נערכים לכל תרחיש: "מה שקרה בעוטף היה בהחלט קריאת השכמה גם לנו"

אירועי 7 באוקטובר הדליקו נורה אדומה גם ביישובי קו התפר בשרון. ביישובים הסמוכים לגדר ההפרדה הבינו שמה שקרה בעוטף עזה עלול, חלילה, להתרחש גם בביתם.

"הטבח בעוטף היה בהחלט קריאת השכמה גם לנו", אומרת אושרת גני גונן, ראשת מועצת דרום השרון, שמאגדת 31 יישובים, חלקם בקו התפר. "הבנו שאנחנו חייבים להיות חזקים כאן, עם כיתות כוננות פעילות שערוכות לכל תרחיש. כפי שראינו בדרום, הראשונות שהגיבו היו כיתות הכוננות. הן מי שהצליחו לבלום וחיכו שעות להגעת כוחות הביטחון. ברור לנו לחלוטין שגם אם יקרה כאן משהו, ייקח לכוחות זמן עד שיגיעו להציל אותנו".

גני גונן מסבירה שבעקבות אירועי הדרום התארגנה מועצת דרום השרון במהירות. "כיתות הכוננות שלנו לא היו ערוכות קודם עם מספיק כלי נשק. היום יש לנו בכל המועצה מאות נשקים. על קו התפר יש לנו אמצעים נוספים שלפני 7 באוקטובר נתפסו כלא קשורים, דוגמת מא"גים, רימוני רסס, מטולים, חמ"ל עם תצפיתניות 24/7, ועוד.

"זה קרה שם ועלול לקרות גם כאן. אם לפני כן היינו ערוכים לירי רקטות בתקופות מלחמה, היום זה כבר לא האיום המוביל. היום האיום הראשי הוא חדירה, ואנחנו צריכים להיות מוכנים אליו עם כיתות הכוננות".

נירית: תצפיתניות במשמרות

אחד היישובים במועצה שצמודים לגדר הוא נירית, שהכפר הפלשתיני "חבלה" מרוחק ממנו מאות מטרים בודדים בלבד. ליד חבלה יש כפרים פלשתיניים נוספים. בימים אלה נירית נראה כמו בסיס צבאי: חיילים חמושים בשער הכניסה, חמ"ל, תצפית, פטרולים ליד הגדר, אמצעים לראיית לילה על הגדר, ועוד.

"לפני 7 באוקטובר הייתה לנו כיתת כוננות קטנה, והצבא לא הסכים להגדיל אותה", מסביר איציק תורג'מן, יו"ר הוועד בנירית. "כיתת הכוננות מנתה עשרה אנשים, והיום היא מונה 25. לחצנו להגדיל אותה כדי שבמקרה של אירוע יהיו מספיק אנשים להגיב. ברור לנו שנצטרך להיות הכוח שמתמודד ראשון עם אירוע, ואנחנו מבינים שייקח זמן עד שיגיעו כוחות הצבא. בעבר הצבא לא חשב ככה, אבל עכשיו זה השתנה".

לדברי תורג'מן, מערך השמירה בנירית תוגבר מאוד. "בכל רגע נתון יש יותר מעשרה שומרים, כולל פטרול ותצפית, וזה 24/7. חברי כיתת הכוננות שלנו מאובזרים בכל מה שצריך: נשק, כוונות, אפוד קרמי. בסוף הם אלה שיצטרכו להתמודד עם המחבלים בתחילת האירוע. לכן צריך להיות מוכנים וערוכים".

גבי דור מצוות החירום היישובי (צח"י) מוסיף: "צח"י יועד במקור לטפל באסונות, דוגמת רעידות אדמה ושריפות, אבל נערכנו מהר לקדם את פני הרעה הזו. היום יש יותר מ־60 תושבים ביישוב שמתנדבים בצח"י. כמעט בכל שעות היממה אנחנו מאיישים חמ"ל, שנועד לסייע לתצפיות שהקמנו ביישוב כדי לסייע לכיתת הכוננות. פרט לכיתת הכוננות יש פה קבוצה של שומרים חמושים, וגם לא חמושים, שמבצעים סיורים במהלך היום והלילה".

החמ"ל של נירית מאויש כעת במתנדבות שושי תייר וסמדר אשכנזי, על תקן ה"תצפיתניות" של צה"ל. השתיים צופות על המסכים ובודקות אם יש התרעות מגדר היישוב, שממוקם במרחק קטן מגדר ההפרדה.

"כל משמרת כאן היא של ארבע שעות", הן מסבירות. "אנחנו צופות במצלמות, ואם יש משהו חשוד אנחנו מדווחות לרכז הביטחון השוטף הצבאי (רבש"צ)".

בבריכת היישוב, בקצה כר הדשא, מתנשא מגדל תצפית מעץ. "מייד אחרי 7 באוקטובר הקמנו עמדה שמתצפתת אל הגדר ומעבר לה", מסביר תורג'מן. "הנקודה הכי קרובה היא 400 מטר מגדר ההפרדה, וחלק מהשבילים מוסתרים. במקומות שבהם יש לנו בעיה לראות - שמנו תצפית שמאוישת 24/7 במתנדבים".

יעקב מיתר מאייש את המגדל. "אנחנו צופים על הכפרים הערביים שבסמוך לנו", הוא מסביר. "יש לנו את חבלה, חירבאת ראס עטיה, עיזבאת סילמן, שייח' אחמד, ועוד. המרחקים הם בסך הכל מאות מטרים. אנחנו מסתכלים, וברגע שרואים אירוע חשוד אנחנו מדווחים לסיור. הסיור מתייצב בתוך דקות ובודק, ואם צריך הוא מפעיל כוחות מעל".

אייל: נרכשו כלי נשק ואפודים

גם בקיבוץ אייל, הסמוך לקלקיליה, הדריכות הביטחונית מורגשת. "אנחנו יושבים 300 מטר מגדר ההפרדה לכיוון קלקיליה", מסביר אמנון קדמן, מזכיר הקיבוץ.

"מ־7 באוקטובר אנחנו ערוכים לכל התרחישים, ודבר ראשון לחדירת מחבלים. חברי כיתת הכוננות שלנו גויסו בצו 8. רכשנו נשקים חדשים, אפודים ועוד ציוד. היו לנו לפני כן שמונה כלי נשק, וזה כמובן לא מספיק לתרחיש עדכני של חדירה. אני לא רוצה לנקוב במספרים מדויקים, אבל עכשיו יש לנו הרבה נשקים, וגם כיתת הכוננות גדלה. יש לנו הרבה אמצעים. מבחינתנו, הקיבוץ צריך להיות ערוך ולהסתדר בכוחות עצמו ב־72 השעות הראשונות של אירוע פוטנציאלי.

"למדנו ב־7 באוקטובר שגם במקרה של חדירת מחבלים נצטרך להסתדר בשלב הראשון בכוחות עצמנו. החשש שלנו הוא שמחבלים מקלקיליה או ממקומות אחרים ירצו לחקות את מה שקרה בעוטף עזה, והם יבואו - כי זה הפך לסמל תודעתי לבצע פיגוע בקיבוץ. זה נצרב בתודעה".

אהוד יונגרמן, סגן הרבש"צ באייל, מוסיף: "אנחנו מבצעים סיורים על הגדר כל היום וכל הלילה. הקמנו עמדות הגנה, ובמקרה שצה"ל יקפיץ אותנו אנחנו נתייצב שם ונעבה את הגדר מול נקודות החדירה. העיקר הוא למנוע את מה שקרה בעוטף. יש תצפיתניות של צה"ל שצופות על גדר ההפרדה, ואנחנו בתהליך של הקמת מצלמות על גדר הקיבוץ מול מוקד רואה בבניין המועצה האזורית, כדי לקבל התרעה מיידית. ברגע שהמוקד מזהה אירוע הוא מקפיץ את הכוחות המקומיים, נוסף על כוחות של המועצה ושל צה"ל, ואז אנחנו מגיבים בזמן אמת".

באייל מתכננים להקים רשת מצלמות גם בתוככי הקיבוץ, כפי שמסביר משה דהן, יו"ר צח"י: "בקרוב נפרוס בכל שטחי הקיבוץ מצלמות שמופעלות בשעת חירום כדי לזהות חדירה. על הגדר יש מצלמות רואות של המועצה 24/7, ואנחנו נפעיל את המצלמות גם בתוך הקיבוץ, במצבי חירום דוגמת חדירת מחבלים, נפילת טיל, וכדומה".

בסיור שעורך לנו סגן הרבש"צ יונגרמן על הגדר, אנחנו רואים עמדות פזורות. "אלה עמדות הגנה על היישוב שהוקמו ב־8 באוקטובר", הוא מסביר, "במקרה של חדירת מחבלים דרך הגדר נתחלק לצוותים ונאייש אותן".

בסיור אפשר להבחין בבניינים של קלקיליה במרחק לא גדול. מחבל צלף יכול לירות בקלות אל רכב הסיור שלנו. "הבניינים ממש קרובים, ועם המציאות הזו אנחנו מתמודדים", אומר יונגרמן.

"לתקצב את כיתות הכוננות"

במועצה וביישובי קו התפר חוששים מהיום שאחרי המלחמה בעזה. "החשש שלי הוא שבסיום המלחמה יגידו שכיתת כוננות של 25 איש היא גדולה מדי, וירצו להוריד אותה חזרה ל־10", אומר תורג'מן מנירית. "הציפייה שלנו היא שהצבא יכיר ויבין את חשיבות כיתות הכוננות ויתקצב אותן. כמו שיש שריון, חיל רגלים וחיל אוויר, כך צריכות להיות גם כיתות כוננות מתוקצבות.

"הצבא צריך לראות בהן יחידות חוד שלו. מה שהוא נותן לחיילים ששומרים על הגבול ונערכים לחדירת מחבלים - הוא צריך לתת לכיתות הכוננות. בסופו של דבר, הן הכוח שמטפל באירוע עד שצה"ל מגיע".

קדמן מאייל: "החשש שלנו הוא מה יהיה כשתיגמר המלחמה, האם ימשיכו לאשר לנו את כל צווי ה־8, לגייס חברים למילואים בקיבוץ? האם הצבא לא יחזור אחורה בכל הגישה שלו לקיבוצים? אנו עדיין מאמינים שיש צבא שיגן עלינו, אבל גם למדנו שאנחנו צריכים להסתדר בכוחות עצמנו".

וראשת המועצה מסכמת: "ברור שמה שהיה לפני 7 באוקטובר לא יהיה אחריו. גם אחרי שהמלחמה תסתיים, לא נסכים לוותר על כל האמצעים שיש בידינו כיום. כל אמצעי הלחימה הם סופר-חשובים".