אחיו של יוסי הרשקוביץ ז"ל בהלווייתו: "לא נעצור את המלחמה הזו, לא ניתן למקבלי ההחלטות להפסיק"

אלפים ליוו הערב (ראשון) למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל את רס״ם (מיל׳) יוסף חיים (יוסי) הרשקוביץ, בן 44 מהיישוב גבעות שבגוש עציון, נשוי ואב לחמישה ילדים, לוחם בגדוד 697, חטיבה 551 (עוצבת חצי האש).

מנהל תיכון "אורט-פלך בנים" בירושלים, היה דמות חינוכית מוערכת ואהובה בבירה. אחיו, איתי הרשקוביץ, היה ראש המטה של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט.

בסרטון ששלח לתלמידים ולצוות החינוכי אמר: ״אני מתגעגע לכולכם ומקווה לראות אתכם בעזרת ה׳ בקרוב. אנחנו בחרנו כי טוב ויש תת-אדם שבחר ברע. מעט אור ידחה הרבה מהחושך. הטוב ינצח. אנחנו מאמינים בקדושת החיים, מאמינים שתבוא ישועה. אני רואה בעזרת ה׳ בעוד שנה את מדינת ישראל גדלה, מתרבה, עוד אלפי ילדים יוולדו, מאות יישובים יוקמו. עם ישראל יישאר מאוחד כמו שהוא עכשיו. אגרוף ברזל. אנחנו מאמינים שהקב״ה איתנו. אנחנו לא לבד. ביחד עם עם ישראל מאוחד אנחנו ננצח אותם. אני מבקש מכל אחד לא להגיד לשון הרע על עם ישראל. אין שמאלני, ימני, חרדי, יש יהודים. תעשו צדקה, תבחרו בטוב, תתפללו. התפילות שלנו - הקב״ה לא ישיב אותן ריקם. תהיו חזקים ובעזרת ה׳ נתראה בקרוב אחרי ניצחון גדול וישועה גדולה. אוהב מאוד את כולם״.

טקס הלוויה, בו נטלו חלק, בין היתר, נפתלי בנט, ח"כ רוטמן, אלקין והשר וסלראוף, נפתח עם מספר ניגונים מרגשים בביצועו של אהוד בנאי ובהשתתפות אלפי המשתתפים, תוך כדי הורדת הארון אל חלקת הקבר.

יעקב, אביו של יוסי, אמר אל מול הקבר הפתוח: "יוס. ראיתי אותך לפני כמה דקות, ראיתי את הפנים שלך וכולך שלווה, כאומר – אני מוכן להיטמן ברגבי עפרה של ירושלים בהר הקדוש, הר הרצל. יוס, לפני כחודש ניגנת אצל אחת החולות. כשבאת הביתה אמרת לי שזה היה הדבר הכי קשוח שעשית אי-פעם. שאלתי למה, וענית שראית לנגד עיניך שני יתומים. יוס, אתה השארת חמישה! חמישה יתומים שאנחנו נצטרך לתת דעתנו בעניין. אבל כנראה שארץ ישראל ומדינת ישראל היו חשובות יותר. הפרט הוא פרט והכלל הוא כלל, ותמיד עשית בשביל הכלל.

כשהודיעו לנו שנלקחת, אמרתי לעצמי: "אידיוט, למה חינכת ככה את הילדים?!". אבל יוס – ההחלטה הייתה שלך. אני כיבדתי אותה. ועכשיו אני מרים את הראש, כי הבאת כבוד לעם מושפל ומדוכא. רצח נשים, ילדים, טף, זקנים, זקנות, זאת השפלה. במכתב האחרון כתבת לנו מהקרב: "חינכתם אותי לתת מבלי לקחת ולא מתוך הרגל, וב"ה אני לוקח חלק בעם מדהים ואנשים מדהימים. כמה לשון הרע נאמרה על העם הזה והכל – שקר וכזב".

האמנת לא ב"מה מגיע לי", אלא איך בכל רגע ורגע אתה יכול לתת יותר. אנחנו נדאג שגם ילדיך יתחנכו ע"פ ערכיך אלו, כי זה עמנו וזאת מולדתנו. אני מבקש מכם, הרבו באחדות, תרבו באהבה, כי זה מה שיוסי רצה. ואתם בהנהגה, אל תפסיקו את המהלך הזה עד שכל הסיפור הזה יסתיים, אחרת זה לא שווה שריטה אחת של חייל. תגמרו את הסיפור הזה אחת ולתמיד, כי יכול נוכל להם.

בן יקר ואהוב, היהלום שבכתר, השארת את הכתר – היהלום נלקח. אני אבכה אבל האגרוף הקמוץ בוא יבוא. אף אחד, ובטח לא האויבים שלנו, ישמח על הרגע הזה. אנא התפללו עבור רפואת כל חיילי צה"ל ובתוכם אלישע בן רותי (מדן) שבמצב קשה. שלפחות אחד ישאר לנו."

סא"ל אוהד איילון נפרד מיוסי בשם צה"ל: "אנו עומדים כאן המומים וכואבים. עוצבת חיצי האש כואבת את לכתך בטרם עת. אהבת הארץ הייתה חשובה לך מנשוא. כל מי שנקרה בדרכך הפך אדם טוב יותר. אני רוצה לבקש ממך סליחה. סליחה שאני במדי א'. צחקנו על זה לפני שנכנסנו לעזה כי ידענו מה זה אומר. ואני גם רוצה להגיד לך תודה, תודה שנתת לי לפקד עליך. יוסי, הלב שלי נשבר. היית אדם ערכי, מסור ומלא אמונה. הגנת ושמרת עלינו. אני מבטיח לך יוסי שנעשה כל שביכולתנו להמשיך את דרכך, ושנמשיך לגדל ולחנך את החיילים על הערכים – ערכיך. אין מילים בפי שיכולות לתאר את הכאב העצום ואין בהן נחמה".

בנו של יוסי, בארי, ספד לו: "אבא, אני עכשיו קורא לך את ההספד שלך, אני פשוט לא מאמין שאתה לא איתנו, פשוט עושה לנו סיור כאן בהר הרצל. לא צריך להיות חכם גדול בשביל להבין שהיית אדם גדול. תראה כמה אנשים באו ללוות אותך. נגעת בכל-כך הרבה אנשים.

היית אדם עם כ"כ הרבה תכונות גדולות. אורי סיפר לי שהייתם בעזה ואתה ואלישע הרמתם את מצב הרוח של הצוות. היית חדור שליחות, ואיתה יצאת לקרב והיא ליוותה אותך גם בשניות האחרונות. אמרת לנו כל הזמן שזו מלחמת מצווה. נלחמת בגבורה ונפלת גיבור. ועכשיו עלית למעלה. פעם אחרונה שראיתי אותך ביקשת שאשאר חזק, חיבקת אותי חזק-חזק ואז הלכת. עכשיו קשה לי להיות חזק, אני צריך אותך.

אני גאה בך שבחרת להילחם למען העם שלך. נזכרתי שבשנה שעברה אמרת שכל האנשים האלה שקבורים כאן בהר הם גיבורי ישראל ודמויות להערצה - עכשיו אתה חלק מהם ואתה גיבור שלי ושל כולנו. אני מצטער אם אי-פעם אכזבתי אותך ומבקש סליחה. אני אוהב אותך ומתגעגע אליך, אתה תלווה אותי כל יום".

הבת, הלל: "אבא יקר ואהוב שלי, אתה היית ותהיה האבא הכי טוב בעולם. היית לי הכל. עזרת לי בהכל. האמונה שלך בקב"ה זה משהו מיוחד. כל הזמן דיברת עליו. תשלח לי כוחות לחיות, לשמוח ולעשות צחוקים כמו שרק אתה ידעת. לקחת את הכינור לכל מקום אפשרי, היית משמח את כולם: אנשים, חולים, ילדים. אני אתגעגע לכל דבר, לחיבוק שהיית נותן לי, ולזה שאמרת שאתה תמיד תאהב אותי, תמיד.

