בזמן פרסום הדוח של "ועדת החקירה" האזרחית לאסון 7 באוקטובר, יש 101 חטופים שעדיין מוחזקים בידי ארגון הטרור חמאס, בהן גם חמש התצפיתניות: לירי אלבג, קרינה ארייב, אגם ברגר, דניאלה גלבוע ונעמה לוי שנחטפו מהבסיס בנחל עוז.
הדוח מפרט את הכשלים שהובילו לחטיפתן ורצח חברותיהן התצפיתניות ובכלל למה שקרה בבסיס נחל עוז שם שרתו לחמו ונסגר במילים "אין הגדרה אחרת למציאות האיומה הזו מלבד "הפקרה".
הדוח מצביע על תפיסת ההגנה הקלוקלת של צה״ל ועל כך שעל אף שבבסיס נחל עוז הוא סיס צמוד גדר לעזה לחיילים שהוצבו בו לא היתה את היכולת להגן עליו ועל עצמם. התצפיתניות וחיילים אחרים הוצבו בו ללא נשק אישי או הכשרה ברמה הבסיסית ביותר של תפעול נשק.
"חרף העובדה כי ניתן לשלוט בטכנולוגיה, מרחוק בחר צה"ל להציב את התצפיתניות סמוך מאד לגדר ללא הכשרה חיילית מתאימה, ללא ציוד הגנה בסיסי ביותר, ללא נשק, ללא מיגון החמ"ל והכשרתו למצב של דליקות הפצצות או חדירות מחבלים", נכתב בדוח.
שרון אשל, אמה של התצפיתניתרוני אשל ז״ל, מעידה בפני הוועדה: | ועדת החקירה האזרחית לאירועי 7 באוקטובר
מהדוח עולה כי "הכשל הבסיסי היה בהסתמכות אבסולוטית על אמצעים טכנולוגיים על חשבון סד"כ לוחם מתאים ובמכשול שנתפס כבלתי עביר ובלתי חדיר", ונטען כי ההגנה האקטיבית לא הייתה קיימת.
התצפיתניות ששירתו על גבול עזה, כמו גם הוריהן של תצפיתניות שנפלו או נחטפו לעזה, סיפרו על התרעות רבות שמסרו בנותיהן במהלך החודשים האחרונים, אך זכו להתעלמות מוחלטת מצד הדרג הפיקודי. אייל ושרון אשל, הוריה של רוני, סיפרו כי היא אמרה להם ש״אבא, הם יודעים עלינו הכול״ ו״אבא, הם לומדים אותנו״.
עמית ירושלמי, שהיתה תצפיתנית בנחל עוז סיפרה: ״ראיתי אימונים, פעם זה היה אימון פעם בחודש, פעמיים בחודש. זה הפך להיות לפעם בשבוע, ולאט לאט גם כמה פעמים בשבוע, וגם כמה פעמים ביום. ראיתי גם שינוי איפה האימון מתקיים. היו כמה פעמים שהאימון לא התקיים במתחם אימונים, שזה גם היה חשוד. ראיתי התגברות של הפרות סדר על הגדר. בתקופה האחרונה היו הפרות סדר משוגעות. ובנוסף לזה היה גם את שיירת הטנדרים, שבספירה האחרונה שלי היו ממש שלוש פעמים ביום שיירה של טנדרים שנוסעים מנתיב העשרה לכרם שלום, כשלושים טנדרים שיש עליהם מחבלים, דגלי חמאס ופלשתין.
בדוח מובאות עדויות של תצפיתניות ששירתו בבסיס, וסיפרו על תקלות טכניות רבות בציוד ובתקשורת שפגעו פגיעה משמעותית בכשירות ובמוכנות. תקלות אלה דווחו מספר רב של פעמים למפקדים ונענו בדחיות, זלזול מופגן. כך למשל סיפרה התצפיתנית מרגרט וינשטיין על ציוד תקול שלא תוקן: ״כל הזמן נתקלנו בתקלות, היו תקלות שגם לקח הרבה מאוד זמן לתקן.
למשל מצלמות שנפלו, מצלמות שכבר עבדו פחות טוב אז ראינו הרבה פחות טוב. "כל החודשים האחרונים לא היו בלונים, היה בלון אחד באוויר״.
בדוח נכתב כי בגזרת עזה אמורים לפעול שישה בלוני תצפית. בבוקר השבעה באוקטובר שלושה מתוכם לא היו שמישים (נחל עוז, פגה וארז). עוד נטען כי "היעדרו של אמצעי איסוף קריטי ומשמעותי כדוגמת בלוני התצפית מעורר חשד סביר לרשלנות של הדרגים הבכירים באוגדה ובפיקוד ומעלה שאלות קשות בנוגע אופי המוכנות וההיערכות של האוגדה לתרחיש של חדירה לבסיסי צה"ל וליישובי העוטף".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו