מלחמת 7 באוקטובר תפסה את עם ישראל לא מוכן, כשלצידה החלו להופיע תופעות חדשות ומדאיגות, שעימן מערכת הביטחון, השלטון וגם אזרחים - נאלצו להתמודד בפעם הראשונה אי פעם.

הכטב"מים ככלי תקיפה משמעותי

בניגוד למערכות הקודמות שישראל חוותה, שהתמקדו בעיקר באיומים מצומצמים יחסית כמו: ירי רקטות מדרום לעוטף או טילים מלבנון על הצפון, המערכה הנוכחית מתאפיינת באיום אווירי רחב שמתפשט לכל רחבי המדינה. איום זה כולל התקפות חוזרות ונשנות של רחפנים וכטב"מים, כאלה עם נפץ וכאלה שמצלמים ומשדרים נתונים לאחור.

נמרוד ניר, פסיכולוג פוליטי מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מסביר כי לראשונה מזה עשרות שנים, ישראל מתמודדת עם מתקפה רב-חזיתית הכוללת שיגורים מעיראק, תימן, איראן, לבנון ועזה - ובעימות ישיר עם איראן, מעצמה צבאית וגרעינית. "הנסיבות הללו מדגישות יותר מאי-פעם את האיום הקיומי הנשקף לישראל, ואת הסכנה של התגרענות איראנית", הוא אומר.

תא"ל במילואים אמיר אביבי, מייצג ויו"ר תנועת "הביטחוניסטים", מסביר כי במלחמה בישראל קורית כעת תופעה דומה למגמה שראינו במלחמת רוסיה-אוקראינה, הלוא היא המלחמה הראשונה שבה ראינו היקף מאוד גדול של כטב"מים ורחפנים.

אמיר אביבי, יו"ר תנועת "הביטחוניסטים": "לפני המלחמה ידענו על כאלפיים כלי טיס בלתי מאוישים שמוחזקים בידי חיזבאללה. בדיעבד, היה לנו פער"

"תחום הכטב"מים איננו חדש, אבל תחום הרחפנים דווקא כן. ב-7 באוקטובר, המתקפה שחמאס עשתה על כל אמצעי התצפית שלנו באמצעות רחפנים הייתה אירוע יוצא דופן. באמצעות רחפנים השמידו אתרי קשר ועמדות תצפית, מה שאפשר להם לשמש כגורם התקפי - וגם כגורם תצפית".

גם אחרי 7 באוקטובר, אביבי מספר כי היו רחפנים בשטח ישראל שנשארו מאותה המתקפה. "במקביל, ראינו התקפות של למעלה מ-1,000 כטב"מים ששוגרו לישראל מתחילת המלחמה, רובם שוגרו מלבנון, אבל גם חלק מעיראק, מתימן ומסוריה. לפני המלחמה ידענו על כאלפיים כלי טיס בלתי מאוישים שמוחזקים בידי חיזבאללה, ובדיעבד הבנו שהיה לנו פער בנושא הכטב"מים מבחינת יכולת איתורם והשמדתם".

לדבריו, בתמונה הכוללת של המלחמה, רמת הנזק מאיום הכטב"מים היא באופן יחסי לא מאוד גבוהה. "זה לא נזק אסטרטגי בלחימה, אבל הממד הזה כן התגלה כמאתגר, וכאחד הדורש שיפור יכולות מבחינת הצטיידות, יותר מאשר מבחינה טכנולוגית. אנחנו צריכים להתחמש ביכולות האלה, במכ"מים מותאמים ובמערכות ירי המתאימות להתמודדות עם האיום".

אביבי טוען כי מפרוץ המלחמה, צה"ל הצטייד בהיקף עצום של רחפנים. התעשיות הביטחוניות החלו לייצר רחפנים ולצייד את הצבא, ואלו הפכו לאחד הכלים האפקטיביים והמשמעותיים בלחימה של צה"ל. "אם בעבר היה צריך להגיע ולסרוק בית, ולהילחם מחדר לחדר - אז היום יש רחפנים למטרת איסוף וסריקה, כמו במקרה של סינוואר. רחפנים זיהו או אפילו תקפו מחבלים באירועים מבצעיים נוספים, ולכן הם מהווים קפיצת מדרגה אדירה בלוחמה שלנו.

