"שטח צבאי סגור": החקלאים בקו החזית משלמים את המחיר - והמדינה כולה בסכנה

רק אתמול (שבת) הוכרזו שוב זרעית, שתולה, אבן מנחם, שומרה ונטועה כשטח צבאי סגור. אולי שמעתם על זה כחלק מעוד עדכון בטחוני, אבל מה שלא תשמעו בחדשות זה את המשמעות האמיתית עבור החקלאים באיזור הזה – ובעצם, עבור ביטחונה של מדינת ישראל.

בואו נבין רגע את המספרים: יותר מארבעת אלפים דונם של מטעים נמצאים ממש שם, רק בחלק זה של גבול הצפון. השטח הזה הוא לא רק מרכיב קריטי באספקת הפירות לכולנו – הוא גם קו החזית מול האיומים הביטחוניים שכולנו חיים איתם יום-יום.

ההשלכות לטווח ארוך - הרבה יותר חמורות

אותם חקלאים, שכבר השקיעו את כל מה שיש להם בגידול התוצרת, גידול, עבודה, השקייה, דישון, ריסוסו, דילול, גיזום, נתקעו עכשיו בלי אפשרות לקטוף את הפירות שלהם. בטווח הקצר, זה יפגע בכיס שלהם, אבל ההשלכות לטווח ארוך הן הרבה יותר חמורות. העונה הזו עשויה להיות מכה כלכלית רצינית כל כך, שהם פשוט לא יצליחו להרים את עצמם שוב לעונה הבאה. ואם זה יקרה – מה אז?

זה לא נגמר שם. תוסיפו לזה יותר מאלפיים דונם מטעים שנשרפו בגלל הירי של החיזבאללה, השריפות והעשבים הרבים שגדלו בקיץ האחרון, לאור אי היכולת להיכנס לשטחים ולטפל בהם בצורה מיטבית. השטחים האלו שעלו באש כבר לא ייתנו פרי השנה. החקלאים יצטרכו לשקם אותם בעלות ובהשקעה אדירה של כחמש שנים ללא פרי – כך שאנו מגיעים להפסדים עצומים.

לדברי האגרונום עומרי עתריה ורואה החשבון ירון רומנו, שמטפלים בחקלאים רבים בצפון ובקיבוצים, הפיצוי שהמדינה נותנת באמצעות מס רכוש על אובדן המטע הינו ע"פ רוב במחצית מהעלות האמיתית בפועל, כי זה מה שחוק מס רכוש וקרן הפיצויים מפצה. למרות העבודה הקשה של אנשי מס רכוש, אשר עובדים מסביב לשעון ונותנים את הנשמה, אין ביכולתם לעזור ולשלם את מלוא הנזקים. הפיצוי על אובדן הפרי לא מספיק, יש כאמור עלויות נוספות שאינן מכוסות בחוק מס רכוש. מה עם התמיכה בעובדים? מה עם כל ההוצאות הנלוות?

ולא רק עתיד המטעים לוט בערפל – תחשבו על מגדלי הבקר והחלב. כ-2,500 דונם של שטחי מרעה מגבול שלומי ועד משגב עם נפגעו קשות ואיתם בעלי העדרים. יותר מ-75 אחוזים הפרות לא חזרו למכלאות. מאז 7 באוקטובר, האדמות נשרפו, וכרגע כל בעל עדר צריך להאכיל את העדרים שהצליח לאסוף בתוספת מזון קנוי בעלות של כ-35 אלף שקלים בחודש.

שומרים לנו גם על האדמה

תוסיפו את ההפסדים מאובדן עדרים, שעומדים על כ-400 אלף שקל לעדר, ואתם מגיעים לסכומים שהמדינה אפילו לא מתקרבת לכסות. ובזמן שכולנו מדברים על מנהלת "תקומה צפונית", לחקלאים האלה זה לא עוזר – הם צריכים תמיכה עכשיו. לא חודשים או שנים אחרי שהמלחמה תיגמר.

זה לא רק עניין כלכלי, החקלאות היא קו ההגנה הראשון, היא חומת המגן, היא השכפ״צ האנושי מול האויב. החקלאים האלו הם העיניים של כולנו שם בצפון צמוד לגבול הלבנון, יום יום, שעה שעה, הם בעבודתם הקשה שומרים לנו גם על האדמה. האדמות האלו, אם יינטשו, לא יישארו ריקות.

נסראללה כבר אמר בקול ברור – הוא מתכנן ליישב שם את אנשיו אם רק נפקיר את השטח. אז אם אנחנו לא רוצים למצוא את עצמנו עם שטחים נטושים שישמשו את חיזבאללה בתור נקודת מוצא לפיגועים עתידיים – ⁠זה הרגע לפעול, ולפעול זה לפצות! לסייע ! לשלם ! מה שנדרש כאן הוא תמיכה רצינית, דחופה ומשמעותית – כדי שהחקלאים יחזרו לקרקע, שהשטחים לא יינטשו, ושביטחון המדינה יישאר איתן.