"ליצור חוויות חיוביות": גם לאור המלחמה המתמשכת - יש דרכים רבות להפיג את הסטרס

פחד. לחץ. אובדן שליטה וחשש מהלא נודע. המלחמה המתמשכת מביאה אותנו לנקודות קיצון שמשפיעות על ההתנהלות היומיומית שלנו, החל במאבק להחזרת החטופים ובחרדה לגורלם ועד מעבר כמעט קבוע לשינה בממ"דים ובמקלטים.

אבל אם שואלים את גיא מזרחי - פסיכולוג, מרצה ומנחה סדנאות חוסן - אפשר ללמוד לנהל את החיים בתחושת ביטחון גם בתנאי לחץ בלתי נגמרים.

"לחץ הוא תגובה טבעית של הגוף והנפש למצבי איום, והוא מאפשר לנו להגיב במהירות כדי לשרוד", מסביר גיא, בטון שמשרה ביטחון גם כשהקרקע רועדת תחת הרגליים. "בתקופות מלחמה מערכות ההגנה שלנו, כמו הלחץ, פועלות באופן אוטומטי כדי לשמור עלינו. כדי להתמודד עם הלחץ צריך להבין שהוא נועד להגן עלינו, ולחשוב קדימה איך לתעל אותו לפעולה.

"כשיש אזעקה תחושת הלחץ מניעה אותנו לעבור למקום מוגן. וכשאנחנו במקום המוגן והאיום המיידי חולף, צריך לחשוב קדימה. אני תמיד ממליץ לכתוב על דף פעולות אופרטיביות שצריכות להיעשות, כמו להתקשר לקרובי משפחה, לוודא שכולם בסדר, או לעדכן לקוחות בהמשך הפעילות וכדומה. הרעיון הוא להציב לעצמנו משימה עיקרית להמשך היום שתפיג את תחושת הסטרס המתמשכת".

העולם כאוסף אתגרים

מזרחי (35) נשוי לתומר (32), יועצת משפטית, ואבא לשלושה ילדים. הוא גר בחגור. יש לו תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בפסיכולוגיה של הספורט. אחרי שנים של עבודה בחברות ייעוץ וסטארט־אפ הוא פיתח את "לגעת בפיתה", שיטה לפיתוח חוסן מנטלי והתמודדות עם אתגרים ביום־יום.

השם של השיטה, אגב, לא מגיע מהפיתה המסורתית, אלא מכלי המתכת השטוח "פיתה" שנמצא על סירות או מזחים, שחיילי השייטת נדרשים לגעת בו כחלק מהשלמת משימות, ולא רק להגיע אל הסירה או המזח.

יש לו עיניים בהירות ועמידה זקופה, כזו שבשיטה שלו נקראת "שפת גוף של אלופים" שמשרה ביטחון. נוסף על כך, יש לו יכולת עילאית להסתכל על העולם כעל אוסף של אתגרים שכל אחד יכול להתמודד איתם, אם רק יסתכל מהזווית הנכונה. בילדותו עסק בענפי ספורט תחרותיים כמו טניס וכדורעף - מה שכיום הוא מגדיר כאימונים שעיצבו את היכולת שלו לעבוד בצוות ותחת משמעת. אבל השיא, יתגלה מאוחר יותר, הוא בשירות בשייטת 13 שהכין אותו לחיים.

"במסלול הכשרה בשייטת מתרגלים הקפצות כדי לפתח אתגרים. מתאמנים במקומות לא נוחים, כדי שתתחיל להרגיש נינוח במקומות לא נוחים. אז אני למדתי לקחת אותה שיטה כדי לאתגר את המחשבה ולהצליח להתמודד עם אתגרים בחיים".

איך זה התחיל?

"נסעתי כל יום ברכבת לעבודה. ראיתי שאנשים לא יוצרים קשר עין עם אחרים. הרגשתי שהעולם השתנה, והחלטתי לחקור איך זה קרה ואיך משנים את זה. הלכתי לבסיס שבו נבנה היחס הבין־אישי שלי, מסלול ההכשרה בשייטת 13. ראיינתי קצינים ופסיכולוגים, והבנתי שבשנים האחרונות בעיקר איבדנו את היחס הבין־אישי ואת היכולת לשהות רגע בתוך סיטואציה ולעכל אותה.

"איבדנו את היחס הבין־אישי ואת היכולת לשהות בתוך סיטואציה ולעכל אותה. אנשים כיום יותר מדי תגובתיים. אנחנו מאבדים את הקהילתיות. אנחנו צריכים לעורר את האחדות מחדש"

"אנשים כיום יותר מדי תגובתיים. קצב השינויים הטכנולוגיים יוצר שינויים חברתיים, ואנחנו מאבדים את הקהילתיות, את האחדות. אנשים מדברים על ציונות, אבל אנחנו צריכים לעורר אותה מחדש. וזה בדיוק מה שאני מעביר בהרצאות בארגונים".

לא לשכוח את הערכים

השינוי, לשיטתו, מתחיל בפעולות קטנות שמפתחות את התודעה ואת החוסן הפנימי, כמו בניית הרגלים.

איך עושים את זה?

"אם אני רוצה להתחיל לרוץ, אני צריך לעבור את השלב הכי קשה שהוא לנעול את נעלי הספורט. אם כבר נעלתי את הנעליים, אני כבר אמצא את האנרגיה לרוץ. הרי כבר נעלתי נעלי ספורט.

"כשאני מרצה בפני בני נוער, אני שואל אותם אם התחילו את היום עם הצלחה. הם לרוב לא בטוחים מה לענות, אבל אז אני אומר שמבחינתי העובדה שהגיעו לבית הספר הבוקר זו כבר הצלחה. והם יכולים להסתכל על זה בצורה הטובה ביותר, כי הנה, הם חוו הצלחה.

"אם אנשים יהיו טיפה יותר מודעים לכך שיש לנו גם טוב וגם רע, ויידעו איך להעצים את הטוב לעומת הרע, הרווחנו את הדברים הטובים. נוסף על כך, אנחנו צריכים להיות מחוברים לערכים שלנו. לפעמים, עם טרדות היום־יום, אתה שוכח מי אתה. לכן אחד התרגילים שאני ממליץ לכל אדם לעשות הוא לזקק לעצמו את מצפן הערכים. ממש לכתוב חמישה ערכים שהוא מאמין בהם כאדם, ואחר כך לדרג אותם לפי סדר חשיבות".

זה נשמע טוב. תן דוגמה.

"אם דבר אחד חשוב לי יותר מהדבר השני, אחיה טוב יותר אם אספיק את הדבר החשוב או שאלך לפיו. אם חשוב לי להיות אבא טוב יותר מאשר עובד טוב, אני אתמודד עם העבודה ואתרכז בלהיות אבא טוב. זה יעזור לי להרגיש טוב יותר עם עצמי".

איך מתקדמים מ־7 באוקטובר?

אבל גם גיא, שלכאורה הכין את עצמו כל החיים להתמודד עם אירועים בלתי צפויים, היה צריך כמה ימים כדי להבין איך מתקדמים מ־7 באוקטובר. 

באותו בוקר הוא בכלל היה בדרך לחוף הים עם אשתו והילדים. התוכנית היתה להתנתק לגמרי, לבלות בוקר של כיף בלי טלפונים. "הכבישים היו ריקים, וחשבנו שזה בגלל השעה המוקדמת. אבל פתאום התחילו יירוטים. פתחנו טלפון, והבנו שמשהו קורה וחזרנו הביתה. החבר'ה במילואים ירדו עצמאית לדרום. אני שמרתי על אשתי והילדים. הייתי בהכחשה, בתסכול, לא ידעתי מה אני יכול לעשות כדי לשפר את המצב".

מתי זה השתנה?

"אחרי שבוע הבנתי שאני עובר את כל השלבים של צמיחה מאירוע: אשמה, האשמה ובושה. של איך קרה לנו הדבר הנורא הזה, ואחר כך התמודדות אופרטיבית. כולנו היינו בהלם. ומה שהניע הרבה מהאנשים היה הקהילתיות, ההתגייסות. אנשים התנדבו ונתנו ועשו למען האחר.

"וזה חלק מפתרון כללי שאני מציע לאנשים שמתמודדים עם מצבי לחץ או הלם - להתמקד במה שיציב. בלחזק את הילדים, בנתינה, בדברים שאתם מסוגלים לעשות, כי זה מחזק. וזה מה שעשיתי בעצמי, חיזקתי את הילדים ואת המשפחה, עד שהבנתי שאני יכול לחזור לעשות דברים גדולים".

"ליצור חוויות חיוביות"

כחלק מאותה הבנה גיא וחברי הצוות שלו, המונה כעשרה מרצים ומרצות, החלו להעביר סדנאות של חוסן גם בשיתוף משרד החינוך ומשרד הביטחון, במטרה לסייע לאנשים להתפתח מנטלית ולמצוא דרך טובה יותר להתמודד עם המציאות. "7 באוקטובר הוא טראומה שהשאירה אנשים בשוק טוטאלי", הוא נחרץ. "אנשים היו צריכים עזרה ראשונה כדי להתמודד עם הטראומה, והמטרה שלנו היתה ליצור חוויות חיוביות, אפילו קטנות, כדי להתנקות מהחוויות השליליות. וראינו מול העיניים איך אנשים שחזרו לקהילתיות מצאו משמעות בעזרה ובנתינה. אבל מאז הקהילתיות נשחקה, וצריך להתחבר אליה מחדש כדי לייצר חוסן לאומי".

מה צריך לחפש?

"ראיינתי בפודקאסט שלי את אפרת שפרוט, מנכ"לית נט"ל. דיברנו על דפוסי התמודדות עם טראומה, ועל כך שבכל טראומה יש את הנפילה, את אלו שצומחים ממנה ואת אלו שנשארים בה. והבנו יחד שאלו שהצליחו לצמוח מאירוע טראומטי כמו 7 באוקטובר הם אלה שמצאו משמעות. ואם כולנו נמצא את הדבר הזה שנותן לנו משמעות לעשייה, למחשבה, לקימה בבוקר, נוכל להתקדם".

איך בפועל גורמים לעצמנו להרגיש טוב למרות שהכל מסביב מאוד לא טוב?

"אנחנו מדברים על ביצוע פעולות פשוטות. כשאתה מסדר את המיטה בבוקר, אתה יודע שעל הבוקר עשית משימה אחת מוצלחת. כשאתה מודע לשפת הגוף שלך, ונכנס לחדר זקוף, או עם חיוך, אתה משדר חוסן. אנחנו קוראים לזה שפת גוף של אלופים. כשאתה משקיע בקפה של הבוקר - אתה נותן לעצמך את הזמן לחשוב רגע לפני שאתה עושה את כל הפעולות השגרתיות.

"כשאתה מודע לשפת הגוף שלך ונכנס לחדר זקוף, או עם חיוך, אתה משדר חוסן. כשאתה משקיע בקפה של הבוקר, אתה נותן לעצמך את הזמן לחשוב רגע לפני שאתה מתחיל בכל הפעולות השגרתיות"

"וגם גמישות מחשבתית יוצרת תחושות של מסוגלות וחוסן. ד"ר אייל דורון, חוקר ומפתח חשיבה יצירתית, אמר פעם שאפשר לקחת פעולה שגרתית ולעשות אותה בכל פעם בדרך אחרת. בדרך הזו אתה מאתגר את המחשבה ומגלה שיש אינספור דרכים לבצע את אותה מטלה. הדבר הזה מפתח את המנטליות ומראה שתמיד יש עוד דרך לעשות דברים. כי מי שיודע להתמודד עם השינויים בסביבה בטוחה יידע להתמודד עם השינויים בסביבה לא בטוחה. והמטרה שלנו היא לייצר חוסן וסביבה בטוחה".

המטרה: שליטה בחיים

המטרה העיקרית שלו, יאמר בנחת, היא לעזור לאנשים להחזיר שליטה על החיים. "אני הייתי לוחם וכיום אני פסיכולוג, וזה שילוב מעניין. כי כלוחם אתה נלחם, כפסיכולוג אתה רוצה להפיץ טוב בעולם, וב־7 באוקטובר היתה לכאורה התנגשות בין שני העולמות האלה, כי הלוחם שבי היה צריך לשים אפוד ולצאת להילחם, והפסיכולוג היה צריך להיות שם בשביל אחרים. ואני הייתי צריך להחליט לאיזה עולם אני הולך, והחלטתי ללכת לעזרה לחברה. אבל בכל מקרה - יש לי גם תיק מוכן וארוז למילואים".