ארוכה הדרך הביתה: מעקב אחר שיקום יישובי העוטף

בארי

היו: 1,100
חזרו: 150

בבארי נרצחו יותר מ־100 מחברי הקיבוץ. יותר מ־32 חברים נחטפו לשבי וחלקם נרצחו לאחר חטיפתם.

"12 בתי חברים ועוד כעשרה מבנים נוספים כבר נהרסו", מספר האחראי תומר גולן. "עכשיו אנחנו בתהליכי הריסות של מבנים שרופים ושל מרפאת השיניים שלנו. הליך ההריסות עתיד להסתיים בחודש הקרוב עד סוף ינואר, אז יישארו לנו עוד כ־68 בתי חברים בשתי שכונות. יש דיון פנימי איך, מתי וכמה להרוס. מבחינת הליך השיפוץ - הכל עדיין בתהליך, הוא אמור להסתיים במחצית 2025. כבר שופצו מאות בתים".

לבארי - הקיבוץ הכי גדול בעוטף שמנה בשיאו 1,100 חברים, חזרו כ־150-100 חברי קיבוץ. רוב הקהילה - כ־80%, חיים בקיבוץ חצרים. מבחינת תשתיות יש פגיעה קשה של טנקים וכלי רכב שפגעו בקיבוץ בזמן ההשתלטות חזרה על בארי.

"יש נזק שאנחנו בתהליך של השיקום שלו. מבחינת צנרת, כבישים, מים ותשתיות - אנחנו עוד לא שם. מבחינת הקהילה, בעוד שנתיים היא תחזור לבארי", קובע גולן ומוסיף: "להערכתי, הרוב המכריע יחזור.

"מבחינת מבנה הקיבוץ, תפקידים, אנחנו מתמודדים עדיין עם חוסרים ונמצאים בתהליך איוש. מחפשים מנהל חדש ומנכ"ל לחקלאות שלנו, בתהליך קליטה של מנהל פיתוח עסקי והכשרה וקליטה של מנהל חדש למוסך ומנהל תשתיות, במקום אילן וייס שנרצח".

על כיתת הכוננות ומרכיבי הביטחון מספר לנו טל, הרבש"צ: "אנחנו צריכים לקבל רחפנים והכשרות, עוד לא קיבלנו. נשקים רגילים קיבלנו, דאגנו לעצמנו בעיקר. הגדר, המצלמות, תאורה, האמצעים הטכנולוגיים - זה תהליך שלוקח זמן. מבחינת הצבא, הם לא הגיעו לרמה הנדרשת. כרגע זה עומד במקום.

"מבחינת כוחות - כרגע אנחנו 22 בתפקיד ועוד שניים בגיוס. לפני המלחמה היו 14. נכפיל את הכמות, יש לנו 28 נשקים. הקיבוץ מפוצל, אנחנו בערך 12 חברי כיתת כוננות בקיבוץ, והשאר בחצרים".

נירים

היו: 430
חזרו: 30

ב־7 באוקטובר המחבלים רצחו תשעה מתושבי קיבוץ נירים וחטפו חמישה תושבים לרצועת עזה. כיתת הכוננות של הקיבוץ נלחמה שעות, ובעזרת כוח של יחידת דובדבן הקיבוץ טוהר ממחבלים.

מאיה ליברמן, האחראית על שיקום הקיבוץ: "מבחינת השיקום הפיזי של מבנים - ההריסות בוצעו בקיץ, עוד לפני שקיבלנו את הכסף מתקומה. הרסנו ולאחר מכן החזירו לנו את הכסף. אנחנו בשלבי תכנון הבנייה של הבתים. מקווים שעד סוף החודש יסתיימו השיפוצים של בתי החברים".

מעטים מאוד חזרו, בעיקר אנשים שעובדים, חקלאים, או חברי כיתת כוננות שמתגוררים בנירים. "מדובר בכמה עשרות בודדות, 30 מתוך 430. תשתיות כמו ביוב, כבישים ועמודי חשמל נפגעו. יש שכונה וחצי שנפגעו בהן התשתיות על ידי חמאס. זו בעצם השכונה שהרסנו ועוד לא התחלנו בשלבי תכנון מחודש שלה. קו הביוב של הקיבוץ נפגע במלחמה על ידי צה"ל, הוא תוקן חלקית ויש עוד מה לתקן כדי שתושבים יוכלו לחזור, מקווים שזה יקרה עד סוף החודש".

מבחינת שלמות הקהילה בנירים, אומרים שכל משפחה וההחלטה שלה. "יש משפחות שמעוניינות לדחות את עניין החזרה לקיבוץ, ויש משפחות שמאוד רוצות לחזור", אומרת ליברמן. "זה לא משבר. יש תהליך קהילתי של חזרה הביתה. אני מקווה שעד סוף שנת הלימודים רובן יחזרו".

כל התפקידים בקיבוץ מאוישים וכולם עובדים. "לא היו קשיים בהיבט הזה, עובדי הקיבוץ עובדים מהיום הראשון. יש כיתת כוננות בנירים, יחד עם הכוח הצבאי שנמצא אצלנו, כולם מגויסים למילואים וכולם עושים את עבודתם".

אמצעים טכנולוגיים עוד לא סופקו לנירים. "אמרו שייקח קצת זמן מבחינת תאורה וגדר, אבל זה מתקדם. יש לנו השבוע ישיבה על מרכיבי הביטחון. הגדר תקינה ועובדת, ויש גם תאורה". 

