה אנחנו צועדים כמו עיוורים אחרי הרגש ולא השכל".

"פותח את הפצעים"

הרב אוהד טהרלב, ששכל את בנו אלחי בפיגוע דריסה ב־2017, התבשר גם הוא שרוצח בנו צפוי להשתחרר. "זה יום מורכב שפותח את הפצעים, אבל למדנו כבר שאנחנו לא בוחרים את הטרגדיות שלנו אלא רק איך להתייחס אליהן. זה יום קשה, ואנחנו לא יודעים לאן הוא יוביל. כולי תקווה שיהיו כאן חיים. הסיפור שקורה היום מחבר את הנפילה של בני למלחמת חרבות ברזל".

גם במקרה של משפחת טהרלב העובדה שהמחבל עשוי להשתחרר עלתה על השולחן עוד קודם להודעה הרשמית. "דיברנו על כך שצריך להתכונן לכך שישחררו את המחבל.

"שואלים אותי אם לדעתי המחיר שווה, אבל אני לא יודע. זו שאלה קשה מאוד. אני שמח שאני לא צריך לקבל את ההחלטות. מדובר בסיפור גדול ומורכב. אני כאדם דתי מאמין שהקב"ה מתגלה בעולם מורכב. אנחנו ברגעים גדולים, הבן שלי נפל כחייל והכאב היה כאב לאומי, וגם היום הסיפור גדול מהמקרה הפרטי שלי".

"אתפלל שיבואו חיים"

בעת השחרור של החטופות הרב טהרלב יהיה בהר הרצל, על יד קברו של בנו, יחד עם תלמידותיו במדרשת לינדנבאום. "אתפלל שם שיבואו הרבה חיים. אין מקום יותר טוב לפתוח את הלב מאשר בהר הרצל, זה המקום שאליו צריך לעלות לרגל כשקשה לך.

"כאב שכול למדתי שכאב ושמחה לא סותרים אחד את השני, ויכולים להיות יחד. הכאב גדול, ומצד שני תהיה שמחה גדולה על כך שנראה אותם חוזרים, ותפילה שנראה עוד. שאלו אותי מה שלומי, ואני עונה שאני בוכה על מי שאין ושמח על מה שיש. אנחנו לומדים להכיל מורכבות, וכולי תקווה שלא נחזור ל־6 באוקטובר, שנדע לחיות יחד כולנו".

על השאלה האם הוא כועס על הממשלה שמשחררת את רוצח בנו הוא משיב בשלילה. "יש לי כעס רק על הרעים, על חמאס, על המחבל. אני נלחם נגדו, נגדם צריך להילחם, אותם צריך להשמיד. אין לי כעס על המדינה או על הצבא, כל אחד משחק את התפקיד שלו, מי יותר ומי פחות טוב. הכעס הוא על הרעים, ובעזרת השם תהיה ועדה ונלמד ונתקן את שדרוש תיקון".