הרוח הישראלית: למרות כל הקשיים - אזרחים מבקשים לעבור לגור בעוטף

אחרי 7 באוקטובר, הצליחה הממשלה לייצר מעטפת קליטה הוליסטית ופיצוי כלכלי עבור אנשי עוטף עזה שפונו למלונות ברחבי הארץ.

העיריות הקימו מענים מקומיים, משרד החינוך פתח בתי ספר וגנים, המוסד לביטוח לאומי שלח נציגים למוקדים והמרפאות פתחו מוקדים לרווחת עשרות אלפים שנשלחו מבתיהם לתקופה בלתי ידועה. אלא שחזרת התושבים לבתיהם עדיין אפופת ערפל קרב - מחד גיסא, הממשלה קוראת להם לשוב לבתיהם, אך לא נערכת לקליטתם מאידך גיסא. 

הנחיות פיקוד העורף העדכניות באזור העוטף מאפשרות התכנסויות של עד מאה איש במקומות סגורים, כלומר לא מאפשרת פתיחה של מסגרות החינוך. גם משרד החינוך עצמו נערך לחזרת המסגרות לערים וליישובים רק בסוף חודש פברואר. לא סתם כינה השבוע ראש עיריית שדרות את ההחלטה לאפשר לתושבי העוטף במרחק 4-7 ק"מ "הזויה".

בין השאר, תידרש המדינה לעדכן ולארגן את מרכיבי הביטחון היישוביים לכל רוחב העוטף, לאפשר התקהלויות במספרים גדולים ולפתוח את מסגרות החינוך. כמו כן, נדרש גם טיפול ומענה לעסקים שנסגרו בחודשים האחרונים ויצטרכו לשוב ולתת מענה, זאת לצד השירותים הממשלתיים בערים וביישובים שהעבירו את מוקד השירות למלונות. רק אז יהיה המענק הכספי זרז לחזרת התושבים. החזרה ליישובים ריקים לא מצליחה לפתות את הרוב המוחלט, שמעדיף כעת להישאר במלונות, הרחק מהדי הפיצוצים.

נהירה לעוטף עזה

הבקשות לבוא ולהתגורר בעוטף ישראל שוברות שיאים, על אף חוסר הוודאות לגבי החזרה ליישובים והחזרת מערכות החינוך, הבריאות והשירות לתושב. רכזי הקליטה מוצפים והמסר שלהם כעת על אף המסרים המעודדים הוא - סבלנות.

"זה מאוד-מאוד מוקדם עדיין", מסביר נדב פרץ בשיחה עם "ישראל היום". פרץ, שאחראי לקליטת התושבים בנחל עוז, מוסיף: "גם אותי מציפים בפניות, אני מקבל בכל שבוע לפחות חמש פניות, לטלפון, למייל, פניות אישיות על קליטה בעוטף ובנחל עוז. כן, אף שאנחנו צמודי גדר, אנשים מבקשים לבוא, פונים אלינו באופן אינדיבידואלי ואומרים, 'תזכרו אותנו, אנחנו נשמח לבוא ביום ובזמן המתאימים'".

המצב דומה גם בקיבוץ ניר עם, הסמוך לעיר שדרות. חשוב לציין כי קיבוץ זה מבוקש מאוד בשגרה בזכות המיקום האידיאלי שלו. הרכבת במרחק הליכה, והעיר שדרות, הממוקמת בסמוך, מאפשרת קניית ציוד, אוכל וכדומה במחירים סבירים וללא נסיעה ארוכה.

רכזת הקליטה, דולב אזולאי, משתפת אותנו בפניות: "אנשים פונים מבלי לדעת מה יהיה בעתיד, רובם לא מהאזור, אך יש גם מהעיר שדרות. רשימת ההמתנה אלינו ארוכה מאוד. אנשים גם ביקשו לברר אם יש מקומות לשכירה, וזה מאוד מפתיע. אנחנו אומרים להם שאנחנו לא בקיבוץ ושאין לנו אפשרות אפילו לשלוח שמאי. יש כעת שלוש משפחות בתהליך הקליטה, ואני לא יכולה לשלוח שמאי, וגם כרגע השמאים לא יודעים להעריך את שווי הנכנסים. זה עניין מאוד בעייתי. יש פניות בשבועות האחרונים, הקיבוץ שלנו מאוד מבוקש ועדיין זה מפתיע".

מנגד, ראש המועצה האזורית שדות נגב, תמיר עידאן, יצא נגד המתווה באופן גורף, ואמר לתושביו: "אל תחזרו עד שתקבלו את הבסיס המינימלי למרכיבי הביטחון". הוא גם האשים את הממשלה בחוסר אחריות: "גם אם יש אנשים שרוצים לבוא לגור, זה לא אפשרי מחר בבוקר. יש מקומות שבהם יש הרס מוחלט, יש מקומות שלא נפגעו אבל אין בהם מקום. זה ייקח זמן. בשיחות שהיו לנו עם הקהילות ועם פיקוד העורף, נאמר לנו באופן מפורש שיהיו 'טפטופים', המלחמה תימשך עוד חודשים ארוכים בעצימות נמוכה, צה"ל ייצא וייכנס ויהיו פיצוצים שאתה לא יכול לשמוע אותם כבר, ושאיום החדירה פחת, אבל לא הוסר לחלוטין. הדבר הכי הזוי הוא שהמדינה באה ואומרת בהינתן האיום הביטחוני הזה תחזרו הביתה, ומי שיחזור הביתה יקבל כסף".

הוא הוסיף: "לאנשים קשה להיות בבתי מלון, יש משפחות עם שש נפשות בחדר אחד. הממשלה אומרת להם תחזרו, ונקבע עובדה בשטח. ומי שיחזור ויישמע את התותחים בבוקר, יתחרט ולא יוכל לחזור לבית המלון, שזה מאוד אכזרי. אין מוסדות חינוך, אנשים יחזרו ואז יבואו אליי ויבקשו ממני למצוא להם פתרון. העבירו את הבעיה אלינו, בלי פתרונות למוסדות חינוך באזור לחימה. זהו חוסר רגישות וניצול מצוקה של תושבים. יותר מזה, מתווכחים איתנו על מרכיבי ביטחון ב-7-4 קילומטרים. לא מאשרים לא מצלמות ולא אינדיקציה בגדר, לא בטון ממוגן ולא שמירה. ב-4-0 קילומטרים מהגדר הדברים האלה כן יתקיימו, לפי ההבטחות".

עידאן סיכם: "להגיד לאנשים לחזור בלי הסרת האיום, בלי מרכיבי ביטחון ובלי מוסדות חינוך – מרגיש כמו הפקרה נוספת. פעם אחת זה היה ב-7 באוקטובר, ופעם נוספת עכשיו. לא נראה לי שלזה התכוון המשורר. אמרתי לתושבים שלי לא לחזור מבלי שנגיע למתווה מסודר והסכמות. אף אחד לא מדבר איתנו, מתנהגים אלינו כמו בובות".