ניר עוז

היו: 460
חזרו: 30

חיבוק לפני הפרידה מהבית

בניר עוז רצחו מחבלי חמאס 38 מחברי הקיבוץ וחטפו 77. בינואר 2024 הושלם מעבר התושבים למגורים הזמניים בקריית גת.

אמי פלמור, האחראית על השיקום, מספרת על התהליך המורכב בקיבוץ: "ההכרזה על תקומה והחזרה עברו תהליך הצבעה. זה הרי קיבוץ, וזה עדיין נמצא בתהליך, עם משא ומתן מול מינהלת תקומה לבחירת תוכנית אדריכלית. בשבוע שעבר היה טקס רשמי סמלי של פרידה מהגן הכחול, מבנה של הגיל השלישי, כדי לסמן את תחילת התהליך".

זאת בעצם היתה ההריסה הראשונה בניר עוז מאז 7 באוקטובר. "אלה תהליכים קשים ומורכבים. יש לנו עדיין 29 חטופים בשבי. הציבור מכיר בעיקר את הנתון ש־25% מתושבי ניר עוז נרצחו או נחטפו, אבל יש גם הרס פיזי רב. שר האוצר היה בביקור אצלנו והביע את מחויבותו. הוא הבין שלשקם את ניר עוז זה לא להחזיר את הארבע בלטות שהיו בבית מסוים ולסתום חורים בבית אחר. זו ראייה יותר מורכבת של הצרכים - גם של הקהילה וגם של היישוב עצמו. המשק שלנו מאוד מתפקד. רק כמה אנשים בודדים ישנים פה, אבל המשק מאוד פעיל וחדר האוכל מלא, כי מגיעים אנשים לשמור על הקיים, להחזיק את הנוי ולהיות מעורבים במה שקורה ברפת ובלול".

בניר עוז ממשיכים לעבד גם את החלקות שמעבר לגדר הקיבוץ וגובלות בעזה וזורעים תפוחי אדמה. לדברי פלמור, "יש תושבים שמרגישים שהם לא יכולים לחזור לניר עוז. היתה הצבעה והרוב הגדול של החברים באסיפת הקיבוץ הצביעו לטובת החזרה".

תפקודי הקיבוץ, למעט החקלאות, נמצאים בקושי גדול. "אנשים שעבדו והתפרנסו מהעבודה בקיבוץ - אין להם עבודה כרגע. יש בעלי תפקידים, אבל רובם לא מהקיבוץ. יש נוכחות צבאית בניר עוז, אבל כרגע אין כיתת כוננות, כי רובם נהרגו".

רעים

היו: 430

חזרו: 120

ב־7 באוקטובר חדרו לקיבוץ יותר מ־100 מחבלים. חמישה מתושבי הקיבוץ נרצחו וחמישה נחטפו לעזה. ליד הקיבוץ בוצע טבח המוני במסיבת הנובה, שבו נרצחו לפחות 364 בני אדם.

השיקום הפיזי של המבנים ברעים רק החל. בעזרת מינהלת תקומה שהצמידה לקיבוץ חברה מנהלת, העבודה מתקדמת, אבל עד כה הדברים נעשו בכוחות הקיבוץ עצמו.

זהר מזרחי, האחראית על השיקום, מספרת: "התחלנו ממש לאחרונה. עד כה עשינו את הדברים בעצמנו. יש לנו עשרה מבנים שנהרסו לחלוטין. במקביל התחלנו לבנות מאפס מבנים מסוימים. יש גם כמה בתים שנפגעו ברמות שונות שגם בהם התחילה עבודה. ניסינו לתעדף את הבתים שאנשים רוצים לחזור אליהם ואת הבתים של הצעירים שרצו לחזור וגם את מבני הציבור".

בחברה המנהלת ובקיבוץ מקווים שעד סוף מארס העבודות יסתיימו. "תודה לאל שאין אצלנו את ממדי הנזקים של הקהילות השכנות". כיום, מתוך 430 תושבים כ־120 חזרו להתגורר בקיבוץ. בסוף החודש יעמדו בקיבוץ כבר על 170 איש שגרים באופן קבוע ברעים.

ישנה פגיעה בתשתיות, אך היא מינורית. "אנחנו פשוט מקווים שהקצב שיוקצב לנו יספיק". מצב הקהילה ברעים הוא חיובי ושלם, "אנשים מתכוונים לחזור. הצלחנו לאורך כל הדרך לשמור על הקהילה גם הפינוי והמעברים. ראינו בשנה האחרונה התפזרות של משפחות, אבל נכון להיום עם תקווה גדולה - אין משפחה שאמרה: 'אנחנו לא חוזרים'. מהר מאוד חזרנו לתפקוד של כל מערכות הקיבוץ, לא היתה התפרקות. כולם גייסו כוחות".

כיתת הכוננות של רעים נלחמה בגבורה, כמו בכל מקום אחר בעוטף. "הם היו רק שישה. למזלנו הגדול אף אחד לא נהרג. היו כמה בנים שהגיעו ותגברו, וכיום הם עומדים על 24 איש, עם יחידת המילואים. מבחינת מרכיבי הביטחון יש חוסרים וזה בטיפול, הצלחנו לגייס חלק בתרומות. מה שמפריע כרגע הם קולות המלחמה מהרצועה שממש מרעידים את הקיבוץ".