ביום חמישי כשהייתי בביה"ס אמרו לי שאבא בא לבקר. רצתי ובכיתי מהתרגשות, אבל בסוף זאת היתה טעות. נראה לי שכבר הבנתי שאתה לא תחזור. אתה האמנת ואתה בטח ממשיך להאמין במשיח. אני בטוחה שהלכת לזרז את המשיח. אני יודעת שהקב"ה צריך אותך יותר מאיתנו. אני בטוחה שעוד אפגוש אותך כשיבוא המשיח.

אני זוכרת את הפעם האחרונה שראיתי אותך. אמרת לי שלום מהחלון של האוטו וחייכת אלי עם החיוך והקרחת והמדים, היית כל-כך יפה. בלעדיך לא היה לי כלום. אני מקווה שב"ה אפגוש אותך בקרוב כי אני לא יודעת מה אני עושה בלעדיך.

אני אעזור לאמא, אנחנו נהיה מאוחדים ואנחנו ננצח, בזכותך. אבא אני אוהבת אותך ואני רוצה אותך פה. אני צריכה אותך פה איתי".

הדס, רעייתו של יוסי ז"ל: "יוס, האמת היא שהעיניים נשואות אליך כבר שנים. כל מי שהיה לרגע קט במחיצתך הבין מיד שמדובר במשהו אחר, זן נדיר במיוחד. יש בך שילוב יוצא דופן של עדינות-נפש, צניעות, חסד, חוכמה ותבונה. יחד עם ביטחון, עמידה איתנה, כוחות-על, רצינות וצחוק. אתה מבין את המציאות ומיד קם ועושה. תמיד היית קשוב לכל אדם, לכל צורך, ודואג לבצע כל משימה גם אם היה צריך להפוך את העולם בשביל זה. הספקת כ"כ הרבה בזמן כ"כ קצר. היו לך כ"כ הרבה תוכניות שנקטעו ככה ברגע אחד נורא מכל.

אמרת שאתה חושב שזאת פעם אחרונה שאתה יוצא למילואים ואז משהו בי נשבר. חשתי תחושות עמוקות שמשהו לא טוב קורה. יוס, כל מי שהכיר אותך ידע שאתה מאלה, אתה מהטובים והמיוחדים יותר על פני האדמה. היית כל-כך חדור להשיב את הביטחון והכבוד למדינה.

בחרנו להקים את ביתנו בישוב גבעות שחרט על דגלו לחיות חיים של שילוב של אנשים עם צרכים מיוחדים. אני מודה לך שדחפת אותנו לבחור במהות ולא בתפאורה.

פחדתי כל-כך, ידעתי שהקב"ה ירצה אותך לידו. אתה העוגן שלי. יוס, תן לי כוחות נפש לשרוד את החיים לפניך. תתחנן לפני כיסא הכבוד שהמלחמה הזאת תיגמר בניצחון מוחץ כמו שרצית. והלוואי שכל אחינו הנמצאים בשבי הנורא ישובו הביתה במהרה. אני אוהבת אותך".

בתו הקטנה של יוסי: "אתה עמוק בתוך הלב שלי. אבא שמקריא לי סיפורים ומלמד אותי דברים חדשים. אני מתפללת שבקרוב יבוא המשיח ותביא לי חיבוק. אוהבת ומתגעגעת אליך״.

האח, דודי: "אחי הקטן, הקטן בגיל והגדול במידות. בכל השיחות שהיו לי עם חברים מאז שנלקחת מאיתנו אמרתי שאתה המובחר שבמובחרים. לא בזבזת רגע, כל הזמן רק עשית יותר טוב בעולם, בשקט ובענווה. היה בך שילוב של כל התכונות. דיברנו בשמחת תורה כמו שעשינו כל יום, וכולנו היינו תמימי דעים שהגיע הזמן לשים סוף לרוע הבלתי נתפס.

אתה, בגיל 44, זקן במושגים של לוחמים, קמת ועשית. מובחר שבמובחרים. יוסי שלנו, יוס, מאז שהלכת מאיתנו אנחנו מבינים יותר ויותר שאתה לא יוסי שלנו הפרטי. נגעת באלפי אנשים שהבינו ולמדו להכיר מעט את דמות המופת שהיית.

הדס אהובתנו היקרה, הילדים, אבד לכם מבלי שוב היקר מכל, בעל ואבא, כל אחד ואחד מכם הוא כמו ילד שלנו, ואנחנו נעשה את זה לאורך כל הדרך, בכל פרשת דרכים נהיה שם בשבילכם. אבד צדיק מן הארץ. אנחנו נשבעים להמשיך בדרכך. יהי זכרך ברוך".

האח איתי: ״יוסי, צר לי עליך אחי היקר. נעמת לי מאוד. לכולם נעמת. כל-כך שמחתי והתגאיתי שאני אח של יוסי. היה לך שילוב נדיר של רצינות תהומית וקונדסות אין-סופית. אדם נטול אגו. היית לי ליועץ בהרבה תחומים. ב-7 באוקטובר לא יכולת לשאת את ההשפלה הלאומית. על כל בית שטיהרת דאגת להניף את דגל ישראל. אחי היקר, כנראה שלא יכול להיות בסיפור שלך סוף אחר. גיבורי מלכות כמוך קבורים בהר הרצל. תיקבר ליד לייטר הגיבור עליו סמכת בעיניים עצומות. יוסי, היינו שולחים אחד לשני שירים שאהבנו. השיר האחרון ששלחתי לך היה "העוקד והנעקד". לצערנו, עקדנו אותך על מזבח המדינה. יש פה מקבלי החלטות - שלא נעצור את המלחמה הזו עד שנשמיד את הנאצים הארורים. לא ניתן למקבלי ההחלטות להפסיק. נקום, נתגבר וננצח. אוהב אותך לנצח. הקב״ה ואנחנו ננקום את דמך״.

אחיו, עידו: "אח יקר, גם אם אני רוצה ללכת אחורה אני לא יכול, אני עמוד הרוח של הפלוגה הזאת. כולם נושאים את המבט שלהם אליי. אם אני אפול – כולם יפלו.

נפלתם על הדור הלא נכון, נפלתם על המשפחה הלא נכונה. אנחנו אגרוף. קיבלנו פצצה, אבל אנחנו נקום. אנחנו ננקום. המוות הזה שלך אני נשבע לך שזה לא יהיה לשווא. אנחנו נהפוך כל אבן, כל פיסת אדמה כדי שתושבי הדרום יישבו בשקט. זאת הצוואה שלך. לך, תנוח. תגיד לאלוהים שמספיק לנו. היה טוב, היה יוסי".

אורי, גיסו שלחם איתו והיה בחוליה הרפואית בפלוגה: "יוס, גדול עליי. מה שקרה לא היה בהסכם בינינו. השכבתי אותך על אלונקה לצד אלישע אחיך התאום, הלב שלי ראה את נשימותיך האחרונות והדוקטור אומר איתך "שמע ישראל". השתדלתי. לא הצלחתי מספיק. מצטער. בחיי. כאן בארץ כל-כך עצוב ושונה, אבל אני מתאר לעצמי ששמחה גדולה בשמיים".

משה לאון, ראש העיר ירושלים: "משפחת הרשקוביץ היקרה, ההורים רוחמה ויעקב, הדס, הילדים בארי, הלל, טל, שירה ונטע - משפחה שכל חייה וכל עולמה סביב ירושלים ומדינת ישראל. בכאב עצום אנחנו עומדים כאן, יוסי, מעל קברך. "יודע נגן וגיבור חיל, ואיש מלחמה ונבון, דבר ואיש תואר וה' עימו" - כך מתואר דוד המלך, והמילים האלו כל-כך מתאימות לך. גדלת כילד בסמטאות הרובע היהודי בירושלים. כאן צמחת וכאן היית לאיש, וכאן בחרת להשפיע מכוחותיך המדהימים כמנהיג חינוכי. אתה, שידעת לנגן כל-כך יפה, שמעת את הצליל המיוחד של כל תלמיד ותלמיד. לא ויתרת על אף אחד. האדם המיוחד והגדול הזה יצא לקרב כשהוא מאמין בצדקת דרכינו, יצא למלחמה, מלחמה צודקת מאין כמותה".