התקווה לחילוץ נגוזה: רק עסקה תחזיר את אחי הביתה

מאז החילוץ של ארבעת החטופים לפני חודש אני לא מפסיק לחשוב על מה המחבלים עושים לאביתר. תבינו, אני מרגיש את אביתר בעצמות. אני מרגיש מתי קר לו או חם לו, מתי הוא מפחד, מתי הוא רעב ומתי הוא סובל. אני מרגיש את ליבו פועם. אותי חינכו להיות האח השומר, זה שתמיד מגן על האחים הקטנים שלו. אחים בכורים יבינו. 

אני גם רציונלי מספיק כדי להסיק שאביתר חי – ראינו את אביתר בסרטון כשהוא חטוף כבר עמוק בתוך רצועת עזה בשלב מוקדם מאוד. באותו רגע אביתר הפך לנכס אסטרטגי בידי המחבלים. לכן הוא חייב להיות חי. המצב ההזוי שבו אחי הקטן שבוי ביד מרצחים והפך לסחורה להתמקח עליה הוא בלתי נתפס, אבל שומר אותו בחיים. ואנחנו אומה חפצת חיים, מוכנים להקריב הרבה כדי להחזיר את אנשינו הביתה, וטוב שכך – זוהי חובתנו המוסרית.

אני מכיר אותו - אביתר חזק, אביתר הכי רגוע שיש, אביתר יודע לשמור על עצמו. אבל אביתר חסר אונים כרגע. מול המחבלים הוא חלש - חתיכת בשר. מגן אנושי.

את ההוכחה לכך שרבים מהחטופים חיים ומחכים לשוב הביתה קיבלנו עם החילוץ ההרואי. כאבתי מאוד את נופלו של רב־פקד ארנון זמורה, ושמחתי מאוד בשמחתן של המשפחות שהפכו מזמן למשפחה שנייה שלי, אבל גם קינאתי מאוד. אוי, כמה קינאתי. והפחד על אביתר היה עצום. אני רוצה להאמין שהיתה כאן הזדמנות שאי אפשר היה לפספס, מתוך דאגה עמוקה לשלומם של שאר החטופים והלוחמים. אך עתה אין לדעת איך יחס השובים ישתנה. האם שאר החטופים נענשו? האם הועברו לשובים אחרים? האם אביתר התעורר באותה שבת בבהלה מקולות הירי ונגרר באלימות לכלוב עלוב ומטונף אחר מתחת לאדמה?

עד לא מזמן פחדתי מאוד מעסקת נתניהו. למען האמת, אני עדיין מפחד. אני בסך הכל אח גדול שרוצה את אחיו הקטן בבית. רוצה שאמא תחבק אותו. אף אחד לא באמת יודע מה הפרטים, וכל הזמן נשמעים קולות לכאן ולשם: האם אביתר ייכלל בה? האם לאחר השלב הראשון נחזור ללחימה ושוב נחכה חודשים רבים שבהם אהובינו נשארים בסכנת מוות יומיומית? האם כדאי בכלל לעשות עסקה עם השטן?

עד לא מזמן היתה לי אמונה כמוסה שגם את אביתר יחלצו. התקווה הזאת נגוזה עם החילוץ האחרון. את אביתר כנראה כבר אי אפשר יהיה לחלץ. המציאות הבלתי נסבלת היא כואבת, ברורה וחד-משמעית - רק עסקה תוכל להביא אותו. רק עסקה תציל את הנותרים.

הכותב הוא אחיו הגדול של אביתר דוד, ששבוי בעזה