"זכינו שהיו איתנו גיבורים כאלה": הכיתה עליה נפל אסון משולש

"אפילו לא הייתי בהלוויה בגלל התפקיד שלי בצבא, אני חצי מדחיק את זה שהוא נפל", אומר תומר דאר (22) על חברו, רס"ל (מיל') בן זוסמן, שנפל שלשום ברצועת עזה.

הם היו שלושה חברים טובים שלמדו יחד באותה כיתה בתיכון הממלכתי־דתי "הימלפרב" בירושלים - ענר שפירא ז"ל, הגיבור שהשליך בחזרה רימונים מהמיגונית שבה הסתתרו צעירים מהמסיבה ברעים, עד שהרימון התשיעי הרג אותו; הירש גולדברג־פולין שנחטף קטוע יד לעזה; וזוסמן ז"ל שהובא אתמול למנוחות. נוסף על אלה, בית הספר איבד במלחמה את בוגריו סגן אריאל רייך, סמ"ר שחר פרידמן וסמ"ר דביר ברזני.

"זכינו שהיו גיבורים כאלה בכיתה", אומר אליהו נהרי (22) שלמד עם בן ז"ל בכיתות ז' עד י"ב, ומספר על חבר שהיה לב הכיתה. "כל אחד הרגיש שבן הוא החבר הכי טוב שלו. לכל אחד הוא נתן תחושה שהוא אהוב, גם לאלה שהיו פחות מקובלים חברתית. תמיד עם חיוך.

"בן היה ספורטאי אלוף, מתאמן פינג פונג מקצועי, זכה בתחרויות. בכדורגל תמיד כולם רצו שהוא יהיה בקבוצה שלהם, לא בהכרח כי הוא היה הכי טוב אלא כי היה כיף לשחק איתו. הוא השרה אווירה טובה על הקבוצה".

זוכרים ביחד

תומר אומר שאת הדבקות במטרה ואת האמונה בדרך הוא למד מחברו מאז ימי גן החובה. "הוא פעל ככה בכל דבר – בין באימוני הכושר ובין באמונה שצריך לשרת את המדינה כמה שיותר. תמיד נלחם לעשות את הכי טוב שלו. גם עכשיו, בעזה, הוא נלחם לעבור לתפקיד קדמי יותר. עם כל זה שהוא הצליח בכל מה שעשה, הוא היה צנוע, תמיד כיבד את ההורים שלו, תמיד זכר מאיפה הוא בא. גם את זה אני אקח ממנו כשיעור".

אליהו זוכר כי כשהוא אושפז במהלך התיכון, ביקר אותו בן פעמים רבות. "זה חיזק אותי, אני לא יודע אם הייתי עובר את זה אחרת".

הוא נזכר בסיפור אופייני לבן, שאותו לא ישכח לעולם. "כשהייתי בבית החולים, בן ארגן לי במחלקה ערב של הקרנת ליגת האלופות. חשבתי שאצפה בזה לבד, אבל הוא עשה לי הפתעה והביא מלא חברים. הצליח להגניב שתייה וכיבוד, וישבנו שם 10 חברים וצפינו בליגת האלופות. כל זה כדי שאני לא אראה את זה לבד. זה היה מטורף".

בן ואליהו טיילו הרבה יחד וצברו חוויות, אך גם בשגרת בית הספר בן זכור לחיוב. "הוא אהב ללמוד, היה לו כיף לבוא לביה"ס. היחס שלו למורים תמיד היה מושלם, הוא כיבד כל מורה. היה כיף ללמוד איתו למבחנים, עזר למי שצריך".

בשכבה שלכם יש חטוף, הירש, ועכשיו שני הרוגים - ענר ובן.

"זו לא רק השכבה. בכיתות ז'-ח' היינו כולנו באותה כיתה. קשה לראות פתאום את השכבה כל כך הרבה פעמים בסוג של מפגשי מחזור, במקומות שלא היינו רוצים לפגוש בהם לעולם. אנחנו כבר מכירים בעל פה את הדרך לחלקות החדשות בהר הרצל. אבל אנחנו זוכרים ביחד ומחזקים זה את זה. אנחנו גם פוגשים את המורים באותה הזדמנות, וגם הם תורמים לעוצמה שלנו".

בתמונת המחזור שלך חסרים כעת כל כך הרבה אנשים. איך אתה מתמודד עם זה?

"הם לא חסרים - להפך, עכשיו הם עוד יותר בולטים מהשאר. זכינו שהיו גיבורים כאלה בכיתה, אנשים שהיינו צוחקים ונהנים איתם. עכשיו אנחנו מבינים עוד יותר את הזכות שהיתה לנו להיות איתם כל השנים האלה".