המחאה והדילמה: מנהלי בתי החולים על הגדר

במחאה נגד הרפורמה המשפטית בולטים לצד המילואימניקים גם החלוקים הלבנים - הרופאים והעוסקים במקצועות הבריאות - אך קולם של מנהלי בתי החולים לא נשמע.

רק בשבוע שעבר חתמו 800 בעלי תפקידים בכירים במערכת הבריאות על עצומה, שמתריעה מפני "סכנה מיידית לשירותי הרפואה והבריאות בישראל נוכח המהפכה המשפטית". על המכתב חתמו מנהלי מחלקות, חטיבות ויחידות, אך לא מנהלי בתי חולים או סגניהם.

רופאים רבים מפגינים במסגרת "מחאת החלוקים הלבנים" מדי שבוע, אך נראה שבהנהלות חוששים לתמוך בהם פומבית. זאת, בניגוד לנעשה במגזרים אחרים דוגמת הבנקים, ההייטק והאקדמיה. בזמן משבר הקורונה מנהלי בתי החולים לא היססו להביע את דעתם, גם כשהייתה לעומתית ונגדה את מדיניות הממשלה, אך כעת הם מצויים בדילמה. מדוע?

גורמים שאיתם שוחחנו מציינים כמה סיבות: מנהלי בתי החולים הממשלתיים הם עובדי מדינה בכירים, שאסור להם לפי התקשי"ר להפגין "בתהלוכה בעלת אופי מדיני" או להשתתף במחאה. כמו כן, בתי החולים המהווים אי של דו־קיום נותנים שירות לכל האוכלוסייה, והמנהלים מעדיפים להישאר ממלכתיים. חשש נוסף נובע כמובן גם מכך שבתי החולים, בעיקר העצמאיים (כמו הדסה, שערי צדק, בתי החולים בנצרת ועוד), תלויים בתקציבים שמועברים על ידי הממשלה, וחלק מהמנהלים אף קיבלו רמזים בנושא.

לגבי שמונת בתי החולים של שירותי בריאות כללית, גורם במערכת הבריאות מציין: "תזכרי מיהו יו"ר הדירקטוריון של כללית". מדובר ביוחנן לוקר, שהיה מזכירו הצבאי של נתניהו. עם זאת, בכיר בכללית מציין שלא יצאה כל הנחיה פנימית למנהלים בארגון, ושלא הועבר כל מסר מיו"ר הדירקטוריון.

"דיברתי עם מנהלי בתי חולים שאמרו לי בפירוש שהם קיבלו איומים בעבר, ושהם חוששים שאם יתבטאו במחאה הנוכחית - יבולע לבית החולים. לכן, למען החולים והעובדים, הם לא משמיעים קול באופן ציבורי", אומר פרופ' חגי לוין, מהקולות הבולטים במחאת החלוקים הלבנים ויו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור בהסתדרות הרפואית.

"להערכתי, רבים מהמנהלים ורבים מאלה שאיתם דיברתי מבינים שהרפורמה תגרום נזק עצום, עד כדי סכנת קריסה של מערכת הבריאות. עם זאת, כשאתה מייצג גוף שבתוכו דעות שונות - קל וחומר כשאתה מנהל בית חולים שלא רק מקבל תקציבים מהמדינה, אלא שעובדים בו אנשים מכל האוכלוסיות - קשה להעביר מסרים בנושא שנוי במחלוקת. הכי קל זה לשתוק - ואני לא אומר את זה בביקורת. קשה לדייק מסרים, אבל זה הזמן לגלות מנהיגות".

"לשעברים" מתבטאים

מנהל בבית חולים גדול אמר ל"ישראל היום": "גם בקרב המנהלים יש מגוון דעות. הנושא מורכב, ובבתי החולים יש סגל מכל גוני הקשת האפשריים, עם דעות לכאן ולכאן. ממש כמו שמובילים של מערכות ציבוריות אחרות לא מתבטאים - גם מנהלי בתי החולים לא יתבטאו. לא בכדי שומעים התבטאויות בעיקר של לשעברים: רמטכ"לים, מפכ"לים, ראשי שב"כ לשעבר. אך אני בטוח שאם בעתיד המצב יהיה אחר, ויהיו צעדים שביכולתם לפגוע ביכולת להגיש טיפול - קולם של מנהלי בתי החולים יישמע בצורה ברורה".

סגן מנהל בית חולים לשעבר שפעיל במחאה אמר: "חשוב לזכור שלהבדיל ממנהלי בנקים, מנהלי בתי חולים סמוכים על שולחן הממשלה, והכוח של הרגולציה והממשלה מול בתי החולים הוא גדול יותר. לממשלה יש כוח רב, וכולם - גם בהסתדרות הרפואית, גם בהסתדרות הכללית וגם המנהלים - מפחדים, ובצדק. אך לדעתי האישית חייבים לבחור צד, כי אם אתה לא בוחר צד - זו תמיכה בשלטון".

סגן מנהל בית חולים שביקש לא להזדהות אמר: "תשאלי את עצמך קודם כל למה בהסתדרות הרפואית לא מוכנים לצאת בהצהרה. בוועידת ההסתדרות הרפואית בשבוע שעבר יצאו בהודעה חלבית, שאומרת שחשוב 'לשמור על הדמוקרטיה'. הטענה הרשמית היא שההסתדרות הרפואית מייצגת את כל הרופאים, ושזה עלול לגרום לפילוג בארגון. אבל בפועל, הרופאים נמצאים ערב חתימת הסכם שכר, ולכן לא רוצים להרגיז אף אחד. ויש מי שאומר ש'קנו' את השתיקה של ההסתדרות הרפואית, והעבירו מסר שכדאי לשתוק. גם את ההסתדרות הכללית לא שומעים".

ויכוח? לא בבית חולים

עוד אומר סגן המנהל: "את המנהלים מנחה גם הטיעון שהרפואה היא לכולם, ללא הבדל דעות פוליטיות, ושהם צריכים להיות ממלכתיים. רק השבוע אישרו לקריאות שנייה ושלישית את חוק החמץ, שמנהלי בתי חולים צריכים לקבוע נהלים בנושא. אז המנהלים החליטו לרדת מתחת לרדאר ולא לדבר. זה עצוב, כי הרופאים הם חלק משמעותי מהמחאה.

"יכול להיות שהמנהלים נמצאים בהפגנות על חשבון הזמן הפרטי שלהם, בלי לעשות רעש, אבל אף אחד לא יעלה על הבמה. הם יודעים שבסוף ייקחו מישהו כשעיר לעזאזל ויחפשו איך להעיף אותו, כמו שעשו לשי ניצן. יסמנו מנהל, ולא יאריכו לו את הקדנציה אחרי שיעברו ארבע שנים".

"כל עובד חושב אחרת"

יחד עם הכללים, שמונעים השתתפות במחאות של חלק ממנהלי בתי החולים שהם עובדי מדינה, מנהל בית חולים גדול אחר הסביר: "תפקידי כמנהל הוא למנוע מהאירוע הזה להיכנס לתוך בית החולים. יש בין אלפי העובדים שלי כאלו שחושבים כך או אחרת, וגם החולים יינזקו. הוויכוח הזה לא צריך לעבור ליד מיטת החולה, לא בתוך בית החולים".

מנגד, ליטל גרוסמן, מנהלת המחלקה למדיניות הבריאות בישראל בעמותה "רופאים לזכויות אדם", טוענת שעל מנהלי בתי החולים לנקוט עמדה ברורה: "מצופה שהם יגנו מפני החלשת המערכת, שכל פגיעה בה היא פגיעה בבריאות הציבור".

גם נדב גלאון, ממובילי המחאה נגד המהפכה המשפטית ומי שמלווה מקרוב את מחאת צוותי הרפואה, סבור כך. "לדעתי, דווקא ברגעים האלו צריך להשמיע קול, ולא לעמוד מנגד. האם היה צריך לשמוע את המנהלים? התשובה היא חד־משמעית כן. אלו זמנים קריטיים. יש גם אמנים שמפחדים להפסיד קהל, וחברות מסחריות שלא רוצות להתבטא".