למרות ההסתייגויות והתנאים: לשחרר את החטופים, בלי שום "אבל"

ההנחה שלנו היא כי אין אזרח ישראלי שאינו מייחל לרגע שבו ישובו כל החטופים הביתה וכי כולנו שותפים לאותה תחושת גאווה ישראלית על כך שאיננו משאירים "פצועים בשדה הקרב", ושערך החיים בישראל הוא מעל הכל.

עם זאת, יש כאלו שסבורים כי "צריך לשחרר את החטופים, אבל..." - הבעיה היא שה"אבל" הזה, בהתאם למדיניותו של נתניהו בחודשים האחרונים, מסכל לחלוטין את האפשרות לממש את חלקו הראשון של המשפט ולהחזיר את אחי ואת כל שאר החטופים הביתה.

"בעד השבת החטופים, אבל רק כוח צבאי יביא לשחרורם"

27 חטופים הוצאו להורג כשצה"ל התקרב לאזור שבו הוחזקו. פעילות צבאית גרמה גם להריגה בשוגג של חטופים בידי לוחמי צה"ל. לעומת זאת, 80 ישראלים שוחררו בעסקה בנובמבר.

מאז, מבצעים צבאיים הביאו לחילוץ בחיים של שמונה חטופים בלבד, ובמהלך אחד מהם נפל קצין הימ"מ ארנון זמורה הי"ד. ההצלחה של צה"ל בגזרת לבנון ובגזרות נוספות נובעת מהיכולת לפעול באופן חופשי ללא חשש מפגיעה בחטופים. החזרת החטופים תשחרר אותו ממגבלה זו והוא יוכל לחסל את חמאס אם יפר את ההסכם.

"בעד השבת החטופים, אבל אין עם מי לדבר"

שנה אחרי 7 באוקטובר, ישראל לא הצליחה למוטט את חמאס ולהשיב את החטופים. ראש הממשלה צריך לחשוף בפני העולם שאין עם מי לדבר על ידי הכרזה באופן פומבי שהוא מקבל את העסקה שהאמריקנים שמו על השולחן ללא תנאים וללא תוספות - אותה עסקה שגם חמאס הסכים לקבל בזמנו ושאושרה באו"ם.

חמאס נפגע אנושות במלחמה, אבל הוא לא איבד את האחיזה בשלטון בעזה. יש עם מי לדבר, צריך רק לרצות להפסיק את ההפקרה ולהבין שיש לשלם מחיר ולוותר על האגו ועל הנקמה.

"בעד, אבל לא לשחרר רוצחים עם דם על הידיים"

אנו נלחמים מול ארגון טרור. הם כולם רוצחים. החזקת המחבלים בבתי הכלא לא מונעת מאחרים לפעול ולבצע פיגועים. הקרבת החטופים בעזה כיום כדי למנוע כביכול קורבנות בעתיד כמוה כהעלאת קורבן אדם.

רק לפני כחודש המחבלים הוציאו להורג את עדן ירושלמי, הרש גולדברג־פולין, אלמוג סרוסי, כרמל גת, אורי דנינו ואלכס לובנוב ז"ל. מצב הגופות העיד על תנאי החזקתם הקשים ועל שעון החול של כל החטופים - שהולך ואוזל.

הרב הראשי לשעבר, הרב יצחק יוסף, שצפה בתיעוד הפגיעה בחטופים, קבע כי שחרור החטופים מעזה הוא בגדר "פיקוח נפש עכשווי". בהלווייתו של אורי דנינו הוא אמר: "צריך לעשות הכל לשחרורם של החטופים, אפילו לשחרר מאות אלפי מחבלים רוצחים עם דם על הידיים".

"אסור לנהל מו"מ עם טרוריסטים"

מדינת ישראל מנהלת משא ומתן עם ארגוני הטרור מאז עסקת ג'יבריל הראשונה ב־1979 - ובכל מקרי החטיפה מאז. זו חובתה של כל מדינה כלפי אזרחיה.

מחדל 7 באוקטובר הוא הפרה בסיסית של אחריות המדינה לאזרחיה בכלל, ול־251 ישראלים שנחטפו מבתיהם בפרט. הפקרת החטופים בעזה למותם תגרום להתקבעות נרטיב שישראל היא מדינה שמפקירה את אזרחיה בשבי. הורים וחיילים יידעו כי אם ייפלו בשבי - יופקרו למותם.

כשתתפללו את תפילת "ונתנה תוקף", חשבו שוב על 101 הישראלים החטופים. איציק הוא אחי, אבל החטופים הם האחיות והאחים של כולנו.

כולנו עומדים ביום הדין מול הבורא, אבל הפעם גם אנחנו יכולים, בפעולה או בהצטרפות למחדל, להכריע: "מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת. מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְקִצּו. מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה".