מעוז צור ישועתי. במשפחתו של החטוף שלמה מנצור, שבעוד שלושה חודשים יציין יום הולדת 87, הדליקו נר ראשון של חנוכה יחד עם חברי קיבוץ כיסופים בו גר ממנו נחטף. הם עשו זאת בחנוכייה ששלמה בעצמו הכין, אך בלי ראש המשפחה – בעל, אבא וסבא אהוב.
אשתו מזל ובתו בתיה עם בני משפחה וחברי הקיבוץ התכנסו כדי להדליק נר ראשון של חנוכה ולקוות שיחזור הביתה במהרה. "אנחנו כבר מזמן לא חוגגים חגים, עבורנו אין חגים. אבל חנוכה הוא חג של ניסים, משאלות ותפילות אז אנחנו מקיימים את מצוות החג בתקווה שנביע משאלות ושהן אולי יתגשמו. חנוכה הוא חג של ניסים אבל אני מצפה ממקבלי החלטות שלא יחכו לניסים, שיקבלו החלטה ברורה ומהירה להחזיר את כל החטופים הביתה"
ובוודאי שמשאלת הלב הכי גדולה של בתיה היא לראות את אביה שלמה בבית: "אני רוצה בחזרה את אבא שלי ואת יתר החטופים ושנסיים את הסאגה הזאת. זה אירוע שעד עכשיו לא ברור בשום צורה איך הוא קרה וכדי שהמדינה שלנו תוכל להשתקם צריך לשים לזה סוף. כדי שאזרחים במדינה יוכלו לחזור לחיים שפויים ולא לדרוך במקום, לא להיות בהמתנה כל כך ארוכה ואי וודאית".
לשלמה ומזל מנצור יש חמישה ילדים ו-12 נכדים, שלמה ניצל כילד מאירוע הפרהוד בעיראק במהלכם פורעים מוסלמים פגעו במשפחתו ומכריו. הוא עלה לארץ ובגיל 15 הגיע לקיבוץ כיסופים, שם מעל 70 שנה חי, התגורר הקים משפחה והיה בטוח שהוא מוגן. ב-7 באוקטובר הוא נחטף, מחבלי חמאס אזקו אותו היכו אותו לקחו אותו במכונית לעזה.
בתיה היא הבת השנייה מתוך חמישה ילדים, מאז החטיפה של שלמה המשפחה כולה עוברת טלטלה. היא כתושבת העוטף פונתה מביתה וטרם חזרה אליו. מזל, אשתו של שלמה, עברה להתגורר בעומר בדיור הזמני עבור המפונים.
"כל אחד חווה עם המשפחה הגרעינית שלו את האירועים בצורה אחרת, יש ימים טובים יותר ויש ימים פחות טובים ואנחנו משתדלים להישאר עם הראש מעל המים. עברנו מאז 7 באוקטובר מספר מקומות מגורים, אנחנו מנסים לבנות חיים חדשים – אבל אי אפשר לבנות חיים חדשים בלי אבא, אנחנו בתחושה של המתנה", אמרה בתיה.
"לצערי, המשפחות לא קיבלו בשורות שניתן להסתמך עליהן בנוגע לעסקה של שחרור חטופים, עד שזה לא קורה- זה לא קורה. יש אולי טיפה יותר תקווה אבל הפחד לא נעלם, ההיפך הוא הרבה יותר גדול כי יש גם את הפחד להתאכזב, כי ראינו מה קרה בעבר. אבא כבר היה צריך להיות בבית מזמן", הוסיפה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו