הדלקת הנרות השנה חשובה מתמיד: רק האור המשותף של כולנו יוציא את רומי ואת החטופים

דווקא השנה, מאוד חשוב לי להדליק נרות חנוכה. דווקא השנה מכל השנים. בשנים עברו אם התאפשר לי להדליק חנוכייה זה היה נהדר. יש לנו כמשפחה מסורות נחמדות ומחויכות סביב הדלקת הנרות, כשהילדים ביחד איתי - כיף להאיר את הבית עם המסורות האלה.

השנה אני מרגישה שכל אחד מאיתנו יכול וצריך להגדיל את האור. פשוט כך. בעיניי, חנוכה הוא בכלל חג שמוסר ההשכל שלו הוא שלהגדיל את האור לוקח זמן, נחישות והתמדה. איך זה ניכר בחג ובנרות? תכל'ס, בהתחלה השמש מדליק רק נר אחד שמצטרף אליו למשימה של החזקת האור עבור כולם, ואז שני נרות, שלושה וכן הלאה. עד שהחנוכייה מלאה כולה באור, אור מנצנץ, צבעוני, מזמין. אור שנותן סימן ענק לכיוון ולמיקוד עבור כולנו.

בין נר של עצב לנר שמח

גם הצבעוניות של הנרות נותנת לי כוח. השנה, היא משמחת אותי אפילו עוד יותר משנים שעברו. קודם כל כי היא מבדילה בין נרות השבת הלבנים והטהורים או נרות הנשמה הרחבים והמוצקים ומכניסה את הצבעים השונים של נרות החנוכה.

בדיוק כמו שאנחנו, עם ישראל, בגוונים שונים ומיוחדים. כשמגיע הרגע, ממש אחרי הדלקת הנרות, להתחיל במסורת המשפחתית של טפטופי נרות לתוך כוסות מלאות במים, התוצאה שיוצאת היא צבעונית ומיוחדת - כל ילד והמרקם האהוב עליו עם הגוונים האהובים עליו. הנרות הדקים מזכירים לי את העובדה שלפעמים קשה יותר להחזיק את הצבעוניות והשמחה, לעיתים הרגל עליה הן נטועות היא דקה יותר ואולי אף שברירית יותר.

השנה, הדלקת הנרות בחנוכה נראית לי חשובה יותר מתמיד, יותר מכל שנה. הדלקת הנרות השנה היא תזכורת לכך שהאור צריך לגדול. תזכורת לכך שכשנסכים לקבל את הצבעוניות של כל אחד, נסכים להבין שהשונות היא מה שמחזק אותנו ולא הדמיון בינינו. השונות בינינו היא מה שמצמיח אותנו כחברה וגורם לנו להיות טובים יותר ואמיצים יותר - לא הדמיון.

כל צבע בחנוכייה נדרש כדי להאיר את העוצמה שלנו כעם ישראל, של אומות חופשיות שמסמנות לכולם איפה מתהווה הצד הטוב של ההיסטוריה, איפה נמצא האור האמיתי. האור האמיתי נמצא בהצטרפות של אחד לשני כקהילה, שיוצר כוחות בלתי ניתנים להפרדה. האור האמיתי נמצא ביכולת לראות כל פרט בתוכנו כזכאי לשמור על ייחודו, ויחד עם זה כמי שזקוק לקהילה כדי להתפתח ולשגשג.

האור שמאחד אותנו

אני מזמינה את כולנו להתרכז השנה באור שכל אחד מאיתנו מוסיף כשהוא מצטרף לאורות אחרים ולקולות אחרים. אני מזמינה את כולנו להיות האור שנותן תקווה ומחזק אחרים, להיות האור בעל הנוכחות, האור שאומר את דברו בצורה ברורה, מאירה ומחזקת.

עלינו להיות האור, ולא להישאר בקופסת הנרות בחושך, בשקט. כי האור הוא זה שיחזיר את כל החטופים והחטופות מעזה, האור הוא זה שיאפשר לנו להתמודד עם כוחות השחור והרשע והאור הוא זה שיחזיק אותנו מאוחדים לעוד אלפי שנים. האור. לא השקט והחושך.

הכותבת היא אמה של רומי לשם גונן, שחטופה בעזה כבר 447 יום