"הפכנו כל אבן בעזה, אתמול כבר ידענו איך להשיב לשאלה": הובא למנוחות סמ"ר תומר אחימס אשר הוגדר נעדר

סמל ראשון תומר יעקב אחימס הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בלהבים שבדרום. אחימס נפל בקרב ב-7 באוקטובר ועד אתמול (שלישי) הוגדר כנעדר. לאחר בדיקה וכלל הממצאים קבע הרב הצבאי הראשי שאחימס נפל בקרב, ונציגי צה"ל מסרו למשפחתו את הבשורה הקשה מכל.

תושבי להבים, חברים ומכרים, יצרו שרשרת דגלים מרגשת באורך עשרות מטרים בדרך המובילה לבית העלמין, במטרה להעביר מסר של כבוד גדול לנופל היקר והאהוב של היישוב. כמו-כן, יום הלימודים בבית-ספר תיכון "אשל הנשיא" קוצר, על-מנת לאפשר לתלמידים ולצוותי החינוך ליטול חלק ביוזמה. בתוך כך, בוטלו מספר אירועים חברתיים וישיבת המועצה.

הספדים רבים נישאו במעמד ההלוויה - נציג צה"ל אמר: ''תומר יקירי, לראשונה נפגשנו כשהגעת לחטיבה באוגדת עזה. גבר רציני וחדור מוטיבציה. כבר בימים הראשונים היה ברור שאתה לוחם. מייד עלה הדיון מי ירוויח אותך כחלק מצוות החפ"ק. בסוף היה ברור שתגיע לצוות החפ"ק הכי טוב – צוות המח"ט, שם הוכחת את אישיותך הבלתי רגילה, מלאת הערכים והעוז.

"ב-7.10 היית ראשון למשימה, ראשון לקרב – הגעתם ראשונים לחזית ונלחמתם פנים אל פנים עם אויב אכזר. הגנתם על קיבוץ נירים בגופכם ומנעתם אסון גדול יותר. אין זה מפתיע שאתה הראשון - גם בצופים היית כך מול החניכים שלך - וגם בימיך האחרונים.

"אי-אפשר לתאר מי היית בשבילנו"

"הגיעו לא מעט אנשים להיפרד ממך היום, משפחה, חברים ומכרים, וגם צוערים מקורס קצינים שבאו לשמוע על דמותך ופועלך.

"משפחת אחימס היקרה – משה וענת, האחיות גיל ומאיה, האחים אייל ואמיר, בת הזוג שי-לי - אין במילים נחמה מול האובדן הגדול ואין בהם להקל על הכאב הנורא בשעה קשה זו. אנו צבא ההגנה לישראל והחטיבה הדרומית מתבקשים להשתתף באבלכם הכבד. מי ייתן ולא תדעו עוד צער".

אור עזריה, חברו של תומר, ספד לו: ''תומר, אח שלנו – מייסד החבורה. שמע, אנחנו עדיין לא מצליחים לעכל את הסיטואציה. מ-7.10 הלב והראש עובדים בנפרד – הראש עסוק במשימה, והלב לא נותן רגע של שקט, בידיעה שעדיין לא ענית: כבר חודשיים שאנחנו מלאי תקווה וחדורי מטרה,
מה לא עשינו, התקשרנו לכל מספר באוגדה והפכנו כל אבן בעזה – כל שיחה נפתחה בשאלה מה עם תומר. ואתמול כבר ידענו איך להשיב לשאלה.

"תומאס – אנחנו עומדים כאן סביבך ומסכמים שנים של חוויות, צחוקים ואין-ספור רגעים. עם מי עוד נריב בכדורגל - השחקן הכי קשוח בכדורגל של שישי, ובכל מסיבה בארץ ראו את החולצה המכוערת של "אינטר". ואפרופו מסיבה – מי יסיע אותנו למסיבה הבאה, הנהג התמידי שהורס את האווירה.
האמת, שזה נשמע כמו עוד שיחה באחד מסיכומי הסופ"ש בבית משפחת אחימס, שאנחנו מדברים בה על הכל, מעל עוגת הבננה של ענת. 

אי-אפשר לתאר מי היית בשבילנו – תמיד היה אפשר לדבר איתך על הכל ותמיד היה ברור שתיתן את העצה הכי אמיתית. אז מה, תומאס? החבר של כל המפקדים, הצטיינת בכל, בכל מה שנגעת בו – בטניס לפני שנים, הכי טוב בלימודים - מבלי ללמוד, הכי טוב עם בנות – כי אתה הכי חתיך, עד שמישהי תפסה לך את הלב, ועכשיו היא חלק מהמשפחה שלנו.

"איזה כיף ששבוע לפני שהכל התחיל היינו ביחד במסיבה. מודים לך על הכל אחי, היית איתנו בכל ואיך נוכל להמשיך בלעדיך? זה סיוט שעוד לא התעוררנו ממנו. זו חברות שלא תלויה בדבר. משפחת אחימס היקרה - אנחנו מבטיחים לכם פה שתמיד נהיה לצידכם, ונצא למסע אישי ומשותף – הוא תמיד יהיה איתנו, בשקיעה ובזריחה. נישאר 12 לנצח".

"החבר של כל המפקדים, הצטיינת בכל, בכל מה שנגעת בו – בטניס לפני שנים, הכי טוב בלימודים - מבלי ללמוד, הכי טוב עם בנות – כי אתה הכי חתיך, עד שמישהי תפסה לך את הלב, ועכשיו היא חלק מהמשפחה שלנו"

בת זוגו של תומר, שי לי: "תומר שלי, אני לא מאמינה שאני עומדת כאן. חשבתי שנהיה ביחד לנצח, אבל לא חשבתי שהנצח כל-כך קרוב. אתה קרן אור ביום חשוך, החיבוק הכי אוהב -הבוקר, צהריים וערב שלי. הציפייה שלי כל סופ"ש רק לחבק אותך. כל "בוקר טוב" שלך הפך את הבוקר שלי לטוב באמת. אתה הכל – תמיד אמרת שלימדתי אותך לאהוב, אבל אתה לימדת אותי מהי אהבה אמיתית. היינו ביחד 9 חודשים, שכל יום מהם היה טוב מהקודם. כל לילה סיימנו בשיחה של שעה, למרות שדיברנו כל היום. הייתי אומרת לך שאני מפחדת שאני אוהבת אותך יותר מדי, ואתה אמרת שאתה מפחד שאתה אוהב יותר ממני.

"אין מספיק מילים בעולם בכדי להסביר את החיבור שלנו - אהבה ממבט ראשון. התאהבתי בצחוק שלך, בציניות, בדרך שבה אתה רואה דברים. בזה שהייתה לך תשובה לכל שאלה שלי, שעמדת על שלך, בהתמדה שלך ללבוש חולצות כדורגל לכל מקום. אני נושאת אליך עיניים, אתה הגיבור שלי, שינית אותי, תמכת אותי, הפכת אותי לבן-אדם טוב יותר, כי רק אתה הכרת אותי באמת. ידעת תמיד מה להגיד בשביל להשאיר אותי בלי מילים, כי עכשיו באמת נגמרו לי המילים. תמיד היית מוצא את החיובי ואומר לי לקוות לטוב ביותר. וכך היה – 52 ימים של ציפייה. לנצח תהיה קשור בי ואני בך, אני לעד אהיה שלך, אתה תמיד תהיה התגלמות האושר והשלמות. אתה ההגדרה לגבר אמיתי, אוהבת אותך 3,000 ולנצח. תודה לאל שהיית חלק ממני''.

"לצערי הפרפר בישר שאתה לא בין החיים"

סבו של תומר, צבי, אמר: ''אנחנו נפרדים מתומר היקר שלנו, תומר – הלב מסרב להאמין. בן 20, חייל בצה"ל, נפל על משמרתו בהגנה על קיבוץ נירים. אנחנו שבט, משפחה גדולה – חזקה ואוהבת. הצוואה שאנחנו נותנים לעצמנו, היא להמשיך גם אחרי האסון הנורא. יצרנו עם כל הנכדים מערכת חמה ואוהבת. קשה לתאר את החווייה של כיסוח הדשא על-ידי התאומים – תומר ואחיו אמיר. הם דיברו ביניהם תאומית מיום לידתם. תומר נכדנו היקר, אנחנו אוהבים אותך כל-כך, תחסר לנו – אבל אני רוצה לומר: אני לא יכול שלא לזעוק מעל קברו: תנו לנו מנהיגים ראויים''.

האחות מאיה: "תומר שלי, אח שלי הקטן, אח שלי הגיבור. התלבטתי האם לכתוב לך לפני השבת, אבל התעוררתי עם כאב חד בבטן, והבנתי שזאת המציאות המרה שמכה. ב-3.10 חגגתי יום הולדת, באותו היום ראיתי שיחה שלא נענתה ממך – מייד ענית לי כשיש רוח חזקה מסביבך, ואמרת: ''מאיה, חיים שלי, רציתי להגיד לך מזל טוב ולאחל שההריון שלך יעבור בקלות''.

"זאת הייתה השיחה האחרונה שלנו, וארבעה ימים לאחר מכן הגיע היום השחור. התעוררתי אז ושלחתי לך הודעה – ''חיים שלי בלב, תשמור על עצמך''. כל-כך קיוויתי שתחזור אליי ותגיד לי: ''אני בסדר''. כבר 54 ימים שאנחנו עוברים גיהנום - היינו משפחה של חטוף - ואתמול הפכנו למשפחה של חלל. ניסיתי להחזיק בתקווה, להרים את השלטים שלך עם הפנים, לשבת על מדרכות בכיכר החטופים, לצעוק בכל הכוח. כל-כך הרבה אנשים התפללו בשבילך שזה יסתיים אחרת. 54 ימים שהחיים רצים לי מול העיניים.

"זוכרת את עצמי בת 10, בהפסקה – כשאמרו לי שאני אחות לארבעה, כי נולדו לי אחים תאומים. אין אחד שלא מכיר אתכם, תמיד ביחד – צורחים בקול גדול, משחקים ב"סוני" עד שהייתי צועקת עליכם. התגייסתם, וזאת הפעם הראשונה שבאמת נפרדתם. הפחד שיקרה לכם משהו ליווה אותי תמיד. שניכם נלחמת בגבורה.

"כבר כמה שבועות שאני רואה פרפר לבן ליד הבית, הוא מלווה אותי וידעתי שזה אתה. קיוויתי שהפרפר מסמן לי שלמרות שאתה בשבי הנשמה שלך חופשייה, ועוד מעט יקרה נס. לצערי הפרפר בישר שאתה לא בין החיים".

האח הגדול, אייל: "אח שלי הקטן, ב-7.10 סגרת שבת והוקפצת. יש דיווחים שנלחמת עד הרגע האחרון והקרבת את חייך למען הגנה על מדינת ישראל. אני מקווה שהצבא יעשה הכל בשביל להחזיר אותך עם יתר החטופים. זכיתי שתשמח בתחתונה שלי. אבל לא תזכה לראות את האחיין שלך. מבטיח שאוודא שהוא יידע מי זה דוד תומר.זכיתי לראות אותך גדל להיות הכי חכם, רגיש שטותניק וטוב-לב. השתדלתי להיות שם תמיד בשביל לכוון וולהעיר כשצריך. אני רוצה לבקש ממך סליחה, תומר, שלא הייתי שם בשביל להגן עלייך.תמיד תישאר תומר החתיך, החכם, עם החיוך הכובש. מתגעגע עד אין-סוף".