אין לימודים וגרים במקלטים: לחיות ביישוב לא מפונה בצפון

שנת הלימודים נמצאת בפתח וההורים אובדי עצות • מורים רבים עזבו, המנהל התפטר ובית הספר החלופי טרם הוקם • המקלטים לא הוכשרו לשהייה ממושכת, ובהם מתקיימים חיים שלמים של אנשים רבים

חיים שלמים במקלט. צילום: אי.פי

כרם בן זמרה הוא יישוב לא מפונה, אשר נמצא כארבעה קילומטרים מהגבול, האומנם נכלל בהחלטת 975, אבל לא פונה בפועל בשל המלצת פיקוד צפון. המושב נמצא על הר גבוה וחשוף לאויב, זמני ההתגוננות ביישוב אינם קיימים ולרוב האזעקות מגיעות אחרי הנפילות.

שנת לימודים נמצאת בפתח וההורים אובדי עצות, התלמידים מתפזרים על פני 14 מסגרות לימוד שונות ממעונות ועד לתיכונים. חלק מהמסגרות מפונות. לדוגמה, בית ספר אנה פרנק שבקיבוץ סאסא, ובו לומדים תלמידי כרם בן זמרה הינו בית ספר מפונה, במשך השנה בית הספר פוצל לשלושה מרחבים שונים ונדדנו בין מספר מקומות.

פגיעות בצפון, צילום: ללא קרדיט

בחודשיים הראשונים התלמידים למדו בזום, לאחר מכן התארחנו במכללת אורט בראודה בכרמיאל למשך חודשיים, כאשר הסטודנטים היו בחופש, וכשחזרו ללימודים, התארחנו בבית ספר בצפת. כאשר לאורך כל השנה הילדים למדו ארבעה ימים בשבוע למשך ארבע  שעות בלבד. עובדה שיצרה פערים משמעותיים בלמידה אל מול ילדים מבתי ספר לא מפונים בארץ. גם כעת, קייטנות שהסתיימו בעוד לחברינו המפונים הן נמשכות עד ה-15.8. ללא יכולת להשאיר את הילדים, בכל גיל, לבד בבית. בשל הקרבה לגבול, המלחמה והחשש.

המעונות במקלטים. כניסה לגן במקלט בקיבוץ עמיר (ארכיון), צילום: אייל מרגולין - ג׳יני

ומה יהיה בשנת הלימודים הקרובה? בסוף השנה דובר על הקמת מרחב למידה אחד, יחד עם אוכלוסיית המפונים, שיהיה בקיבוץ רביד מקום המרוחק בנסיעה ישירה כ-40 דקות מהיישובים (נסיעה באוטו) אם נוסיף את זמני איסוף בכל מושב (כרבע שעה ממוצע, והגענו לשעה ו-40 דקות בממוצע לכל כיוון.

עד לרגע זה, אין לנו מושג אם יפתח בית הספר בשנה הבאה או לא. מבדיקה שנעשתה על ידי מספר הורים בשבוע שעבר, לא התחילו את הקמת בית הספר החלופי. ונזכיר שאנחנו כחודש לפתיחת שנת הלימודים. אם זה לא מספיק - מנהל בית הספר הודיע על התפטרותו. וכן יש עזיבה של סגל המורים. ישנה חוסר בהירות לגבי צוות בית הספר ובית הספר בכלל.

המעונות וגני הילדים שלנו נמצאים פיזית במקלטי היישוב. מקלטים קטנים שלא הוכשרו לטובת שהייה ממושכת כל יום כל היום. הילדים אינם יוצאים להתאווררות בשל זמני ההתרעה הקצרים והם נאלצים להיות מלווים בחברי כיתת כוננות שמאבטחים את המרחב. הילדים שלנו זקוקים לתמיכה נפשית ומענה לצרכים ואין שום התייחסות כלפיהם. במקום בו הם משלמים את מחיר המלחמה על נפשם. ילדים שלא למדו שנה שלמה ונראה כי גם את שנת הלימודים הבאה לא ילמדו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר