מי שתמה על הודעתו של המפכ"ל יוחנן דנינו, שיש למשטרה שישה עדי מדינה בפרשת השוחד המיוחסת לבכירי ישראל ביתנו, לא ידע כי הדבר מצביע על חוזקה של החקירה, ולאו דווקא על חולשתה. אין כמעט אפשרות למצות חקירת שוחד בלי שמישהו "מבפנים" חוצה את הקווים. שמואל דכנר, שולה זקן, יאשיהו פינטו הם עדי מדינה. בפועל גם אורי מסר, שנעשה עימו הסדר מסתורי־משהו, היה כמו עד מדינה.
מסתמן: הממשלה תורחב ויכהנו בה 22 שרים
כל המעורבים חפים מפשע, אלא אם כן יוכח אחרת, אבל המימדים הנוכחיים מבהילים. אם נכונה השערת המשטרה והתביעה, כי אז מדובר במערכת שוחד דמוית תמנון. היא רבת זרועות וגרורות סרטניות. אפילו יתברר כי בחלק ניכר מהמקרים אי אפשר להגיש כתב אישום, ושיעור הנאשמים יפחת מ־12-10 לשמונה או לתשעה - עדיין יהיה בכך כדי להוכיח כי החשודים חשו עצמם בטוחים לקבל שוחד בראש חוצות. הם האמינו כי יד נעלמה תגן עליהם. כאילו בצמרת מצוי מין שכפ"ץ אשר לא יאפשר לפגוע במנהיגים, ועימם יינצלו גם דגי הרקק.
במובנים מסוימים פרשה זו מעיקה מענייני השוחד שכבר הסתיימו בהרשעה בפרשיות הולילנד ומעטפות הכסף של משה טלנסקי. מפני שבפרשיות השחיתות ההן מעורבותו של המנגנון הציבורי והפוליטי היתה בינונית. בחקירה נגד ישראל ביתנו מתעורר הרושם כי המורסה חובקת זרועות עולם. רבים כל כך מעורבים בה עד כי היא מזהמת מפלגה שלמה, גם את מי מחבריה שהם באורח אישי חפים מכל פשע.
מוקדם עדיין לחרוץ דין. טרם הוגשו כתבי אישום. אבל לאחר התבטאותו של דנינו שלשום אין ספק כי ביקורתו התקיפה של ליברמן כאילו המשטרה בדתה האשמות מדמיונה ואין דברים בגו היתה בבחינת ספין בלבד. הוא מבקש להרחיק את החקירה ממפלגתו, ואולי הוא יודע מדוע.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