"יש פה צד של התקפה וגם של הגנה. מצד אחד אנחנו רוצים לדעת לתקוף הכי טוב באמצעות הכלי הזה, ומצד שני, להגן הכי טוב מפני האיום הזה. לכן, יש פה מרוץ טכנולוגי מאוד משמעותי - זאת פעם ראשונה שאנחנו רואים לוחמת רחפנים בסדר גודל כזה".

ד"ר מתן אהרוני, סוציולוג וחוקר תרבות מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, מסביר כי תחושת חוסר האמון והאכזבה ששררו בקרב אזרחים רבים טרום המלחמה, התגברו והתעצמו ביחס למתקפות הכטב"מים שלפתע הכו בישראל.

"לעומת מלחמות קודמות, שבהן לא הובטחו לציבור עליונות טכנולוגית או הגנה טוטלית על אזרחים, במלחמה הנוכחית המדינה והתקשורת ביקשו להרגיע את הציבור לגבי יכולות ההגנה המוחלטות של צה"ל מפני רקטות וטילים, וכל שאר המעופפים המתפוצצים. אלא שהציבור גילה כי גם במקרה זה, מישהו לכאורה 'נרדם בשמירה' ושכח לטפל באיום של כלי טייס קטן, קטלני ובלתי מאויש", מסביר חוקר התרבות.

לדבריו, גם היכולת של הכטב"מים לחדור את גבולות המדינה, להפעיל אזעקות במרחבים רבים ולהתפוצץ במקומות מפתיעים, שאינם ידועים מראש, מחזקת אף יותר את תחושות חוסר האמון והאכזבה של רבים מהאזרחים כלפי גופים ומוסדות מדיניים. "במקביל גם מערכת היירוט בלייזר, שעליה דיברו מזה שנים, חיזקה בהקשר הזה את תחושת האכזבה הרבה מהמוסדות ומהמדינה. הסיבה לכך היא שבניגוד לציפיות, המערכת לא הייתה מוכנה ולא בשלה לטפל בכטב"מים וברקטות, שעד היום מצליחות ליפול ולפגוע באזרחים", הוא אומר.

ד"ר מתן אהרוני: "במלחמות קודמות לא הובטחה לציבור עליונות טכנולוגית, מה שחיזק הפעם את תחושת האכזבה מהמוסדות ומהמדינה"

עשרות מרגלים ישראלים

"הרבה מאוד זמן יש פה מאבק מאוד גדול בינינו לבין איראן, בטווח החשאי של הריגול", אומר אביבי. "אנחנו יודעים עד כמה הצלחנו לחדור את המערכת האיראנית, אבל הם מנסים לעשות את אותו הדבר - ולגייס מרגלים ישראלים".

למה לגייס מרגלים ישראלים?

"האויב מבין שאם מדובר במרגלים ערבים, לא תהיה להם נגישות למשהו משמעותי בהיבט של ביטחון מידע, ולכן הוא מנסה לגייס יהודים שיביאו מודיעין משמעותי וממעגלים פנימיים, שייסבו לנו נזק".

מי שאמון על סיכול הריגול הנגדי מול ישראל זה השב"כ, ונראה שלאחרונה נחשפו בארץ כמה וכמה תשתיות מפתיעות מהסוג הזה. "הן לא נראו מאוד מתוחכמות", מרגיע אביבי, ומוסיף כי כיום, בניגוד לעבר - יש מגוון רחב של דרכים ליצור קשר עם בן אדם בישראל.

"אפשר לפנות בפייסבוק, בטוויטר, באינסטגרם, בטלגרם, במיילים וכן הלאה. חלק מהשיטות הן לזרוק חקה ולאתר אנשים עם פרופיל מסוים שאותם ניתן לגיוס. זה לא נעשה באופן מיידי, אלא מתחיל בדברים הקטנים (יצירת קשר מתפתח, בהדרגה, כשבהתחלה נותנים למגויס משימה קטנה כדי לבנות אמון), עד למצב שבו מפעילים מרגל של ממש, בצורה שיכולה להסב נזק משמעותי".

