מחכים לחרדים מתחת לאלונקה: המילואימניקים שמשרתים מתחילת המלחמה מדברים

"מחכה שהעם שלנו יתעורר"

טל לויט (46), ממטולה, נשוי ואב לארבעה. חבר כיתת הכוננות במטולה

טל חבר בכיתת הכוננות כבר שנים, ומגויס מאז 7 באוקטובר. ביום־יום הוא עובד כחקלאי בשטחים חקלאיים באזור מטולה וקריית שמונה. היבול שממנו הוא מתפרנס נפגע לא מעט במלחמה, בין היתר גם לאחר תקופה ארוכה שבה לא הגיע לשטח בעצמו, כי שירת במילואים.

בני משפחתו הגרעינית של טל, המפונים ממטולה, שוכרים דירה באור עקיבא. הוריו ואחיותיו פונו לאזור טבריה, וטל כמעט שלא מגיע הביתה. השבוע עשה מאמץ גדול כדי להגיע למסיבות הסיום של הילדים, ובערב כבר חזר למטולה.

"מטולה היא המוצב הקדמי של המדינה עכשיו. ואנחנו חוטפים לא מעט. אני לא רוצה להכליל אוכלוסייה שלמה, כי אני מכיר חרדים שמתגייסים, ומכיר חילונים שלא מתגייסים, אבל בזמן שאיבדתי ציפיות מהמנהיגים, אני מצפה שהעם שלנו יתעורר. שהאנשים הפרטיים, החרדים, החילונים, העובדים, הצעירים, יתרמו כמונו. בטח בשעת מלחמה".

ביום של ההצבעה על המשך אי גיוס חרדים, מטולה ספגה פגיעה של שני טילי נ"ט. "היו כאן שריפות, ופצמ"רים, ואנחנו רצים כדי לכבות אותם ומסכנים את עצמנו, כדי שחלקים אחרים באוכלוסייה לא יעשו את זה. אפילו מכבי האש לא מגיעים לכל האזורים החשופים לירי פצמ"רים, וחברי כיתת הכוננות עם האמצעים הדלים שלהם מנסים להציל את הבתים. וזה מתסכל ומכעיס, ולא סתם אנחנו כתושבי הצפון מרגישים נטושים. אני יודע שאני תמיד אעשה מילואים, כי אני נלחם על הבית, על החיים שלי ושל הילדים שלי, ושל כל עם ישראל. אבל אנחנו לא צריכים לעשות את זה לבד. אם אדם לא רוצה להילחם, שילבש מדים ויתנדב לעזרה במקומות אחרים. יש לא מעט דברים שאפשר לעשות בשביל המדינה שלנו".

"לא תעמוד על דם רעך"

אביטל פריד (27), מרמת גן, במקור מחיפה. קצינת מבצעים

אביטל משרתת במילואים מ־7 באוקטובר. עד עכשיו, היתה בשבוע הפוגה. כחודשיים לפני המלחמה היא החלה עבודה חדשה, ומייד לאחר מכן גויסה. גם את לימודי התואר השני במנהל עסקים שהתחילה, היא מנסה לסיים כראוי ולא להפסיד מבחנים.

"לא הצלחתי להגיע פעם אחת השנה לשיעורים, כי הייתי במילואים", היא מדברת מהר. "היה לי חשוב להשלים את כל החומר, אז למדתי למבחנים בלילות שלפני, מגיעה להיבחן וחוזרת למילואים. היתה לנו אופציה להגיש עבודות במקום מבחנים, אבל כשאתה כל היום במילואים אין לך זמן לשבת ולהכין עבודות. אז עושים מה שצריכים כדי לא לוותר על התואר, וגם כדי לעשות מילואים. בסופו של דבר, אנחנו כאן כי אנחנו יודעים שצריכים אותנו, וצריכים אותנו באמת".

כבחורה המשתייכת לציונות הדתית, נושא גיוס החרדים בוער בה. "אני קצינה בחצאית, אין לי צל של ספק בחשיבות לימוד התורה", היא אומרת. "אבל אנחנו בתקופה שבאמת זקוקים לכל יד, גם במערך הלוחם וגם כתומכי הלחימה. וזה הזמן של כולם להיכנס מתחת לאלונקה.

"יש בתנ"ך מצווה לפיה 'לא תעמוד על דם רעך', שהמהות שלה היא לתת יד להציל אדם אחר, בעיקר כשהוא נתון בסכנת חיים. ובמה אנחנו עכשיו, אם לא בסכנת חיים? אנשים נהרגים פה כל יום, נמצאים במצוקה נפשית מאוד גדולה, ויש שחיקה מאוד גבוהה. אין לי ספק שאם יהיו עוד אנשים שיוכלו לתת יד, ולאנשים אחרים לצאת ולהתאוורר קצת, תהיה לזה משמעות מאוד גדולה.

"אין לי ספק שצריך וראוי לעשות התאמה להכנסת החרדים לצבא, כפי שנעשה עם כל אוכלוסייה ייחודית אחרת בחברה הישראלית. גדוד נצח יהודה, למשל, מוכיח שאפשר לייצר מעטפת מתאימה. רק צריך שתבואו".

"אנחנו חייבים אותם, אין מספיק אנשים"

נחמיה סגרון (34), מחיספין, נשוי ואב לשבעה, חטיבת כרמלי

ב־2005 נחמיה נפצע קשה בפיגוע בבית חגי, ומאז שהחלים הוא חותם על הסכמה להמשיך לשרת בצבא ובמילואים בהתנדבות. ב־7 באוקטובר הוא גויס למערך המודיעין, יצא להפוגה של חודשיים, ואז גויס שוב. בסוף יוני הוא אמור להשתחרר.

"אני מנסה לחזור לעצמי, אבל עדיין הכל קשוח", הוא מספר. "אני מחנך בישיבה, ורוצה לפגוש את התלמידים כדי לדבר איתם ולתת להם ערכים נוספים, במיוחד לקראת החופש הגדול. יש לי עסק פרטי, שלא מתפקד בתקופה שבה אני במילואים, של הרצאות על הפציעה שלי בפיגוע ולימוד ג'גלינג.

"וכן, צריך למצוא את הדרך בה כל האוכלוסיות יתרמו ויתגייסו למען המדינה. מוסדות המדינה צריכים לעשות השתדלות כדי שהאדם החרדי ירגיש שהצבא מותאם לאורחות החיים שלו, מבלי לפגוע בכבודו, ובהתאם הוא צריך לתרום בצורה מסודרת לקהילה ולחברה.

"הדיון על גיוס חרדים הוא הלכתי, כאשר יש הרבה דעות בהלכה שמראות על חובת השירות. לכן צריך לתת לעולם החרדי מענה ההלכתי כדי לעודד גיוס. והרי לא מדובר במחיקת הזהות החרדית. כמו שלמדו בצבא לתת מענה לצמחונים וטבעונים, אפשר לתת מענה לחרדים.

"הציבור החרדי, ואגב גם הציבור הערבי, צריך לדעת שהוא חלק מהמדינה וכחלק ממנה הוא לובש מדים כלשהם, ועוסק בשירות צבאי או לאומי שתורם למדינה בה הוא חי".

לדבריו, ברגע שיהיו יותר מתגייסים, הרווח יהיה לחברה כולה. "מעבר לעובדה שיהיה פחות אנטגוניזם לכל אחד מהצדדים, העומס הטכני יפחת. כי כשיש יותר חיילים במילואים, יש אפשרות לרענן את הלוחמים. הגדוד שלי, ששירת עכשיו בצפון, נאלץ לרדת שוב לדרום ולרצועה, כי לכאורה אין מספיק גדודים. נוסף על כך, יש לא מעט אנשים מעל גיל הפטור שמתנדבים. אנחנו חייבים אותם, פשוט כי אין מספיק אנשים".