נתניהו כבר לא רוצה להיות צ'רצ'יל

אני ואתה נשנה את העולם

ימים אלה לפני 83 שנה היו גולת הכותרת של מנהיגותו של צ'רצ'יל. ינואר 1942, תוך כדי מלחמת העולם השנייה, ראש ממשלת בריטניה המיתולוגי יוזם את ההצהרה על הקמת האו"ם בחתימת 26 מדינות, ובהן ארה"ב, בריטניה ובריה"מ - רוזוולט, צ'רצ'יל וסטלין - והם מתחייבים לשתף פעולה נגד ציר הרשע. בפרפרזה על נאומו הידוע - זה לא היה סוף ההתחלה, זה היה תחילת הסוף. של היטלר.

איך מנהיג נולד? כמו תינוק

נחזור לשנת 1939. לאחר שצ'כוסלובקיה הוקרבה על מזבח מדיניות הפיוס כסטארטר בהסכם מינכן, היטלר מקבל בולימיה: צרפת, פולין ומדינות ביבשת נכבשות בזו אחר זו. ארה"ב, באדישותה, מסכימה לסייע באספקת נשק בליסינג, ובלי אף חייל. בריטניה מוצאת את עצמה מבודדת ובסכנה קיומית, לא פחות.

צ'רצ'יל מתמנה לראש הממשלה ב־1940. לא שהיו הרבה קופצים על התפקיד. מול הקריאות למשא ומתן מול היטלר (תמיד יש מי שרוצה לדון על משהו עם נאצים) הוא נותן את נאום ה"לעולם לא ניכנע", וכמו אמא נחושה הוא ביד אחת מנסה למשוך את אמריקה למערכה, וביד השנייה מנענע את העריסה של הבריטים כדי שלא יישברו.

ואז, באירוע ששינה את ההיסטוריה, המתקפה על פרל הארבור בדצמבר 1941 גוררת את ארה"ב לתוך המלחמה, ומכאן מתהפך הגלגל. היטלר מת. הטובים מנצחים.

אמרתי לו נדמה לי שאתה מאוד דומה לי

נתניהו היה רוצה להיזכר כמו צ'רצ'יל. דם, יזע ודמעות כבר יש לו. התעקשות מול כל העולם בניהול המלחמה, כניסה לרפיח וחיסול מנהיגי הטרור - יש לו גם. חשיבות מוגזמת לנאומים - צ'ק. על החיבה לסיגרים כבר שמענו מספיק. ניצחון של בעלות הברית על ציר הרשע? עניין של הגדרה, ונתניהו הרי יודע למכור.

אבל יש דבר אחד שנתניהו ממש לא היה רוצה להיות בו צ'רצ'יל, וזה במה שקרה לו דווקא אחרי המלחמה.

מה עשית לי, מה עשית?

1945. המלחמה מסתיימת וצ'רצ'יל נכנס להיסטוריה. הוא מפרק את ממשלת האחדות והולך לבחירות חודשיים אחרי הניצחון. נישא על אדי השמפניה הוא מנהל קמפיין עם הסלוגן "Let us finish the job" (תנו לנו לסיים את העבודה), וכאילו זה לא מספיק - הוא מוסיף עוד אחד כדי לעוף על עצמו: "Cheer for Churchill, Vote Conservative" (הריעו לצ'רצ'יל, בחרו בשמרנים). מולו, מועמד הלייבור האפרורי קלמנט אטלי מתייצב עם קמפיין של החיים עצמם. מסרים של שיקום ושל אחדות, כלכלה וביטוח בריאות. הוא מנחית את האנשים אל הקרקע עם הסלוגן "Let us face the future". לתדהמת העולם, צ'רצ'יל הובס.

צ'רצ'יל הפסיד לא כי הוא יצר בעיה, אלא כי הוא פתר אותה. הוא נתפס כאיש שיודע לנהל מלחמות, לא כאיש שיודע לנהל שיקום. כאליטה ישנה של העבר, לא כמנהיג לעתיד. צ'רצ'יל גם לא הבין שלפעמים הפחד הכלכלי חזק יותר מהפחד מהאויב, והשסע החברתי מפחיד יותר מהאיומים במלחמה הבאה.

ועכשיו פעמוני אזהרה מצלצלים בראשך

הבחירות בישראל אמורות להגיע בשנה הבאה, סביר שזה יקרה עוד קודם.

מקובל לחשוב שנתניהו רוצה לשמר את המלחמה כדי להימנע מוועדת חקירה ממלכתית. זאת טעות. הוא לא יקים את הוועדה בין כך ובין כך. הבחירות יתרחשו כשנתניהו יחליט בין כך ובין כך.

אבל נתניהו ירצה להגיע לבחירות הבאות במצב מלחמה. עם חזית פתוחה, או לפחות עם חזית פוטנציאלית פתוחה. "Let us finish the job", הוא יגיד.

אני לא יודע מי יהיה הקלמנט אטלי הישראלי, אבל המתמודד מול נתניהו יצטרך לשכנע אותנו שהוא בא לשקם, להזליף חמלה למערכת, לאחד. להיות מנהיג של פוסט 7 באוקטובר. האויבים פה כדי להישאר, אנחנו נצטרך מנהיג שיסלק את האויב שמאיים לחסל אותנו מבפנים במלחמת אחים. הוא לא ינצח את נתניהו בביטחון, הוא לא ינצח אותו בזיקוקי תבערה, הוא ינצח אותו בתקווה.

"אני תמיד מוכן ללמוד, אך איני אוהב שמלמדים אותי", אמר צ'רצ'יל בעוד אחד מהמשפטים המבריקים שלו. בואו נלמד.

גל רודף גל ונשבר

אנחנו מדינה על קפס לוק, והשיח סביב הסיכה של גל גדות הוא באמת השיא באיבוד שאיפה בסיסית להעביר מסר בשפת הנמען. אז נכון, היא לא שמה סיכת חטופים באוסקר. ונכון, היא עשתה את זה משיקולי קריירה. לא הופתעתי ככה מאז שהשמש זרחה הבוקר.

אבל לא זאת הנקודה. אנחנו הנקודה. מזמן כבר הפסקנו לחשוב מה יביא לשחרור חטופים ומתי זאת סתם ונטילציה. מה ילחץ על האויב, ומה רק ייתן לנו תחושה שעשינו משהו.

בואו נעבור רגע לערבית: חמאס הוא ארגון ג'יהאד. יש לו שתי מטרות: להרוג יהודים, ולשרוד כדי שיוכל להרוג עוד יהודים. כשאנחנו מספקים לו סיוע הומניטרי מופקר, אוכל, סיגריות ומוצרי יסוד, אנחנו מסייעים לו לשרוד שלטונית וכלכלית. אנחנו מספקים לו תקווה. אנחנו משמרים את התלות של העזתים בשלטון הנאצי שבחרו - ובמו ידינו מקטינים את האינטרס שלהם לשחרר חטופים.

וכמה זה מטורף? מטורף כמו ההפרדה המזוויעה שעשינו בין סדיסטים קניבלים במדי חמאס לבין תושבי עזה שאנסו יהודיות כפרילנס כשרק יכלו בבוקר 7 באוקטובר. מטורף כמו לדמיין איך העולם היה נראה אם בעלות הברית היו מטילות בזמנו סיוע על הגרמנים במקום להפציץ אותם.

ונתניהו? הוא בכלל טען שהיה עוצר את הסיוע ההומניטרי המופקר, רק ביידן עומד בדרכו. נותר לו שבוע וחצי להראות שהפעם זה לא היה אילוץ מומצא.

אם רק היתה קמה וונדר וומן שתחסום את משאיות הסיוע לנאצים, אולי כבר לא היינו צריכים סיכות.

שיר בשבוע

"חכה לי שאחזור, מחר אני בבית"

(טראמפ שר אתניקס לביבי)