"זכינו להיכנס אל הלב של העולם": ביקור בהר הבית

זמן רב חלף מאז שעליתי בפעם האחרונה להר הבית בעיר העתיקה שבבירת ישראל, כך שהרעיון לעלות אל ההר היה מבורך ובעל ערך, בעיקר כדי להתרשם מהמצב הנוכחי, אבל לא פחות חשוב מכך – לומר קריאת "שמע ישראל" חרישית במקום הקדוש.

עם הגעתי אל הכניסה להר פגשתי קבוצת תיירים מדרום קוריאה. אחד מהם בירך אותי לשלום בעברית מפתיעה, התעניין בשורשיי המשפחתיים וגם דיבר איתי בקצרה בגרמנית אחרי שסיפרתי לו שסבי ארנסט עלה ארצה מגרמניה. שוטר חביב ניגש אלי ושאל מהיכן הגעתי, ובתשובה לשאלתי על המצב בהר הבית ענה בחיוך: "כאן זה שווייץ".

תיירים חלפו על פניי בדרך להר הבית, בעוד חבורת היהודים הדתיים שאליה הצטרפתי המתינה אחר כבוד לרב אלישע וולפסון, ראש הכולל "דרישת ציון". הצעירים, חלקם יחפים, החליפו חוויות על אתרים מועדפים לטבילה במקווה, וישבו לצד קבוצה קטנה של נשים שקיבלו הסבר מעמיק מאחת מהן על המקום.

על שם הנרצחת

שער עולי הר הבית נקרא "שער הלל", לזכר הלל יפה אריאל ז"ל שנרצחה ב־2016 על ידי מחבל במיטתה בביתה שבקריית ארבע, והיא בת 13 וחצי בלבד. את פני העולים היהודים והתיירים מקדם דגם מרשים של בית המקדש, ועליו הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". בסמוך אליו שלט גדול ומאיר עיניים עם פירוט שרידי בית המקדש הנראים כיום בהר, ולצידם פינת שתייה חמה וקרה.

אלקנה, בנו של הרב וולפסון, צעיר נמרץ עם פאות ארוכות ובהירות, לובש חולצה ועליה כיתוב בוהק: "ישיבת הר הבית". הוא מספר לי בהתלהבות: "הישיבה מגיעה כל יום. זה פלא גדול. מתפללים ולומדים בהר הבית".

אחד הצעירים שהמתין גם הוא לרב תיאר לי את הגידול הניכר בתקופה האחרונה במספר היהודים העולים להר הבית. כעבור זמן־מה הופיע הרב וולפסון וחיוך רחב על פניו. לאחר הסבר של אחד השוטרים על הנהלים במקום יצאה החבורה הצוהלת אל ההר בשירה סוחפת.

הציפייה לעלייה דרך גשר העץ המוביל אל שער המוגרבים, שדרכו נכנסים להר הבית, מעוררת התרגשות בקרב העולים, ואני ביניהם. בעוד מוסלמים רשאים לעלות להר לאורך רוב שעות היממה, הכניסה ליהודים ולתיירים מוגבלת לשעות ספורות ומותרת אך ורק דרך גשר העץ.

רגע לפני הכניסה למתחם ההר כמה יהודים ממהרים להשתטח על הקרקע. אחד העולים, לבוש חולצה שעליה מתנוסס תפקידו, "מלווה עלייה", ועל כיס החולצה מודפס שם הארגון "בידינו - למען הר הבית", פותח בהסבר מפורט. "אנחנו זוכים להיכנס אל הלב של העולם, אל הר הבית", הוא מכריז, ומפליג בתיאורים שובי לב על ההר.

כיפת הסלע המפוארת נגלית לעינינו תוך כדי ההליכה, מדי פעם מוסלמים חולפים לצידנו ומביטים בהשתאות לעבר חבורת היהודים, והכל מתנהל על מי מנוחות כאשר כוח שיטור מלווה את הקבוצה.

דרכי מעקף

הרב וולפסון ואנשיו מתמקמים בהר הבית, באזור שקט ונעדר מוסלמים, והתפילה מתחילה. חלק מהמתפללים מתגברים על איסור הכנסת סידורים להר ונעזרים בטלפונים הסלולריים כסידור מאולתר. בסיום התפילה מקיים הרב וולפסון שיעור במקום, ופותח את דבריו בברכה לצעירים שהגיעו מהיישוב המתוכנן "אלי עזה", הפועלים למען שיבת עם ישראל לחבל עזה.

"הקב"ה, אנחנו ראויים לגאולה, כך צריך לומר", מדגיש הרב וולפסון בפני תלמידיו. "המחשבה כאילו לא הגיע הזמן ואנחנו לא ראויים - זה שקר גמור, טעות חמורה. עם ישראל ראויים לגאולה".

לאחר השיעור ממשיכים הצעירים הנרגשים למסע צילומים ברחבי ההר, על רקע כיפת הסלע המוזהבת, תוך שהרב מתעכב מדי פעם כדי להסביר לתלמידיו סוגיות שונות. לאחר כשעה של תפילה, שיעור וסיור מודרך תחת אבטחה של המשטרה, עוזבת הקבוצה את הר הבית דרך שער השלשלת, ומייד ביציאה מתחילה בשירה רמה: "עם ישראל חי".

במשטרת ישראל ציינו כי "אין שינוי בנוהג הקיים בהר הבית. המשטרה פועלת לאבטח ולאפשר במקום ביקורי תיירים וישראלים מדי יום, בשעות ובימי הביקור המקובלים. חריגות מכללי הביקור וכל ניסיון להפר את הסדר הציבורי במקום - מטופלים בהתאם".