המימוש ההתיישבותי הבא לא חייב להגיע מהימין

שבועיים אחרי 7 באוקטובר, באולפני החדשות דיברו על מסדרון הומניטרי. ערב הלוויית הוריה, אור צוק ניסתה לעורר את הפאנל ואת הצופים ואמרה לקרן מרציאנו: "להוריי לא היה מסדרון הומניטרי. הם והמון אחרים נרצחו רק מפני שהם יהודים. אין לי שום רגש למסדרון הומניטרי... במשך 72 שעות כפר עזה היתה תחת שואה. אומרים תמיד 'לא עוד' - אבל שחטו אותנו בבתים. אם זה לא ייגמר בהכרעה צבאית, מה שקרה בכפר עזה ובבארי ובשאר הקיבוצים יגיע גם אליכם. מה אתם חושבים שיקרה? כמה קסאמים מדי פעם? יבואו וישחטו אתכם בתל אביב, וברמת השרון, וברעננה, ובחולון... אני אחזור לקיבוץ ואבנה את הבית שלי ויהיה לי נוף לים, ואתם תדאגו לזה". נוף לים משמעותו שלא יהיו ערבים בין הקיבוץ לבין חוף עזה.

אור צוק לא היתה היחידה שדיברה ככה, ואור צוק לא גדלה על המיתולוגיה של גוש אמונים, אלא על ברכי המורשת של התנועה הקיבוצית. יתומים בקיבוץ סופה אמרו ליונית לוי, בדוקו המרגש שיצרה לאחר הטבח: "אנחנו נחזור הביתה". והשכנה סייגה: "נחזור כשיהיה שטח ריק מהבית שלנו ועד דיר אל-בלח". ראשי קיבוצי העוטף חזרו על החזון הזה, של נוף פתוח ובטוח מהקיבוצים אל שדות תפוחי האדמה.

המשמעות ברורה, והדברים נאמרו לפני, לקראת ולאחר נהייתם של עזתים בלתי מעורבים דרומה, אל גבול מצרים - מדינה שדורשת להכיל פלשתינים, אך מתחמקת מדוגמה אישית.

מתנחלים? קיבוצניקים? מתיישבים?

השבוע, ביומן הצהריים של רשת ב', יערה שפירא ראיינה את ניסן קלדרון, אחיו של החטוף עופר קלדרון, שלא נח לרגע מהמאמצים להשיב את אחיו ואת שאר החטופים.

ניסן, תושב חולית, נמצא כעת עם הקהילה ברמת גן, אך מתכוון לחזור, וציין כי לדעתו 90% מהתושבים עתידים לשוב. באף מקום במדינה אין כיום רצועה מוגנת - הוא שיקף את המציאות כשהיו "טפטופים" שלא נגמרו. גם יערה שפירא ציינה כי זוהי הרוח המנשבת מדברי התושבים. שכולם מתכוונים לחזור, אף שעדיין לא באמת בטוח לגור שם, וש"כבר היו דברים מעולם".

נכון. על אף האסון והטראומה, ואף על פי שזה לא הגיוני בשום צורה לחזור לשמוע אזעקות אחרי שלמדנו שה"טפטופים" האלה הופכים לסופה של רצח - בקיבוצי העוטף שבהם המגורים מתאפשרים מבחינה טכנית, משפחות חוזרות לגור בתוך המקום המכונן את הטראומה. זו לא בחירה כלכלית - אלה תעצומות נפש על-אנושיות, מסירות לציונות ולחזון ובחירה הורית של חוסן לחנך את הילדים לחלוציות מתחת לאפו של האויב. אוכלוסיית שדרות לא רק לא התמעטה בשנה שחלפה - אלא אף גדלה. התושבים שבו, ואיתם חיזוקים מאזורים שונים בארץ. אנשי העוטף למרחביו הם מודל להערצה.

מנהיג השמאל יאיר גולן לא התאפק, ובקיץ האחרון התבטא כי נוכח התנהלותם של הפלשתינים, אין מנוס מלספח 10% משטחי הגדה. גם רונן צור ושמאלנים נוספים נקבו בצורך לספח שטחים. אז מה יהיה? בפרפרזה על סיסמאות שחוקות, אפשר לומר שצריך מנה מוגברת של הכחשה כדי לחשוב שמדינת ישראל תמשיך להחזיק גדודים של מילואימניקים בני 45 מהציונות הדתית שימשיכו לאבטח את השטחים האלה, בלי שקיבוצניקים יבואו להתנחל בהם.

אחד מהקשיים הניצבים בפני התנועה הקיבוצית בפרט והציבוריות הישראלית בכלל, בבואן למצוא פתרון ביטחוני למצב, הוא אופנת הסלידה ממפעל ההתיישבות שהקים גוש אמונים ביהודה ושומרון ובחבל עזה. אולי כי הקיבוצניקים עשו את זה קודם, אולי כי המתנחלים עשו את זה עם המון דברי תורה, ואולי כי עד שהדוסים נזכרו הטרנד התעדכן. כבר שנים רבות השמאל הישראלי מבסס את המצע על ה"כיבוש", תוך צריבת המונח "התנחלות" במקום "התיישבות". אבל האמת היא שזה אותו הדבר. קשה גם להכחיש שהמצב הביטחוני היה טוב יותר לפני שישראל בראשות הליכוד החריבה את חבל קטיף, אבל עדיף לא לדבר על זה. יש שנאות שהאמת לא יכולה להן.

"שלהבת פס נהרגה בגלל חוסר האחריות של הוריה, שחשבו שאפשר לגדל ילדים בסביבת לחימה, ושל משרד הרווחה, שבמדינה נורמלית היה מוציא ילדים מאזורי מלחמה", כתב מו"ל הארץ עמוס שוקן נגד משפחה שכולה באחד מניגוחי הרשת שלו, וקשר בין רצח של תינוקת בת עשרה חודשים לבין שיוך מגזרי של משפחה. הוא הדגיש: "לא ניתן למחוק את הקיצוניות, את האלימות ואת ההשפעה ההרסנית של ההתנחלות בחברון על אלפי תושביה הפלשתינים". לא צוין אם הם בלתי מעורבים.

בלי כנסים ובלי בצלם

כנס "נערכים להתיישבות בעזה" שנערך השבוע הוא טעות קשה. המחנה הלאומי דורש מהשמאל חשבון נפש, אך נדמה כי לא עורך כזה בעצמו. מהלכים גדולים אי אפשר להוביל בדד, גם אם את בטוחה שאת צודקת. זה מעורר אנטגוניזם וממילא נידון לכישלון.

אם אנשי חזון רוצים שהמחבלים לא יחזרו לשטח, וחושבים שהדרך הכי טובה להבטיח את זה היא התיישבות - שילכו החקלאים הענווים וייפגשו עם השותפים הטבעיים מקיבוצי העוטף, שחפצים בנוף פתוח משדות תפוחי האדמה ועד הים. ח"כים ורבנים שמכריזים על התיישבות מריחים כמו הון פוליטי, ומהכנס הקודם לא יצא משהו, אז אולי עדיף לחשוב בשקט וביחד.

ואם יושבי ההר שמתגעגעים לים של עזה לא מצליחים ליצור שפה משותפת עם אנשי העוטף - שיוותרו. חבל שמעט האנשים שרוצים להגן על אדמה ספוגה בדם יריבו. המימוש ההתיישבותי הבא לא חייב להגיע מהימין, ובלבד שמתנחלים לא ישנאו קיבוצניקים אם אלה יחליטו להתיישב כדי למנוע את הטבח הבא.