במערכת החינוך במזרח ירושלים לומדים כ-106,000 תלמידים. את מוסדות הלימוד במזרח העיר מחלקים בעירייה לשלושה סקטורים מרכזיים, כאשר לכל סקטור רמת מימון ופיקוח שונה מצד המדינה.

הסקטור הראשון הוא ה"מוכר רשמי". המוסדות שמשתייכים לסקטור הזה מלמדים בגרות ישראלית בשפה הערבית, בשילוב תכנית אחת בלבד של תכנית הלימודים הפלשתינית שנכתבת ברמאללה. תכנית הלימודים הזו "מצונזרת" על ידי משרד החינוך כך שבשיעור מתמטיקה, לדוגמה, התלמיד מתבקש למנות את מספר העצים בשדה ולא את מספר המחבלים המתאבדים שעמדו בטרמפיאדה, כפי שמוצג בספר הלימוד המקורי. מוסדות הלימוד הללו ממומנים ומפוקחים באופן מלא על ידי משרד החינוך, וגם המורים עצמם משתייכים למשרד. בהתאם, רמת המוסדות הללו גבוהה יחסית ואף מלמדים בהם מקצועות טכנולוגיים.

הסקטור השני הוא ה"מוכר שאינו רשמי". אלה מוסדות המוכרים על ידי משרד החינוך, אך שאינם רשמיים. מוסדות לימוד של עמותות וקרנות מסוימות, לצורך העניין, נכנסים לסקטור הזה. תכנית הלימודים דומה לתכנית של הסקטור הראשון, או לפחות מתיימרת להיות. גורמים המעורים בתכניות החינוך במזרח העיר מעידים כי בשל העובדה שרק 70% מהתקצוב של המוסדות הללו מגיעים ממשרד החינוך, נותרים 30% שמגיעים ממקורות זרים. לא מן המופרך שהמקורות הללו מבקשים להסית ולעודד לטרור בתמורה למימון, וייתכן מאוד כי מאחוריהם עומדים ארגוני הטרור עצמם. בתוספת העובדה כי הסקטור השני מאפיין ברובו אזורים הנחשבים "עוינים", מתקבלת משימה כמעט בלתי-אפשרית בכל הנוגע לפיקוח על תכני הלימוד.

חינוך ללא פיקוח  

הסקטור השלישי הוא הסקטור הפרטי. אלה הם מוסדות פרטיים של הוואקף, בתי ספר קתוליים, מעונות פרטיים ודומיהם. המוסדות הללו הם "עקב האכילס" של עיריית ירושלים ושל המדינה בכלל, מהסיבה הפשוטה שהמוסדות הללו אינם ממומנים או מפוקחים על ידי משרד החינוך, וכך גם תכני הלימוד בהם; תכנית הלימוד המלומדת היא תכנית פלשתינית לא "מצונזרת" המעודדת טרור, שנאה, אלימות ואנטישמיות והיא כוללת דברי שבח למחבלים שביצעו פיגועי התאבדות נגד ישראלים ויהודים. כ-10,500 תלמידים מכלל תלמידי מזרח ירושלים משתייכים לחינוך הפרטי בסקטור זה, כאשר שאר התלמידים מתחלקים באופן שווה, גרוסו מודו, בין הסקטור ה"מוכר רשמי" לבין הסקטור "המוכר שאינו רשמי".

אונר"א - מערכת חינוך לשנאה

תחת הסקטור השלישי, שמאופיין כאמור בחוסר פיקוח מצד המדינה ובלימוד תכנים המעודדים לרצח יהודים ולשלילת החזון הציוני, נכנסים בגאווה שישה בתי ספר שמפעילה במזרח ירושלים אונר"א, סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלשתיניים. בבתי הספר הללו, תחת החותמת של האו"ם, לומדים מגיל ילדות כ-900 תלמידים לרעיונות של שלילת הציונות, לשנאת יהודים ולביצוע מעשי טרור עד להחרבתה של מדינת ישראל.

נכון לשנת 2023 כ-60% מתקציב אונר"א מוקדש להפעלת בתי ספר ומוסדות לימוד כאשר מחצית מבתי הספר ברצועת עזה מנוהלים על ידי הארגון. למעשה, כבר היום יודעים לומר שקצת פחות מ-1,000 מחבלי חמאס וג'יהאד אסלאמי פלשתיני שנלחמו נגד ישראל בשנה החולפת התחנכו או עבדו בארגון; החל ממנהלי מוסדות בכירים ועד למחסנאים. הנתון המדאיג רק מחזק את הטענה לפיה החינוך בבתי הספר המנוהלים על ידי אונר"א מושתת על ערכי שנאה ומתוך חזון שלילת המדינה היהודית, כשרבים מהמועסקים במוסדות הללו קשורים קשר בלתי-אמצעי לטרור.

