הישיבה ששכלה שבעה מתלמידיה: "לוח הזיכרון שלנו צר מלהכיל את כולם"

"הרב, כמה קשה לך לקום בבוקר ולראות את ההודעה של דובר צה"ל?". לאחר שתיקה רועמת: "מאוד, זו האמת", משיב הרב אבישי מילנר, ראש ישיבת נווה שמואל, ששכל במלחמה שבעה מתלמידיו, ושוב נדם.

בצוות הישיבה שבאפרת לא אוהבים את המושגים "ישיבת שכול", "רב שכול" או "מחנך שכול". מעדיפים לדבר במושגים של העצמה, של חיזוק, ולהותיר את השכול הקדוש לבני המשפחה שאיבדו את היקר להם מכל. אך איך מגדירים ישיבה תיכונית עם כ־300 תלמידים, שאיבדה במהלך המלחמה, בתוך שבועות ספורים, שבעה מבוגריה?

בכניסה לספרייה ניצב לוח הנצחה מאולתר, שמאז 7 באוקטובר התמלא שמות, תמונות וסיפורים. סרן (מיל') אלחנן קלמנזון ז"ל נהרג כשחילץ כאזרח מאות תושבים בקיבוץ בארי. איתי זפרני ז"ל נרצח במסיבת נובה. סמ"ר יהונתן יצחק סמו ז"ל נפטר ב־10 בנובמבר, יומיים לאחר שנפצע אנושות בקרב ברצועה. בני כיתתו, סמ"ר איתן דישון ז"ל וסמ"ר איתן דב רוזנצוויג ז"ל, נפלו באמצע נובמבר, בהפרש של יומיים זה מזה, ברצועה. ב־10 בדצמבר שב השכול ונקש על דלת הישיבה עם נפילת רס"מ (מיל') גדעון אילני ז"ל, וכעבור חמישה ימים נשמעה הנקישה בביתו של רס"ל שי אוריאל פיזם ז"ל, שלושה שבועות בלבד לאחר הולדת בתו.

לצידם יש גם כמה תלמידים ששכלו את יקיריהם, אב או אח, בחודשי הלחימה האחרונים. אחד מהם הוא בנו של ד"ר איתן נאמן ז"ל, שנפל ב־13 באוקטובר בהיתקלות בדרום, וכן בנו של יוסי הרשקוביץ ז"ל שנפל ברצועה, ואחיו של איתן דישון ז"ל.

"כבר ב־7 באוקטובר ידעתי שכל הבוגרים שלנו רצו לחזית. אנחנו בין עשרת המוסדות המובילים בגיוס לקרבי בישראל, וידעתי שהבוגרים שלנו ילכו אל החזית להילחם כמו שחינכנו אותם. יש המון דיבורים על דור הטיקטוק ודור המסכים, אבל אני לא הופתעתי. המחנכים לא מופתעים. היתה לי הזכות להשתתף בחינוך של אנשים מופלאים.

"נכון, מצד אחד מפחיד לחנך, ומצד שני החיים מפחידים וצריך לחיות אותם. אנחנו בנינו עמוד שדרה ערכי־זהותי ברור לצעירים הנפלאים הללו, בהמשך למה שהם קיבלו בבית ובתנועות הנוער. יש לנו אולי 15 אחוזים בחינוך שלהם, ולחינוך הזה יש מחירים. מאז ומעולם ידענו זאת, וכעת האירוע הפרטי והלאומי מתערבבים, אבל זו המשימה שלנו כמחנכים: לבנות את הזהות ואת עמוד השדרה הערכי, כדי שברגע האמת נוכל לקבל את ההחלטות באופן הנכון והאמיתי ביותר".

"אנשים מדהימים"

אולם בית המדרש מלא תלמידים שמאזינים למנהל התיכון, חזי זכריה. הוא עומד ליד ארון הקודש ונושא דברים, בעוד רובה M-16 תלוי ברצועה על גופו. בימים אלו הוא נושא בשני תפקידים, שניהם קריטיים: מנהל הישיבה ששכלה לא מעט מבוגריה, ומפקד מחוז דן של פיקוד העורף, אלוף־משנה במילואים.

כקצין בכיר בפיקוד העורף מקבל זכריה את השמות בזמן אמת, עוד קודם ההודעה למשפחות, מה שרק מקשה את ההתמודדות.

"אני נוהג להעלות את דמותו של הנופל מול העיניים", הוא אומר. "רוזנצוויג היה שילוב מדהים של אמן ואיש רוח, שעשה חמש יחידות מתמטיקה ופיזיקה. סמו הוא שובב מתוק. דישון היה בעל מנהיגות שקטה שיצא מהלחימה, שמע דיבורים נלוזים שתהו מדוע אנחנו פה או שם, ואמר לאביו 'אני עוזב הכל וחוזר להילחם. לא מתאים לי השיח הרדוד הזה'. ותראה את פיזם, שעזב את ילדתו שאך זה נולדה כדי להילחם. אנשים מדהימים.

"אחר כך אתה מתחיל לעשות את החשבון, את מעגלי הכאב. למי תתקשר ראשון - למחנך שלו? למדריך? למורה המגמה? הרב יהודה עמיטל ז"ל, ראש ישיבת הר עציון, כתב על נופלי הישיבה במלחמת יום כיפור שבלב שלו יש לכל אחד מהנופלים חתיכה משמעותית שמתאבלת עליו.

"לצוות קשה מאוד, אל תטעה. הגברים משחקים אותה כאילו הם מתגברים, אבל קשה להם מאוד. והמורות הן אותנטיות, הן מתפרקות. יש מורות שבכו לי בטלפון, 'איך אפשר לחזור לעבוד אחרי עוד נפילה של בוגר, שהכרת במשך שנים כאילו היה הבן שלך?'

"ההתמודדות לא פשוטה, ויש גם שאלה איך להנציח אותם. עד המלחמה היו 16 נופלים לישיבה, שקיימת כ־40 שנה. כעת יש עוד שליש חדשים, ולוח הזיכרון שלנו צר מלהכיל את כולם. נצטרך למצוא גם דרך למלא את הריבועים של לוח הזיכרון וגם את הדרך החינוכית לזכור אותם".

נלחמים עבור אותה אדמה

לפני מעט יותר משנה, נצח במושגים של אחרי 7 באוקטובר, הגיע לישיבה גדי איזנקוט - עוד לפני שנכנס לכנסת - כדי לשאת דברים בפני התלמידים. היום גם הוא אב שכול, לאחר שבנו גל נפל בקרב ברצועת עזה. גם הוא התיישב אז במשרד מול זכריה המנהל, שמאחורי גבו תלויה מגילת העצמאות.

כעת יש מתחת למגילת העצמאות הוותיקה והמוכרת גם מדבקה חדשה, ועליה ציטוט מדבריו האחרונים של יוסי הרשקוביץ, מנהל בית הספר הימלפרב ואביו של תלמיד בישיבת נווה שמואל, שנפל ברצועה: "בלי לשון הרע על עם ישראל. אין שמאלני, אין ימני, אין חרדי, יש יהודי".

וזהו גם המסר שאותו מבקש זכריה להעביר הלאה: "הרוח של יוסי הרשקוביץ היא גם הרוח של כל מי שחתם על מגילת העצמאות. הם לא תמיד הסכימו זה עם זה, אבל הבינו שגודל השעה מחייב שיתוף פעולה. מעגל השכול החדש משותף להרבה קהילות וחוצה מגזרים, וזה מזכיר לנו שוב שאנחנו נלחמים יחד עבור אותה מדינה ועבור אותה אדמה.

"זה תלוי רק בנו אם נראה את חצי הכוס המלאה או את חצי הכוס הריקה. אני מתמרן בין קהילות של מפוני עזה לבין הקהילות במגזר, ומבין שזו אוכלוסייה משובחת וזו אוכלוסייה משובחת. ריבונו של עולם, למה זה לא מתחבר לנו? אני מקווה שנקום למציאות חדשה".

הרב מילנר מודה כי לא פשוט להתמודד עם השכול הרב, אך הוא משוכנע שעם ישראל ייצא מחוזק. "גם לי יש רגעים של שבר", הוא מודה בכנות. "אני מתפלל על התלמידים שלי ועל הילדים הפרטיים שלי. וכן, בלילות יותר קשה והמחשבות מגיעות, על התלמידים שנפלו ועל אלו שנמצאים בלחימה. זה מדיר שינה במובן הפשוט ביותר, אבל זה יעבור ונצא חזקים ממה שנכנסנו, כי עם ישראל חי".