הביטו עליהם מקרוב: תערוכת הצדעה לגיבורים - משרתי ומשרתות המילואים

ב״מחסן 2״ בנמל יפו נפתחה תערוכת הצילומים "עוד לא אבדה תקוותנו" המצדיעה למשרתי ומשרתות המילואים במלחמת "חרבות ברזל".

בתערוכה מוצגים פורטרטים אישיים וחשופים המגוללים את סיפורם של האנשים שנותנים הכל למדינה, חיילי וחיילות צה"ל במילואים, את הקושי, הגעגוע, האובדן והמחיר אותו הם משלמים - אל מול גודל השעה והמאבק ההיסטורי להשבת בנינו ובנותינו לגבולם.

"עוד לא אבדה תקוותנו" היא תערוכת הצדעה ל"גיבורים והגיבורות" החיים בנינו, אלה שיצאו מנקודת הנוחות שלהם ושלהן אל הלא נודע - ושבו אחרים ממה שיצאו.

התערוכה מביאה דמויות ישראליות מגוונות, המבקשות שנסתכל להם בעיניים, שנראה אותם ואת מה שעברו למרות שלעיתים הפצעים והכוויות שלהם שקופים. מתוך הבנה שבכל דקה עלולים להיקרא שוב לדגל, על כולנו לעצור לרגע ולהצדיע להם, לזכור שמבעד לעיניהם הכבויות יש ישראלים שעסוקים במסע החזרה לחיים והם הדהוד בלתי פוסק לשונה והדומה, למפריד ולמחבר, לכחול וללבן ולסיפור שאותו כולנו כותבים.

התערוכה כוללת 30 תצלומים של 15 מילואימניקים ומילואימניקיות, כאשר תצלום אחד מבקש להסתכל להם בעיניים, פורטרטים עוצמתיים בשחור לבן החושפים את הסיפור כולו, והצילום השני מבקש לראות אותם "בחיים הקודמים" שלהם ושלהן, אלה שהותירו מאחור ואליהם שבו, אך לא שבו באמת. מאחורי המצליחה, הטבח, הברמנית, מאלף הכלבים, האחות והכנר מסתתרים אנשים עם סיפורים מנקודת מבט אחרת, שונה ומורכבת ואנחנו רוצים להשמיע את קולם.

בין המצולמים בתערוכה: ידין גלמן, שחקן ודוגמן באזרחות, גויס ב-7 באוקטובר כלוחם בסיירת מטכ"ל ונפצע קשה בלחימה לכיבוש מחדש של קיבוץ בארי; מלאני למברסקי, עובדת בחדר כושר באזרחות, גויסה למילואים בגדוד ברדלס בו שירתה ולחמה בעזה; מרדכי שנוולד, כנר באזרחות, גויס למילואים בחטיבה 401, נפצע קשה שבועיים לאחר פרוץ המלחמה מפגיעת נט; מעיין, אחות בבית החולים שיבא באזרחות, גויסה למילואים כרופאה של חטיבת הנח"ל במלחמה.

יוזמי התערוכה ומי שעומדים מאחורי הפקתה הם הצלם שי פרנקו, אחד מהצלמים המובילים והבולטים במדינת ישראל, שבשנים האחרונות עמדו מול המצלמה שלו בארץ ובעולם מאות מצולמים מהשורה הראשונה, ענבל שבח שרביט זוכת תואר אבירות מטעם מרכז פרס לשלום ולחדשנות, מפיקה וותיקה ומנוסה בתעשייתה הטלוויזיה הישראלית בכלל ובתוכנית "ערב טוב עם גיא פינס" בפרט, ועידו גרינברג, איש קריאייטיב וטלוויזיה, מרצה, יזם, סופר ויועץ בתחום הפרסום והשיווק בכלל ועולמות הדיגיטל בפרט. גרינברג הקים את המותג #משפטאחדביום תחת השם MISMAS.

״היוזמה לתערוכה צמחה מתוך הפעילות ההתנדבותית שלי מתחילת המלחמה", מספרת ענבל שבח. "ב-8 באוקטובר הקמתי בעצמי חמ"ל שעסק בלספק ללוחמים אוכל וחטיפים. הפעילות שלנו צברה מהר מאוד תאוצה וכך אני ועוד בחורה שעובדת איתי התחלנו לגייס תרומות לציוד גדול יותר כמו ביגוד חם, אוהלים ודברים נוספים שיספקו ללוחמים בשטח נוחות מעבר לציוד שצה"ל עצמו הביא להם. נתנו ללוחמים את כל מה שהוא לא ציוד צבאי".

הלחימה המתמשכת הביאה לכך שזרם התרומות עבור אוכל הצטמצם עם הזמן ומציאות זו הביאה את ענבל להקים בעצמה יחד עם עוד מתנדבים מטבח שפועל בתל אביב ומביא ללוחמים חלה עם שניצל בכל יום חמישי ושישי.

שבח מתארת: ״כל הפעילות הזו גרמה לי ליצור קשר עמוק עם הלוחמים והמשפחות שלהם. אני נוסעת ומשוחחת עם לוחמי ולוחמות המילואים על הלחימה, על הנתינה למדינה ועל הקושי לחזור לחיים שהיו לפני כן. חלק מהלוחמים האלו סובלים מפוסט-טראומה ברמות שונות, לחלק קשה החזרה לשגרה כי הם כבר לא אותו אדם שהיו קודם. לכן התעורר בי הצורך לתעד את הגיבורים האלו, להביא את הסיפור שלהם לציבור. אלו אנשים שקמו ועזבו משפחה ועסק ושירתו חצי שנה ושבעה חודשים. הם יצאו להגן על כולנו כשהעסקים שלהם קורסים וכתוצאה מכך גם היחסים במשפחה נפגעו, חלקם עם צלקות נפשיות בגלל חברים שנפלו ואירועים קשים אחרים".

הרצון היה לתעד ולפרסם את גבורת אנשי המילואים שעזבו הכל הביא את שבח ליזום תערוכה שתביא גם פורטרט בשחור לבן של הלוחם או הלוחמת וכן תמונה נוספת שבה הוא עומד ומציג את המקצוע שיש לו ושהוא עזב כדי להגן על עם ישראל במלחמה.

״חשבתי על הרעיון הזה והתכתבתי עם הצלם שי פרנקו, שישר אמר לי שהוא איתי לגמרי בכל רעיון שאציע. אז פנינו גם לעידו גרינברג שהוא איש של מילים, עשינו שיחת ועידה והחלטנו להביא את סיפורם של לוחמי ולוחמות המילואים. החלטנו לצלם צילום תקריב בשחור לבן, שיבטא בעוצמה את הדמות ולצד הצילום הזה גם צילום של הלוחם עם המקצוע שלו. למשל צילמנו לוחם שהוא כנר. הוא צולם עם מדים והכינור שלו. התגובות היו ממש מדהימות וזה ממש משמח", מספרת שבח. 

כמה לוחמים ולוחמות צילמתם?

״יש לנו 15 מצולמים ומצולמות. התייעצתי עם כל מיני אנשים כדי למצוא אנשים עם סיפור מעניין שגם יסכימו להצטלם, גם פניתי ללוחמים על בסיס אישי. ככה יש לנו בפרויקט ייצוג רחב של כל הציבור בארץ״.

כשהיא נשאלת איזה סיפור של לוחם הכי נגע בה אומרת ענבל שבח כי כל הסיפורים נגעו בה מאוד. "בכל אופן אחד הסיפורים שאני שמחה שהבאנו הוא של חייל מילואים חרדי מביתר עילית שטיפל בחללים שלנו במחנה שורה. מדובר בתפקיד קשה מאד וגם הסיפור של איש מילואים חרדי הוא רלוונטי עכשיו בהקשר של חוק הגיוס. בכל מקרה היה מרגש לראות את החייל הזה מגיע עם אישתו ליום צילומים כשלא מדובר על אזור הנוחות שלו אלא על עולם אחר מעולמו. לו אין אפילו אינסטגרם או דרך לראות את התמונות והיה מרגש מאוד להביא את הסיפור שלו", מסכמת שבח.