אריק אגסי: "מלמדים את הילדים שלהיות מחבל אמור להיות פסגת שאיפותיהם - לא להיות רופאים, ספורטאים, מהנדסים, מחנכים, אסטרונאוטים או לעשות טוב לקהילה שלהם. מהללים את המחבלים בתור 'כתר האומה' ובתור מודלים לחיקוי לילדים"

במחקר שערכו במכון המחקר והמדיניות הבין-לאומי IMPACT-se, נמצאו המוני תכני לימוד מדאיגים במיוחד. על כוח הכבידה, למשל, מלמדים בבתי הספר של אונר"א דרך ספר פיזיקה המציג רוגטקה המכוונת כלפי חיילי צה"ל, בתוספת שאלות על כוח האבן שיוצאת מהרוגטקה. חיבור וחיסור לומדים דרך ספירת מחבלים מתאבדים, ובשיעורי הבנת הנקרא לומדים התלמידים סיפור בו מתוארים קרבות בהם הפלשתינים "חתכו את צווארם של חיילי האויב" ו"חבשו חגורות נפץ". "מחבלים כמו דלאל מוגרבי, שהובילה ב-1978 את פיגוע כביש החוף (אוטובוס הדמים) בו נרצחו כ-35 ישראלים וביניהם תשעה ילדים, מהוללים בתור 'כתר האומה' ובתור מודלים לחיקוי לילדים", מוסיף אריק אגסי, סמנכ"ל המכון. "מלמדים את הילדים שזו אמורה להיות פסגת שאיפותיהם -- לא להיות רופאים, ספורטאים, מהנדסים, מחנכים, אסטרונאוטים או לעשות טוב לקהילה שלהם".

שורשי הבעיה

"עלינו עתה לחזור ולהפוך את עניין הפליטות לג'יהאד; שומה עלינו לטעת בלב כל ערבי את האיבה ליהודים"

את המילים הללו כתב בשנת 1948 אמיר ע'ורי, מזכיר הוועד הערבי העליון, במאמר שפורסם ב'טלגרף' בביירות. למעשה, מילותיו של ע'ורי, הקוראות להילחם ולהשריש בכל ערבי את השנאה הטהורה כלפי היהודים וכלפי הרעיון הציוני, זיקקו את הלך הרוח ששרר בקרב החברה הערבית בארץ ומחוצה לה באותה התקופה.

ד"ר וילף: "תחשוב שאתה הולך בכל יום לבית הספר, ובכל מקום יש את האותיות UN של האו"ם. אתה אוטומטית מבין שהעולם ושהצדק איתך. ואז, בגיל 16 מגיע אליך מישהו ומציע לך להשתתף בפעולה נגד יהודים. אתה מאושר! נותנים לך רובה, אתה אומר לעצמך 'סוף־סוף אני הולך לשחרר את פלשתין'"

אותה סוכנות של האו"ם שהוקמה לאחר מלחמת העצמאות מתוך שאיפה לסייע לפליטים הפלשתיניים להתיישב ולהתבסס כלכלית, נכנסה לתוך הסקטור הלא מפוקח והיוותה במשך עשרות שנים, הלכה למעשה, שופר של ארגוני הטרור השונים ושל בעלי האינטרסים שקראו להשמדת ישראל. זאת, במימון מלא של מדינות המערב שהעלימו עין בנושא, וללא שום התערבות מצד המדינה.

סכנה מיידית

בשיחה עם "ישראל היום" מסבירה ד"ר עינת וילף, ח"כית לשעבר מטעם מפלגת "העבודה" ומחברת שותפה של הספר "מלחמת זכות השיבה" שעוסק בסוגיית אונר"א במרוצת השנים, על החינוך שהושרש בבתי הספר של אונר"א. "לאורך הזמן, בבתי הספר שהקימו תחת סמלי האו"ם החלה להתבסס לאומיות פלשתינית שנבנתה כולה סביב שלילת הציונות, סביב מסרי שיבה, נקמה, 'נכבה'. אלה מתחילים להיות המסרים שמלמדים איתם מקצועות כמו היסטוריה וגיאוגרפיה. ללאומיות הזו אין חזון או קריאה להקים מדינה, אלא קריאה לשיבה מתוך צורך בנקמה ושלילת מדינת היהודים".

על פי וילף, תוצאות ההסתה והחינוך לטרור הראו תוצאות בשטח כבר מההתחלה. היא קובעת: "אונר"א גרועה יותר מארגוני הטרור. הארגון הוליד את חמאס ואת ספטמבר השחור, ובכל זאת הוא גרוע יותר. בניגוד לארגוני הטרור, הוא זוכה ללגיטימציה, מעין ארגון טרור בחסות החוק. לצורך העניין", מוסיפה, "מבצעי טבח הספורטאים במינכן הם בוגרי בתי הספר של אונר"א. תחשוב שאתה הולך בכל יום לבית הספר, ובבית הספר יש בכל מקום את האותיות 'UN'. אתה אוטומטית מבין שהעולם והצדק איתך.

"בבית הספר הזה מספרים לך שהייתה פעם פלשתין, ארץ זבת חלב ודבש, עד שבאו פולשים זרים וגנבו אותה ממך. מספרים לך שיבוא יום ואתה תשחרר אותה מהכובשים הזרים, ומנחילים בך את התודעה כי העובדה שהחיים שלך עכשיו לא משהו, זה בגללם. ואז, בגיל 16 מגיע אליך מישהו ומציע לך להשתתף בפעולה נגד יהודים. אתה מאושר! נותנים לך רובה, אתה אומר לעצמך ש'סוף סוף אני הולך לשחרר את פלשתין'. ערפאת אמר פעם בעצמו ש'אונר"א הייתה במחנות בבקרים, ואש"ף היה בהם בלילות'. אונר"א היא הרחם, היא הקרקע שעליה צומח הטרור הפלשתיני בשם הרעיון של שיבה, נקמה ושחרור פלשתין 'מהירדן ועד הים'. זה החינוך של אונר"א בבתי הספר האלה עד ימינו".

גורם ביטחוני המעורה בפרטי החינוך במזרח העיר תיאר זאת בשיחה עם "ישראל היום": "הפלשתיני הממוצע רואה את אונר"א כקופת הצדקה העירונית. כשסוגרים את קופת הצדקה העירונית זה גורם לתסיסה, 'אצבע בעין'. חוץ מזה, המשוואה פשוטה - טרור מאסיבי רואים במקומות עם מכנה משותף מאוד מסוים; אלה המקומות חסרי התשתית, החינוך, בעלי שיעור אבטלה גבוה. במקומות האלה נוצר ואקום אליו נכנסים בעלי אינטרסים, כמו האיראנים שמפעילים מחבלים במחנות הפליטים ג'נין וטול-כרם. הטרור זה עבודה לכל דבר, השלמת הכנסה. אחרי יישום החוק, הילד בן ה-12 מקלנדיה או משועפאט יתחיל להסתובב יותר ויותר ברחוב ויתחבר לגורמים עוינים עם אינטרסים שליליים".

לקראת שינוי?

"ירושלים תמיד נפיצה, אך פוטנציאל הנפיצות שלה אחרי יישום החוק גבוה מאוד אף יותר, שקט לגזרה זה בטוח לא יוסיף. אני מקווה שבסופו של דבר העירייה תיכנס לוואקום הזה ותדע לטפל בו".

כאמור, אל הוואקום שייווצר תצטרך להיכנס עיריית ירושלים, בהשקעת משאבים ומאמצים רבים. בעירייה לא מודאגים, ומעידים כי אלה נכחו וליוו את הדיונים בוועדת החוץ והביטחון בנושא. נוסף על כך, מציינים בעירייה כי זאת ערוכה לקלוט בבתי ספר עירוניים את כלל התלמידים שלומדים כיום במוסדות של אונר"א, כך שהפתרונות בתחום החינוך יכללו למעשה בתי ספר קיימים. העירייה גם התחייבה לספק חלופות במזרח העיר בתחומי הרווחה, הבריאות והניקיון, בשל הפסקת פעילות אונר"א במקום.

תעודת הביטוח הנצחית

השאלה הנשאלת, אם כן, היא איך המדינה הגיעה למצב שאונר"א מפעילה בשטחה בתי ספר המעודדים טרור והסתה נגדה עצמה. ד"ר וילף מסבירה: "כדי להבין בכלל מה זה אונר"א כדאי להכיר את אונקר"א, כאשר האות ק' בשביל קוריאה. קצת אחרי מלחמת העולם השנייה היו מעל לשלושה מיליון פליטים מקוריאה בעקבות המלחמה שם, שזה פי ארבעה מהפליטים הערבים שהיו פה באותה התקופה. תפקידה של אונקר"א היה ליישב את כל הפליטים הללו, והיא עשתה זאת תוך שנים ספורות ובשליש מהתקציב שאונר"א קיבלה באותו הזמן. לשם ההשוואה אונר"א, שקיבלה תחילה מנדט לשמונה עשר חודשים בלבד, קמה כארגון זמני בדיוק כמו אונקר"א מתוך הנחה שבפרק הזמן הזה כלל הפליטים ייושבו במקומותיהם החדשים ויבססו עצמם כלכלית. עם זאת, התכנית ליישב את הפליטים הערבים בסוריה, ירדן, לבנון, מצרים ועזה העלתה חרס. חרף כוונותיהם הטובות, האנשים שהגיעו מרחבי העולם עם שאיפות ומתוך רצון לעזור נכשלו במשימתם".

"הנקודה היא שזה בכלל לא מקרי", מוסיפה ד"ר וילף. "בסמוך להקמת אונר"א הוקמה הסוכנות הלאומית של האו"ם לפליטים. מדינות ערב והערבים עצמם הבינו היטב שאם הפליטים הערבים יקבלו את היחס שמקבלים כל הפליטים האחרים בעולם, אזי אז לא יהיו פליטים ערבים בתוך זמן קצר, זאת בשל הדחף העולמי לסיים את המצב ועקב ההצלחה של האו"ם ליישב את הפליטים שנמצאים במקומות אחרים. הם סברו שברגע שהם ייושבו ולא ייחשבו כפליטים, הדבר ייתפס כהכרה שלהם בקיומה של המדינה היהודית – דבר שהם לא היו מוכנים לו. למעשה, הערבים ראו את אונר"א כ'תעודת הביטוח' שלהם והם תפסו את הקמת המדינה כתקלה שצריך לפתור. לכן, הם בחרו להשתמש באונר"א לטובתם".

הפתרון - שליטה במנגנון

בנקודת הזמן הזו ובניגוד לשאר הפליטים בעולם, הפליטים הערבים שנוצרו בעקבות המלחמה בארץ סירבו להמשיך הלאה ולהתיישב. "הם החליטו להשתלט על המנגנון שהוקם במטרה לסייע להם ודאגו שהוא ישרת אותם אחרי המלחמה שהם פתחו בה - ראשית, הם דאגו שהארגון לא יישב אותם בשום דרך. הם נקטו באלימות, הם שרפו משרדים והם רצו להבהיר שהארגון לא הולך ליישב אף פליט ערבי. למה? כיוון שהפליטות מבחינתם היא ההוכחה שליהודים אין מדינה. זה עבד – עד היום בעיניי אונר"א גם אם הצלחת להשיג אזרחות אחרת אתה נחשב לפליט, עד שהמדינה היהודית תחדל מלהתקיים".

"בשלב השני, הם דאגו לקרוא לארגון אונר"א ולא REWA בלבד כפי שתוכנן בהתחלה. הם דרשו שהאותיות 'UN' יהיו בשם כיוון שרצו שיהיה ברור לכולם שהאו"ם ושהעולם אחראיים על מה שקרה בעקבות המלחמה שהם בחרו לצאת אליה, ולא הם בעצמם. ארצות הברית ובריטניה לא אהבו את זה אבל היו עסוקות בבעיות מבית, לכן אפשרו לזה לקרות והמשיכו לממן את אונר"א. באופן הזה הערבים סידרו לעצמם החרגה וגרמו לכך שהם יטופלו על ידי סוכנות רשמית שאף פעם לא תצליח ליישב אותם באמת, כשבמקביל היא משרתת את האינטרסים שלהם נאמנה".

"בשלב הזה אונר"א הבינה שהיא לא יכולה ליישב אף אחד אבל שהיא גם לא יכולה להיסגר בשל הצורך של הפליטים הערבים בה כ'תעודת ביטוח'. לכן, החליטו באונר"א לעשות 'מתיחת פנים' – הם התחילו לספק שירותים חברתיים והקימו מערכת חינוך ורווחה. בתהליך הדרגתי, כל העובדים המערביים שעבדו בארגון הוחלפו על ידי עובדים ערבים. מכאן ואילך, עד ימינו תמיד לאונר"א יש מנהל מערבי כדי לשמר את התדמית, אך עם תפיסות עולם פרו-פלשתיניות, ואנחנו רואים את זה בחינוך באופן מיוחד".

אז למה עצמנו עין עד עכשיו, אם ידענו שההסתה נמצאת גם היום?

"אני עצמי נפגשתי עם ראשי מערכת הביטחון והצבא והזהרתי שנשלם על נושא אונר"א בדם", מעידה ד"ר וילף. "אף אחד לא הקשיב לי, הצבא אמר שצריך את אונר"א כדי 'לקנות שקט' וכך גם המדינה. אם ישראל הייתה מביאה לסגירת אונר"א זו הייתה מכה חזקה יותר מכל מנהרה שאנחנו מפוצצים. זה מה שמוליד את הסינווארים, וצריך לחסל את מה שמוליד את הסינווארים."

ומה עכשיו?

''אחרי השבעה באוקטובר, אפשר להבין ששיבה זה לא רעיון תמים של געגועים לבית סבא רבא. השבעה באוקטובר הייתה מימוש צורת החינוך הזו – פלישה, טבח, ניצחון. זו הסיבה לאופוריה שהייתה בקרב הפלשתינים, כי סוף-סוף הם מימשו את חזון הדורות לו חיכו מעל ל-70 שנים. זו התפיסה שאנחנו צריכים להוקיע, ואני מקווה שזה יקרה".