בשב"כ מפעיל מאמצים רבים לניטור וזיהוי תופעות מהסוג הזה, ולמנוע חיבור בין גורמים עוינים לבין אזרחים ישראלים. "זה מאמץ מאוד מורכב ומתוחכם, הכולל שימוש ביכולות טכנולוגיות מתקדמות לזיהוי מגמות. זה מאמץ מתמשך שקורה באופן רציף, יש באיראן גוף שלם שמתעסק בגיוס סוכנים -  ואנחנו צריכים לדעת לסכל את זה", הוא אומר לבסוף.

ד"ר אהרוני מסביר כי התופעה של עשרות מרגלים ישראליים שהתגלו במהלך המלחמה הנוכחית, הוסיפה להגברת התחושה של פילוג ושל פיצול בין קבוצות שונות בציבור, אשר קדמה למלחמה ולא נכחה במלחמות קודמות. בראייה סוציולוגית, הוא מסביר כי הניסיון להבין מה מאפיין את אותם מרגלים ובוגדים, הורגש במיוחד ברשתות החברתיות - שם הציבור ביקש להכליל את המרגלים לקבוצות חברתיות, בין אם זה עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר (שאותם מכנים בהכללה "רוסים") או ערבים ישראלים.

"באופן הזה, בניגוד לתחושת הסולידריות וההתכנסות פנימה, אשר לרוב מלחמות יוצרות בין קבוצות חברתיות - במקרה הזה תופעת המרגלים דווקא הובילה לחוסר אמון, ואף להגברת השנאה כלפי קבוצות חברתיות השונות מאתנו", אומר ד"ר אהרוני.

מספר חטופים בלתי נתפס

לנושא החטופים שבעזה יש משמעות מאוד גדולה, לדברי אביבי, לא רק בזווית האתית של הסיפור. "מעבר למאמץ לשחרר אותם, נושא החטופים יוצר מגבלות מבצעיות משמעותיות, מה שלא קיים בחזית מול חיזבאללה. בעזה עלינו לשמור על ביטחון החטופים, ולכן באזורים שבהם שוהים חטופים, צה"ל מאוד נזהר לא לפגוע בהם".

מעבר להשלכות המבצעיות הקובעות איך מתבצעת הלחימה בעזה, המסה של החטופים במלחמה הנוכחית משפיעה על המורל הלאומי. "זה מקשה על הציבור הכאוב ממילא, וכל אחד מרגיש את זה", הוא אומר.

איראן כשחקן מרכזי

"חרבות ברזל" זו מלחמת ישראל-איראן הראשונה, שבה באופן ישיר יש איום איראני על המדינה. "מה שמייחד את המלחמה הזאת הוא שכעת אנו מבינים שחשוב להכריע את איראן באופן מלא, כלומר לחסל את חמאס, את חיזבאללה ואת היכולות של איראן בהיבט של פוטנציאל גרעיני", אומר אביבי. "אנו מבינים שצריך לגדוע את הזרוע השיעית, והשאלה איך זה יתפתח תלוי מאוד בממשל הבא בארה"ב. אם הממשל יבין שצריך לטפל באיראן, אז הכניסה הצבאית תהיה מהירה ויעילה יותר. אם נצטרך להתמודד עם זה לבד, זה ייקח יותר זמן ויגבה יותר מחירים".

אביבי טוען כי הפעילות של איראן ושלוחותיה בעשרות השנים האחרונות, מתבטאת בימים אלה במערכה. במקביל, בהדרגה אנחנו נוטלים מאיראן את העומק האסטרטגי בלבנון ובתימן, וגם פועלים אווירית. "לכן, ההנחה היא שאיראן תנסה להאיץ את תוכנית הגרעין, ואז אנחנו נמצאים מול שתי אפשרויות מרכזיות: או שאיראן תרוץ קדימה לעבר הגרעין, או שניצור קואליציה עם האמריקנים, ונטפל בסיפור הזה באמצעות מערכה אווירית כנגד האתרים הגרעיניים והצבאיים של איראן", אמר.

מלחמה בזמן בחירות בארה"ב

הבחירות באמריקה בזמן מלחמה בישראל, מוסיפות לתחושת חוסר הביטחון ואי-הידיעה של הציבור הישראלי, כך לדברי ד"ר אהרוני. "נופלת אצלנו ההבנה כי אנחנו משמשים ככלי במשחק בינלאומי גדול יותר, וכי איננו שולטים באופן מלא בנעשה", הוא אומר. "שאלות כמו 'מה יהיה לאחר הבחירות?', 'מה יאפשרו לנו לעשות במלחמה?' ו'איך הממשלה תתנהל ביחס למממנים ולמחמשים אותנו?' צפות ועולות בקרב הציבור.

"במקביל, ישנם חששות בקשר לכך שהממשלה מבקשת לפעול בלי מדיניות ברורה, ובעת הזאת גם ללא שחרור חטופים. לכן, קיים חשש כי 'הדוד האמריקני' יכפה עלינו לסיים את המלחמה, מה שיבליט את תחושותינו כ'פיונים' במשחק של ארצות הברית".

ניר מוסיף כי המדיניות האמריקנית בממשל הנוכחי, במקביל לנושא הבחירות, מאוד הקשתה על ישראל במהלך המלחמה. בהקשר הזה אומר אביבי: "בעוד שישראל מבינה שזו מלחמת קוממיות המחייבת ניצחון מוחלט, האינטרס האמריקני לאורך כל המלחמה היה להפסיק את המלחמה, ולא משנה מה המחיר. זה לא משהו שישראל יכולה לקבל, והיו אף רגעים של עיכוב משלוחי נשק ותחמושת, מה שפגע בנו מאוד.

"מדיניות הממשל לא נובעת רק מן הבחירות, אלא גם מתפישת עולם שדוגלת בדיפלומטיה ושואפת להימנע מהפעלת כוח. אבל בארבע השנים האחרונות של הממשל הזה, התרחשה מלחמת רוסיה-אוקראינה, הסינים מאיימים כל הזמן בפלישה לטיוואן, וגם מתחוללת מלחמה במזרח התיכון. אולי זה קורה מתוך הבנה שהאמריקנים לא חזקים מספיק, ויש מחיר לכך שהמעצמה לא מייצבת את הגלובוס. אז כרגע נראה שהאפשרויות הן כאלה: או שהעולם ימשיך להתדרדר למלחמות, או שהאמריקנים יהיו יותר פרו-אקטיביים, ויבינו שכדי לייצר שלום צריך עוצמה, ולא רק דיפלומטיה".

לבסוף, ניר מסביר כי בשנים האחרונות, התמיכה האמריקנית בישראל עברה תהליך פוליטיזציה שהחל בתקופת אובמה, והתעצם לדבריו בתקופת טראמפ וביידן. "איום אסטרטגי זה נובע מהקשרים המורכבים בין ראש הממשלה נתניהו לבין שלושת הנשיאים האחרונים, וכן מהתגברות הקיטוב הפוליטי בארה"ב. הכישלון הישראלי בהסברה ובביסוס הלגיטימציה למתקפת הנגד שלנו מול מתקפות חמאס הקשות, הביא להתדרדרות חסרת תקדים בתמיכה הציבורית בארה"ב, במיוחד בקרב צעירים דמוקרטים. במקביל, גורמי ימין קיצוניים גם הם מבקרים את ישראל, ומעלים ספקות לגבי המשך הסיוע הביטחוני האמריקני".

לדברי ניר, התדרדרות זו מורגשת עד לרמת הקונגרס והסנאט בבחירות בארה"ב, וחלק מהדמוקרטים הפרוגרסיבים אף נמנעו מהצבעה. "שני המועמדים שואפים לסיים את הלחימה במהירות. טראמפ הבהיר לנתניהו כי עליו לסיים את המערכה לפני כניסתו לתפקיד, אם ייבחר, ואילו האריס הבהירה שתדרוש מישראל לסיים את הלחימה לאחר הבחירות. במציאות שבה, גם לאחר המתקפה הקשה ביותר שישראל חוותה, מעמדה הבינלאומי בשפל חסר תקדים - נדרש שינוי אסטרטגי במדיניות החוץ וההסברה".

אהרוני: "במלחמות קודמות ניסו לשדר יציבות והייתה מעין שגרת מלחמה. כעת איראן והחות'ים עושים את מה שהטרור מכוון לעשות - ליצור בהלה ואי יציבות"

החות'ים מתימן נכנסים לתמונה

לדברי ד"ר אהרוני, המלחמה הנוכחית שונה משאר המלחמות שישראל התמודדה עימן בעבר, גם אודות לתנאים הגיאו-פוליטיים שמחזקים את תחושות חוסר היציבות, חוסר הידיעה וחוסר הביטחון שבמדינה. "כשאיראן ותימן (החות'ים) החליטו להצטרף למלחמה באופן ישיר וגלוי, הם גרמו לכך שהאויב הפך ללא גלוי, לא נראה ולא ברור, וכך לא ברור מתי, איך ואת מי יתקפו.

"אם במלחמות קודמות ניסו לשדר יציבות מסוימת, והייתה מעין שגרת מלחמה ברורה, כמו למשל במלחמת המפרץ, כשהיה ידוע כי בשעה 18:00 יהיו אזעקות וייפול סקאד במרכז, כעת איראן והחות'ים עושים את מה שהטרור מכוון לעשות - ליצור בהלה ולמנוע בטחון בהיעדר ידיעת והכרת שגרת המלחמה".

מנגד, מסביר אביבי, כי כבר לפני כשנתיים המליציות בעיראק והחות'ים מתימן ניסו לירות על ישראל - אלא שאז הירי היה פחות מוצלח, ולא הסב את אותו נזק. "היו אירועים של שיגור כטב"מים מעיראק, האיום הזה היה קיים, אבל במלחמה הנוכחית הציבור נחשף לזה בצורה יותר משמעותית".

לדבריו, האיראנים דאגו להרכיב את המליציות הללו על מנת לייצר טבעת אש מסביב לישראל, וכעת הם פועלים על מנת להפעילם במלוא העוצמה. "זה מהלך מאוד משמעותי במערכה הזאת, כי האיום שלהם מעסיק את מעריך ההגנה האווירית שלנו, ומצריך מאתנו הרבה חימושים - לצד התמודדות עם טילים בליסטיים ועם ירי מכמה כיוונים בו-זמנית", אומר אביבי לבסוף.

מלחמה על רקע של שסע פנימי

באופן כללי, כל מלחמה היא שונה מקודמתה בשל אופי האויבים, הטכנולוגיה, התנאים הגיאו-פוליטיים, התרבותיים והחברתיים שבתקופתה. אלא שמלחמת 7 באוקטובר היא ייחודית גם בשל התנאים החברתיים שקדמו לה. ד"ר אהרוני מסביר: "רגע לפני המלחמה, ניכר פילוג עמוק בחברה בעיקר בין שני מחנות – ליברליים לעומת שמרניים – שלרוב הוצגה באופן שגוי, מגמתי וחד-מימדי כימין לעומת שמאל-מרכז.

"לכך, נלווה גם חוסר אמון בממשלה ובעומד בראשה, בקרב צד אחד של החברה המפולגת. מצב פוליטי-תרבותי וחברתי זה היווה כר נוח למגמות שנוצרו במלחמת 7 באוקטובר, מאחר שחלק נכבד מהחברה הישראלית נכנס למלחמה עם חוסר אמון בממשלה ובמנהיגיה ואכזבה מהתנהלותה, שהתגברה והתפשטה לאכזבה ולתהייה גם לגבי התנהלותו של צה"ל ב-7 באוקטובר", מסביר הסוציולוג.

לדבריו, תחושת אכזבה דומה הייתה חזקה במיוחד במלחמת יום כיפור ב-1973, אך מלחמה זו לא נמשכה זמן רב, ואחריה טיפלו בכל האחראיים על שאירע. "בזמנו חלק לקחו אחריות וגם שילמו את המחיר, ומלחמת יום כיפור לוותה בהבנה כי ניצלנו בנס מפלישת המדינות שסביבנו, ולא הציגו לכל אורכה עליונות צבאית וטכנולוגית, כפי שנעשה במלחמה הנוכחית. מי שהשכיח לרגע במלחמה זו את התחושה שאנו עדיין חדירים, פגיעים ולא מסוגלים לטפל טכנולוגית בכלי טייס פשוטים וקטלניים, הוא דווקא המוסד - שהפתיע בעיקר ביצירתיות שלו וביכולות הטכנולוגיות שלו לחדור לשטח האויב, בזכות מבצע הביפרים ומכשירי הקשר המתפוצצים".

מופע ראווה של מבצעים מיוחדים

מתקפת הביפרים והשתלטות על הרדיו, לבנון

ד"ר אהרוני מסביר כי בניגוד למלחמות העבר בישראל, אשר התנהלו באופן נרחב בצורות מקובלות ומוכרות, בעקבות מספר מבצעים מיוחדים של צה"ל במלחמה הנוכחית - חזרה לרגע התחושה בקרב הציבור, שאנו עדיין מעצמה מתוחכמת ויצירתית המסוגלת לפעול באופן לא שגרתי ואף פורץ דרך. "מעבר להפצצות מהאוויר, לטנקים ולקרבות הלחימה - הצלחנו לפגוע באויבנו גם בדרכים מיוחדות וחריגות. אולם גאווה זו נראה כי נשכחה, בשל התארכות המלחמה למלחמת התשה, אשר חוזרת לנרטיבים המוכרים בזמן מלחמה".

ניר מוסיף כי ההצלחות של ישראל בחודשים האחרונים בחיסול מנהיגי חמאס וחיזבאללה, לצד מבצעי ביון מרשימים כמו פיצוצי הביפרים ומכשירי הקשר של פעילי חיזבאללה, משנות את תמונת המצב האסטרטגית ומחזירות את ההרתעה של ישראל לאחר מחדל 7 באוקטובר. "ההישגים הטקטיים הללו משדרים מסר גם לבעלות בריתה של ישראל בעולם, ומחזקים את ביטחונה לשנים קדימה", הוא אומר.

סופרים את הימים לאחור: 400 יום של מלחמה

"אורכה של המלחמה הנוכחית הוא ייחודי בהשוואה למרבית מלחמות העבר של ישראל, ומלבד מלחמת העצמאות לא נרשמה מלחמה ארוכה כל כך", אומר אביבי. "זו עלולה להיות המלחמה הכי ארוכה שהייתה למדינה, והאתגר הכי גדול בהקשר הזה, הוא היכולת לייצר אורך נשימה ליבשה ולמערך המילואים שלנו. אנחנו מבינים שהקיצוצים שנעשו לאורך השנים במערך היבשה, מאוד פוגע ביכולת לנהל רציפות מלחמה. בנוסף, המלחמה הנוכחית מחדדת ומבהירה, כי במדינת ישראל כולם צריכים לשרת בצבא, ונדרשת כאן אומה מגויסת ולא צבא אזרחי או קטן וחכם. כולם צריכים להתגייס על מנת לאפשר אורך נשימה ולהתמודד עם כל האתגרים", הוא מבהיר.

אביבי: "ההישגים הטקטיים משדרים מסר גם לבעלות בריתה של ישראל בעולם, ומחזקים את ביטחונה לשנים קדימה"

מכת החיסולים: ראשי הארגונים נופלים בזה אחר זה

מערכת הביטחון הצליחה לפתח יכולת מודיעינית יוצאת דופן, לצד יכולת מבצעית, ובזכותן נסגרים בעת האחרונה מעגלים ומבוצעים חיסולים, לדברי אביבי. "זו אחת התופעות הכי דרמטיות במלחמה הנוכחית, כי השיטה שבה ישראל בחרה להקריס את ארגוני הטרור, דוגלת בחיסול ההנהגה. זו שיטת פעולה יוצאת דופן באיכות ובעומק שלה, וללא ספק זה משהו שיילמד בכל העולם. בזכות יכולות מאוד ייחודיות, מודיעיניות ומבצעיות, שלא היו בעבר – השיטה הזאת התאפשרה ולראשונה קיבלה ביטוי כל כך נרחב". אביבי מבהיר כי ממד החיסולים מהווה נדבך משמעותי בהגעה לניצחון ולהכרעת הארגונים, אשר בסופו של דבר בנויים על כוח אדם אנושי.

משפיענים, פייק ניוז ותיאוריות קונספירציה: מלחמה בעידן הדיגיטלי

לפי ד"ר אהרוני, המלחמה הזו ייחודית בעיקר בזכות הרשתות החברתיות והטכנולוגיה המתקדמת, שמהוות חלק מהותי בהתפתחותה. "המרשתת מאפשרת לאזרחים לחוות את המלחמה בכמה אופנים. ראשית, אזרחים הופכים לאנשי הסברה שיכולים לתרום למדינה, אך שנית הם הפכו חשופים לנעשה בחזיתות השונות ולתוצאותיה של המלחמה, בלי פילטרים או מתווכים מסורתיים.

"כמו כן, במלחמות קודמות לתקשורת המיינסטרים הייתה שליטה כמעט מוחלטת במידע, ולכן גם בציבור. אלא שבימים אלו הרשתות החברתיות אפשרו קול למגוון קולות ייחודיים, ובהם גם לחטופים שחזרו מהשבי, והפכו למוכרים בעל כורחם - וחלקם אף נהיינו 'משפיעני רשת'", חוקר התרבות מסביר, כשבין השמות המוכרים נמצאים: יגיל יעקב, מיה שם ואיתי רגב.

למעשה, במסגרת מלחמה זו, קורבנות המלחמה מקבלים לידיהם כוח שלא היה להם בעבר  ובעזרתו הם יכולים להשפיע על דעת הקהל. זאת, בשונה מקורבנות מלחמה "סטנדרטיים" שמוצגים בתור מספרים או כשמות חולפים, שאינם זוכים להכרה ולחשיפה ציבורית - ולהם אין כל השפעה על הציבור ועל המלחמה.

"הרשתות החברתיות, ככלי הפקה והפצה של תכנים, אפשרו, כאמור, לראשונה לאזרחים מן השורה שאין להם ניסיון מקצועי והם חסרי ידע בתחום ההסברה להפוך לשגרירים של ישראל ולעזור בהסברה לטובת המדינה. לכך נוספה האינטליגנציה המלאכותית היוצרת שהייתה שחקן משמעותי – היא שאפשרה לאזרחים ליצור דימויים לטובת הסברה בעולם.

ניר מסביר כי המערכה הנוכחית היא הראשונה שמתנהלת בעידן הדיגיטלי במלואה, ולכן היא חושפת את החברה הישראלית לתופעות שלא הכרנו בעבר בעוצמות אלו. "החשיפה האינטנסיבית לתכנים קשים ול-" "doomscrolling (תופעה שבה אדם באופן אקטיבי גולל כדי למצוא תוכן שלילי ברשת), משפיעה על הרווחה הנפשית, מגבירה חרדה ויוצרת כהות חושים קולקטיבית", הוא מסביר.

"החלק המדאיג ביותר הוא הפצת תיאוריות קונספירציה והאשמות על 'בגידה מבפנים', כאשר קרוב לשליש מהישראלים מאמינים במעורבות פנימית במתקפת חמאס. התפשטות התיאוריות הללו מגבירה את הקיטוב החברתי דווקא בשעת משבר".

לדבריו, זו המערכה הראשונה שבה הלכידות החברתית לא רק שלא גברה, אלא אף פחתה כאשר קונספירציות ברשתות החברתיות ממלאות בכך תפקיד מרכזי. "פוליטיקאים המפיצים קונספירציות ברשתות חברתיות ובאולפנים, מוסיפים לאש, ולעיתים מקורות המידע שלהם מגיעים מרשתות איראניות. המעורבות האיראנית במבצעי דיסאינפורמציה בזמן המערכה הנוכחית, היא חסרת תקדים. גם ביחס לדעת הקהל הבינלאומית, העידן הדיגיטלי מאפשר הפצה של סרטוני 'פייק', תמונות מפוברקות ודיסאינפורמציה אפקטיבית, אשר גורמת לרבים בעולם להאמין שישראל מבצעת רצח עם מכוון בעזה".