יש אירועים שהווכחנות האופיינית לנו מחטיאה את המשמעות שלהם. כמעט כתבתי "יש רגעים בחיי אומה". זה רגע כזה. שיבת חטופים, ילדים, אימהות, באמצע מלחמה, מתוך קרביו של האויב, מנהר השאול שמתחת לאדמה - הוא רגע כזה. וכשהם יחזרו מהעולם שלמטה, הילדים, מלווים בחיילות ובחיילים, נהיה ככל הנראה חברה אחרת. מצולקת יותר, אבל כמהה גם לסגירת מעגל. וכל הסוגר מעגל אחד כאילו סגר מעגלים של עולם שלם. תנו לנו אמא אחת שנופלת על כתפי ילד, אבא שמניף את ילדתו באוויר. יותר מזה אנחנו באמת לא צריכים.
האם העסקה רעה או טובה? לא בטוח שאפשר עדיין להעריך את היקף ההשלכות שלה. בצדק עולה חשש שהפשרה הזמנית תהפוך למדיניות קבועה. בזיכרון עולה הפסקת האש שסיימה את מלחמת לבנון השנייה, והותירה אצל רבים תחושה שהניצחון נשמט מכוחותינו. שעוד קצת - ואפשר היה לחסל את האיום. שחיזבאללה כבר היה על הברכיים. סביר שזה היה נכון. נותרנו עם החמצה.
האם זה בהכרח התרחיש הנוכחי? הלחץ הבינלאומי לסיים את הלחימה ולהכניס עוד ועוד סיוע צפוי לגבור, ואולי גם בינינו יהיו מי שיעדיפו להאריך את הפסקת האש. הילדים זקוקים לשגרה, גם המשק. איך חוזרים למילואים ולממ"דים אחרי שבוע התרעננות?
אבל הפעם, נדמה, ברור לכולם שהעסק לא גמור ושיהיה קשה לנרמל את התיקו. זה לא נמדד ב"מכה" שחמאס חטף וגם לא בהיקף הנזק וההרוגים בצד השני. העם רוצה צדק לאומי - ניצחון שיבטיח ביטחון. שום דבר לא יכבה את הסנטימנט הזה או ימסמס אותו.
יש צדק בטענה שאחרי קו ה־50, חמאס ישאף לקבע פרקטיקה של ימי הפסקת אש נוספים תמורת טפטוף קמצני ואכזרי של חטופים. זה יהיה מיסוד הסחטנות הסדיסטית שלו עד לאינסוף. חמאס קונה זמן, בכך אין ספק. השאלה האכזרית מכל היא האם היינו מעלים על הדעת הפסקת אש בשלב הזה אם לא היו בידי האויב חטופים? ברור שלא. לא היינו מעיזים לעצור את התנופה ולבלום את המומנטום המאלף של צה"ל דווקא בשלב שבו האויב מגלה סימני שבירה. בוודאי לא היינו מרחיקים מעצמנו את רגע ההכרעה הכה הכרחי לנו, וממשכנים את ביטחונם של חיילינו.
אבל אי אפשר, כנראה, להמשיך להילחם כאילו אין חטופים - ולפעול להשבתם כאילו אין מלחמה. ויותר מכך, אי אפשר לעשות זאת על גבם של ילדים. הם לא אשמים במשגים הקונספטואליים האיומים שהשתרשו כאן. לקחנו, כמדינה, יותר מדי הלוואות חסרות כיסוי על חשבון העתיד והביטחון שלהם. נצטרך כנראה לקחת עוד אחת אחרונה. אי אפשר להחליף דיסקט, לעבור מתודעת עסקת שליט לתודעת "ניצחון עכשיו" כשהם בשבי. אי אפשר לשנות את הכללים על הגב שלהם.
העיקרון הוא שאת מחיר הקונספציה הקודמת - הדחיינות, ההכלה של האלימות החמאסית, העיוורון כלפי הכוונות האמיתיות של האויב והכניעה לסחטנות שלו - לא צריכים לשלם החטופים. זה טוב שהחברה הישראלית התעוררה, אבל את ההתפכחות נצטרך לממש במלואה רק אחרי שכמה שיותר מהם יהיו בבית. העסקה הזו היא לא טובה או רעה - היא פשוט חלק הכרחי מהשבת הצדק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו