Loading...

מבצע יומן בספרייה הלאומית הכתבה של יורי ילון // צילום: יוני ריקנר

"בבירה לא צחקו כמה חודשים": חווית השירות בלהקה צבאית מתוך יומנו של השחקן שמוליק סגל

סגל מתאר ביומנו את חוויותיו מהלהקה הצבאית במלחמת השחרור • הלוחמים המותשים צפו בהופעות הלהקה, שהופיעה גם בפני הפצועים בבתי החולים ובירושלים הנצורה

היו זמנים: ביומנו של השחקן שמוליק סגל מתוארות חוויותיה של הלהקה הצבאית במלחמת השחרור. ביומן הייחודי, המשלב תיעוד אישי ומקצועי, מתאר סגל את חוויית השירות בלהקה הצבאית הארצית שאותה ניהל בימים של תחילת מלחמת תש״ח סמוך להכרזת העצמאות.

היומן של שמוליק סגל, צילום: באדיבות ארכיון שמוליק סגל, אוניברסיטת תל אביב

הלהקות הצבאיות הפכו במהלך השנים לפס ייצור לכוכבים, אבל חברי הלהקה הצבאית הראשונה נאלצו לשיר ולשחק תחת הפגזות. הם עברו בין מוצבים, קיבוצים ושכונות בחזית, והופיעו כמה פעמים ביום.

שמוליק סגל היה חבר בלהקה הצבאית הראשונה וגם מנהלה הארגוני. בארכיונו, המופקד ברשת ארכיוני ישראל, נמצא גם יומן שחור קטן. לרגל "מבצע יומן" של הספרייה הלאומית ו"ישראל היום" לאיסוף יומנים אישיים מתקופת קום המדינה, נחשף גם יומנו של סגל, שהפך בהמשך לשחקן מוכר ומצליח. במשפטים קצרים הוא מתאר את פעילותם של מי שהיו צוות הווי ובידור של מלחמת תש״ח, ועשו כל שביכולתם על מנת להעלות חיוך על פניהם של הלוחמים והפצועים, וגם על אלה שביתם היה עלול להיחרב.

מתוך היומן של שמוליק סגל, צילום: באדיבות ארכיון שמוליק סגל, אוניברסיטת תל אביב

בעיצומו של החלק הראשון של מלחמת העצמאות הוחלט לאגד את כל צוותי הבידור ולהקות השירה שפעלו במסגרת גופי הביטחון ללהקה הצבאית הארצית, שהיתה הלהקה הצבאית הרשמית הראשונה של מדינת ישראל. לאחר פרישת הבמאי יוסף מילוא תוך כדי ההכנות, מונה שרגא פרידמן לבמאי ולמנהל האמנותי, ושמוליק סגל למנהל הארגוני.

מהישיבה לתיאטרון

שמוליק סגל נולד למשפחה חרדית, שעלתה לארץ והתיישבה בחיפה. הוא החל ללמוד בישיבה, אבל משהו אחר בער בו. סגל בחר במשחק, התקבל לבית הספר הדרמטי שליד הבימה והחל לצבור לעצמו מוניטין וחברים בעולם המשחק. כשמלחמת העצמאות פרצה, הוא נקרא לשרת את העם והארץ שאהב. בהיעדר זמן להתארגנות, תוך כדי שצה"ל מתמודד בקרבות, הוא ופרידמן אלתרו תוכנית שהתבססה על ניסיון העבר ומופעים שהשתתפו בהם חברי הלהקה. מופע הבכורה של הלהקה הצבאית הארצית עלה כשבוע לפני הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, ב־7 במאי 1948.

הצופים היו לוחמים בשירות פעיל, שנקראו לקרב או חזרו ממנו. ב־15 במאי מתוארת ביומן הופעה שאותה נאלצו לעזוב חלק מהחיילים לטובת פעולה קרבית, ובהופעות אחרות של הלהקה צפו חיילי קומנדו כשפניהם צבועים בצבעי הסוואה.

להקת פיקוד צפון (ארכיון), צילום: ללא קרדיט

העניין שעולה מקריאת היומן הוא ההבנה עד כמה היתה חשובה פעילותן של הלהקות הצבאיות בזמנים של קרבות קשים. הלוחמים המותשים צפו בהופעות הלהקה, שהופיעה גם בפני הפצועים ששכבו בבתי החולים, ומול תושבי ירושלים הנצורים.

סגל כתב ביומנו אחרי הופעה בבית חולים: "יש הרגשה שזה ה'מפעל' הגדול ביותר שעשינו עד כה. בהיכנסנו פנימה, ראינו והנה שני חולים נאבקים בכאבים איומים. בהמשך השתנו פניהם ובהדרגה שיטתית פרצו בסוף בצחוק ובשמחה".

גם בירושלים ההפוגה שסיפקה ההופעה התקבלה בברכה: "בבירה כנראה לא צחקו כמה חודשים, ישנה הרגשה שהג'וב שלנו הוא גדול. אנו בתור אמנים - הראשונים שמבקרים בירושלים מאז המצור".

שכונת טלביה הירושלמית לפני מלחמת השחרור, צילום: ויקיפדיה

היומן מתאר ימים של הופעות רצופות ונסיעות מפרכות למקומות מסוכנים ומסתיים ב־07.07.1948, עם חזרתם של חברי הלהקה לתל אביב בסיום סבב ההופעות, בתקווה כי יינתן להם להמשיך במפעל החשוב.

עוד פרטים על "מבצע יומן", לצורך תיעוד יומני דור תש"ח - באתר הספרייה הלאומית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...