קצין ליצנות ראשי: דויד "דוש" בראשי, הליצן הרפואי של ביה"ח הדסה עין כרם, גויס למילואים כדי לעשות את מה שהוא הכי טוב בו - ליצור קשר דרך ההומור, ולסייע לחיילים המתמודדים עם פגיעה רגשית.
"הומור זה לא רק צחוק, זה משאב חשוב מאוד שבני אדם משתמשים בו כדי להרים את הראש מהרצפה", אומר דויד "דוש" בראשי, אשר בשגרה מנהל את יחידת הליצנים בהדסה, ובימים אלה נקרא אל הדגל לליווי ולתמיכה בחיילים המטופלים במרכז לשיקום עורפי של צה"ל.
דויד בראשי משמש כבר יותר מעשרים שנה ליצן רפואי בהדסה עין כרם, ובשנים האחרונות הוא מנהל את יחידת הליצנים בהדסה עין כרם והר הצופים.
עם תחילת המלחמה התייצב הליצן הוותיק בשירות מילואים במרכז לשיקום עורפי של צה"ל, שם הוא מעניק ליווי ותמיכה לחיילים נפגעי הלם קרב שלא יכולים לחזור ליחידתם לאחר הטיפול הפיזי וזקוקים גם למענה נפשי. בשבוע הראשון של המלחמה, "דוש" יחד עם עוד חמישה ליצנים, יצרו מערך ביקורים של כל פצועי המלחמה שהגיעו להדסה עין כרם והר הצופים.
"דווקא במקומות האלה הליצן בא לעשות בלאגן ססגוני, אבל כשצריך באמת, הליצן עושה גם סדר", מסביר בראשי. "הכנסנו למחלקות רוגע, משפחתיות ואמפתיה. היה לנו פצוע מבארי שאושפז במחלקת כירורגיה פלסטית, והיינו ביחד איתו בפעם הראשונה שהילדים הגיעו לראות אותו, כדי להקל עליו במפגש שעלול היה להיות קשה".
"דמות מחברת"
לפני שגויס למילואים, הספיק "דוש" להעניק מהידע המקצועי בעבודה אינטנסיבית עם מפונים מעוטף עזה שהועברו לאילת. שם הוא טבע את הביטוי "ליצנות אבלה". בתהליך שקידם, הליצן נמצא עם אנשים שיושבים שבעה, מסתובב בתוך מציאות של אבלות ושל שכול וסופג לתוכו את המצב. במצבים כאלה העבודה היא לא רק לחייך ולצחוק, לעבוד עם בובות ובלונים כמו בשגרה, אלא בעיקר להחזיק את האנשים, שלא ייפלו למקום נמוך יותר.
"הליצן הוא דמות מחברת ומקשרת בין אנשים. הכאב המשותף יוצר אמפתיה ותקווה. זה חלק משמעותי מאוד בשיקום", הוא מספר.
לאחר מכן החל בראשי בשירות המילואים שלו ביחידת מלש"ע (מרכז לשיקום עורפי) של צה"ל, שבמסגרתו אנשי בריאות הנפש מטפלים בחיילים נפגעי תגובות קרב שלא יכולים לחזור ליחידתם.
"פק"ל הומור"
מפקד יחידת מלש"ע במילואים הוא יורם בן יהודה, ששכל את בנו איתמר ב־7 באוקטובר בלחימה בניר עוז. הוא גייס למערך הטיפול והתמיכה את "דוש", שהביא עימו גם את הליצנית קרן עשור, "ג'ונם".
"דוש" מספר כי "את יורם אני מכיר משנת 2016, כשהתחלתי להתנדב במועדון 'החממה', מועדון שיקומי להלומי קרב, נפגעי פעולות איבה ואימהות שכולות. המועדון מתקיים במסגרת מכון 'דרכים' לפסיכולוגיה רפואית, ויחד עם יורם, מנהל המכון, יצרנו תחום חדש שנקרא 'ליצנות משקמת'".
יחד עם הליצנית "ג'ונם" הם יצרו תוכן משלים למערך הטיפול, ומעניקים סדנאות חוסן, סדנאות משקמות ומפגשים קבוצתיים הנקראים "פק"ל הומור" - שבהם לומדים עקרונות בסיסיים של משחק וליצנות, ובניית ביטחון לעמידה מול קבוצה, הומור סביבתי ואפילו הומור עצמי.
"אנחנו מנסים לתת לחיילים כלים לחזור לשמחת החיים. הומור זה משאב חשוב שעוזר להרים את הראש מהרצפה", הוא מסביר.
בין ימי המילואים, "דוש" מגיע לביקורים קצרים בהדסה. "זה לא יהיה קל לחזור לשגרה, אבל הבית שלי הוא הדסה", הוא אומר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו