"הנני נשבע ומתחייב בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים, לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סייג עול משמעתו של צבא ההגנה לישראל, ולציית לכל הפקודות וההוראות הניתנות על ידי המפקדים המוסמכים", כך נשבענו כולנו עם תנ״ך ביד אחת ונשק ביד השנייה כחיילים צעירים, שבועות ספורים אחרי גיוסנו. הטקס הזה השאיר בי חותם עמוק. חודשיים לפני הגיוס חזרתי לארץ משליחות באיטליה של הוריי כחייל בודד. הייתי נרגש להתגייס לצה"ל ולהמשיך מורשת משפחתית ארוכה של סבא שלחם בהגנה, של אבא קצין בצנחנים שלחם בששת הימים בחטיבה הירושלמית וזכה להיות ממשחררי ירושלים. כעת, זה היה תורי.
אני זוכר את טקס ההשבעה בבירור. במדינה שבה השירות נמשך עשרות שנים גם במילואים, ומי שכבר לא משרת יכול למצוא את עצמו נקרא לדגל אל מול מציאות של מלחמה רב־חזיתית, שנראית בימים אלו קרובה מתמיד, משמעות השבועה מלווה כל ישראלי לאורך חייו.
עם פרוץ תופעת הסרבנות והאיומים באי־ התייצבות, קיימנו בתנועת הביטחוניסטים טקס השבעה מחודש מול הקריה. אלפי קצינים עמדו מול הבמה, שבה ניצב גיבור ישראל אביגדור קהלני. הם חזרו בעיניים דומעות על השבועה המקודשת. היה ברור שנחצה פה קו אדום, שחתירה תחת הקיום שלנו, הביטחון וקדושת החיים היא מעשה שלא ייעשה.
אני שואל את הקצינים שמאיימים על הביטחון של כולנו ושל ילדיהם: האם שכחתם שעמנו חידש את חירותו רק לפני 75 שנה? שכחתם את זוועות השואה? שכחתם שפעמיים גורשנו מארצנו, ושלהיות מסוגלים להגן על עצמנו בכוחות עצמנו כאומה זה דבר שאינו מובן מאליו כלל?
דומה שיש ראשי מממשלה לשעבר, רמטכ"לים, טייסים ואנשי יחידות מיוחדות שאיבדו כל מצפן מוסרי. שבגלל דעה פוליטית, שנאת פוליטיקאים ותאוות שלטון חסרת רסן, הם מוכנים לחרב את הבסיס שעליו יושבת המדינה ולקעקע את צה"ל. אני מאמין שמדובר בקומץ, ושהרוב המכריע של העם שלנו מתנגד נחרצות לתופעה חמורה זו, אך העובדה שאנשים בכירים כל כך מובילים אותה היא מטרידה ביותר.
להם ולכם, ציבור יקר, אני אומר שאין דבר כזה ציונות על תנאי. ביטחון ישראל, הנכונות לשרת, הם מעל לכל ויכוח פוליטי. את צה"ל צריך להשאיר מחוץ לדיון. למחות נגד מדיניות ממשלתית זה חלק מהדמוקרטיה, אבל חתירה תחת ביטחוננו וקיום המדינה, וכרסום ההרתעה שלנו, הם דבר חמור ולא מתקבל על הדעת.
לצערנו, התופעה לא עוצרת בסיכון הביטחון, אלא מתרחבת גם למרי אזרחי ולביצוע פעילויות לא חוקיות, והקורבנות של הפעולות הללו הם הציבור עצמו, שניטלת ממנו הזכות הבסיסית לנוע חופשי ממקום למקום. להגיע הביתה או לעבודה או לטוס לחו״ל. מנכ״ל מד"א הזהיר בשבוע שעבר מכך שאמבולנסים לא מגיעים ליעדם בזמן. אנשים מסכנים חיים של חולים בשביל דעה פוליטית. זה בלתי נתפס.
מול תופעות אלו, לרוב המכריע והדומם אסור לשתוק. כולנו צריכים לומר בקול רם: סרבנות ומרי אזרחי מחוץ לתחום. מחאות מקיימים בגבולות הדמוקרטיה, ולא מסכנים את ביטחון ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו