השבוע, במסגרת התדרוך הקבוע שלו לתקשורת, הציג דובר צה"ל, תא"ל דניאל הגרי, תיעוד של ממצאים שנחשפו על ידי לוחמי צה"ל במנהרות חמאס מתחת לחאן יונס ברצועת עזה. אחת התמונות שזכו למירב תשומת הלב של התקשורת היתה ציור של הילדה בת ה-5 אמיליה אלוני, שנחטפה על ידי חמאס ב-7 באוקטובר לרצועת עזה ושהוחזקה בה בשבי במשך 49 ימים.
במנהרה שאליה נחטפה, אמיליה בחרה לצייר בצבע ורוד על דף שורות בית (קובייה ועליה גג רעפים משולש). לידו היא ציירה עץ גדול, ממנו תלויים פירות עגולים ופרחים ופרפרים מקיפים אותו.
הדרך שבה אנחנו מתארים באמצעות ציור את העולם שסביבנו הוא עניין שמעסיק רבות פסיכולוגים וחוקרים. כך, למשל, במסגרת המבחן הפסיכולוגי האישיותי-השלכתי HTP, מתבקשים נבדקים (צעירים ובוגרים) לצייר בעיפרון שלושה אובייקטים: בית, עץ ודמות אדם, זאת כדי להעריך את מאפייני האישיות שלהם ואת עולמם הרגשי.
גם אם נניח בצד את הפולמוס סביב התוקף המדעי של המבחן הזה, הרי שהבחירה בשלושת הסמלים האלו היא בהחלט לא מקרית ומעידה על החשיבות הסמלית הגדולה שלהם. ב-7 באוקטובר למדנו שבית שהתרוקן מהאנשים שקבעו בו את חייהם הוא לא באמת בית. כעת, כשאנחנו מתחילים לחשוב כיצד לשקם את בני האדם ואת הבתים שננטשו ביישובי עוטף עזה ובגבול הצפון, עלינו לזכור שכשם שמבנה מרובע עם גג משולש זקוק לאנשים כדי להפוך לבית, כך גם האנשים זקוקים לעצים כדי לחיות חיים טובים יותר.
מפחיתים פשיעה ומאריכים חיים
כדי לחוש בהשפעה המרגיעה שיש לעצים על גופנו ועל רוחנו, מספיק לשבת על ספסל מתחת לעץ ביום שרב מהביל או ללכת בשדרה מחופת צמרות ביום לוהט כדי להבין שעצים לא רק מטילים צל שמוריד את הטמפרטורה הממוצעת בכחמישה אחוזים ומשפר משמעותית את התחושה התרמית בסביבתו, אלא גם משרים עלינו תחושת שלווה ונינוחות.
את התחושות האלו קשה לכמת במספרים, אבל לא בלתי אפשרי: מחקרים רבים כבר הוכיחו את הקשר המשמעותי בין המצב הבריאותי, החוסן הנפשי והביטחון האישי שלנו לנוכחות של טבע בסביבת המגורים ובפרט לנוכחות של עצים. זה לא מקרי שבשכונות מגורים שבהן יש יותר עצי רחוב יש גם פחות מקרי פשיעה אלימים מאשר בשכונות שבהן יש פחות עצים. כך, למשל, מחקר שבוצע בעיר בולטימור, אחת ממוקדי הפשיעה הבולטים בארצות הברית, מצא נוסחה מתמטית לקשר הזה: עלייה של עשרה אחוזים בכיסוי חופת העצים בשכונה הוביל לירידה של 12 אחוז בפשיעה.
מחקרים אחרים השתמשו בנתוני איכון טלפוניים, שזיהו מתי הנבדקים נמצאו ליד עצים, והצליבו אותם עם מדדים גופניים (כמו לחץ דם) ועם סקרים שנערכו בזמן-אמת כדי לבדוק את מצב רוחם. מחקרים אלה הראו שעצם השהייה בקרבת עצים יכולה לעזור לאנשים להתמודד עם מצבי מתח ולשפר את יכולת המיקוד והריכוז שלהם.
ואכן, שהייה ליד עצים מפחיתה את לחץ הדם כמו גם את פעילותם של הורמונים הקשורים לסטרס כרוני, כמו קורטיזול. מחקרים מצאו גם שהגדלת מספר העצים העירוניים קשורה לשיפור מובהק סטטיסטית במצבי בריאות הנפש, במיוחד עבור אנשים החיים באזורים מוחלשים.
לא רק איכות החיים משתפרת בזכות עצים, אלא גם אורכם. מחקר ארוך טווח (30 שנים, ליתר דיוק) של שירות היערות האמריקאי שהתבצע בעיר פורטלנד, מצא שעצים ממש מצילים חיים: מוות מוקדם אחד נמנע על כל 100 עצים שנשתלו. החוקרים גילו כי בשכונות שבהן ניטעו יותר עצים, שיעורי התמותה היו נמוכים יותר באופן יחסי. הקשר הזה התחזק ככל שהעצים התבגרו וגדלו: הירידה בשיעור התמותה בשכונות עם עצים שנשתלו לפני 15 שנה ומוקדם יותר, היתה כפולה מזו שנצפה בעצים שנשתלו בחמש השנים הקודמות.
בצד השני של ארה"ב, בפילדלפיה, חוקרים העריכו כי ניתן למנוע כ-400 מקרי מוות בטרם עת מדי שנה, זאת אם העיר תצליח לעמוד ביעד שקבעה לעצמה ב-2020: עלייה מ-17 אחוז ל-30 אחוז כיסוי חופות העצים בכל השכונות בעיר עד שנת 2025.
לשקם את הערים באמצעות עצים
אם נחזור אלינו, הרי שבדיקות וסקרים מצאו שהמרחב העירוני בישראל (שבו גרים כ-90% מהישראלים) סובל ממחסור משמעותי בעצי רחוב. ככל שהקייצים הופכים חמים יותר וככל שהערים מתכסות ביותר אספלט, זכוכית ובטון, כך גם עולה הצורך לנטוע יותר עצים ברחובות שלנו. הם יקררו את הערים, יספחו זיהום אוויר ורעש, ינקזו מי נגר וימנעו הצפות - וכמו שראינו, גם יחזקו את החוסן הנפשי שלנו.
לכן, במסגרת פעילויות השיקום של היישובים הישראלים שנפגעו במלחמת חרבות ברזל יש להקדיש מקום מרכזי לתכנון ולביצוע של נטיעות של עצים שיש להם פוטנציאל לשגשג בסביבה העירונית ושמתאימים לתנאי האקלים הייחודים בישראל ולדאוג שלרשויות יהיו מספיק אמצעים וידע כדי לשמור עליהם (ועל העצים הוותיקים שקדמו להם) לאורך זמן רב. המאמץ הזה יוכיח את עצמו ויחזיר, עם ריבית, את ההשקעה.
בט"ו בשבט, חג האילנות והנטיעות, של שנת 2022, הממשלה קיבלה את החלטה 1022 בנוגע להצללה ולקירור של המרחב העירוני באמצעות עצי רחוב. ההחלטה קבעה יעדים שאפתניים בנוגע לכיסוי צל בערי ישראל ויצרה תשתית פורמלית שבמסגרתה רשויות מקומיות ומשרדי ממשלה יוכלו לקדם, יחד עם ארגון חברה אזרחית בשם "המרכז לייעור עירוני והצללה" שפועל במועצה לבנייה ירוקה בשותפות עם קרן "יד הנדיב", תוכניות לייעור עירוני ולהוציא לפועל תוכניות פיילוט לנטיעות עצים ברחובות הערים.
נדמה שאין זמן טוב יותר מאשר ט"ו בשבט 2024 כדי להודיע על הרחבת ההחלטה הזאת ועל יישומה ביישובים שאותם צריך לשקם אחרי המלחמה (ולא להסתפק רק בנטיעות סמליות בחורשות, בפארקים וביערות). אם זה יקרה, נוכל באמת להגיד שלמרות כל הקושי והכאב מסביב, ט"ו בשבט השנה באמת היה חג שמח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו