ערב עם המפגינים בת"א: "מה זה השובל הזה? הטייסים אנרכיסטים?!"

"הכי טוב זה לחנות בצד השני של איילון, ואז לצאת מכאן ישר, ולא עם כל הבלאגן שיש אחר כך. סמוך עלי, אני מנוסה במחאה".

המשטרה פרשה את החפ"ק לצד מסעדת היוקרה. גברים מהודרים עומדים מחוץ למסעדה ומעשנים. הגבוה שבהם מביט על השוטרים, פולט עשן ואומר: "תראה מה זה, אין להם מספיק כסף לאכול במסעדה, והם עדיין מגינים על השיטה. אין על דמוקרטיה, אני אומר לך, אחלה שיטה".

משאיות ענק פרוסות לאורך הצירים, שוטרי מג"ב עומדים דרוכים בכניסה לרכבת, שבת אחר הצהריים, וכולם מחכים. בינתיים החיילים מעבירים את הזמן באינסטגרם. בין המגדלים של תל אביב, השמיים התמלאו שובלי אדים לבנים. שני מפגינים הולכים מול עזריאלי: "תראה איזה קטע, מי עשה כל כך הרבה שובלים בשמיים בבת אחת?".

"בטח הטייסים האנרכיסטים...", עונה לו חברו.

רוכבת אופניים חוצה את הכביש, הרמזור שלה ירוק. אישה בג'יפ שחור כמעט דורסת אותה, גם לה יש רמזור ירוק, מנפלאות תל אביב. "שמאלנית מטומטמת", צועקת האישה בג'יפ. "ואת סתם מטומטמת", אומרת רוכבת האופניים. מאחור, מפגין מנסה להלהיב את הקהל בקול ניחר: "ד־מו־קרט־יה".

מי בעד ומי נגד?

בדוכן החולצות מחלקים מדבקות "נאמנים למגילת העצמאות". "אתם לא רוצים מדבקות?", שואלים בני הזוג בדוכן. מכונית חולפת צופרת. "תודה גם לך", עונה האדם בנחמדות. אני תוהה איך הוא יודע אם הצפירה היא בעדו או נגדו. "זה פשוט", אומר לי איש החולצות, "צפירה ארוכה זה נגד, צפירות מקוטעות זה בעד". "לא צריך להסתבך", אומרת אשתו, "זה מאוד ברור כשהנהגים עושים לך אצבע משולשת".

ספיידרמן ובאטמן חוצים את הכביש. "מעוכבי פורים", אומרת בליינית צעירה בדוכן "נקניקייה עם כבוד". "ועם אלה אנחנו אמורות לעשות ילדים...", מנידה חברתה את ראשה.

"אומייגאד, נזכרתי שרציתי לעשות שלט שמצד אחד יש בו משהו להפגנה, ומהצד השני 'הייטקיסט צור קשר'...".

"הבנתי אותך, את אומרת אם כבר לעשות ילדים עם ילדים - אז שלפחות יהיה להם כסף...".
"כסף הכי טוב, אבל גם אם לא - שלפחות תהיה להם אופציה לרילוקיישן...".

בכיכר הבימה, מפגין עטוף בדגל הגאווה מחזיק שלט ענק "בלי דמוקרטיה אין הייטק", ולידו יושב גבר צעיר. על חולצתו כתוב "אני ערכיסט גאה", בכל צבעי הקשת.

בית הקפה עמוס מפגינים בהמתנה. "אפשר?", אני שואל על כיסא ריק. "ממש לא", מחייכת אחת מהיושבות, "אנחנו מחכים למישהו שיצטרף". ישבתי מתחת, בשדרה. חצי שעה לאחר מכן המושב נותר ריק. המפגינות המשיכו לדבר על חשיבותו של בג"ץ.

"האג שמח", מפגינה נושאת שלט עומדת ברמזור. שיירה של שוטרים על אופנועים שחורים חוצה את הכביש בקסדות אטומות, ואחריהם שני שליחי וולט אפריקנים מדוושים במהירות. גם המחאה צועדת על קיבתה.

ערב כחול מטאלי יורד על תל אביב. בכיכר הבימה פרשו המפגינים שלט ענק על הרצפה. שלוש נשים מנסות להבין מה כתוב: "זה 'מרי אזרחי'?". "נראה לי שכן", עונה חברתה, "אבל למה עשו את זה כל כך קשה להבנה?".

"זה בשביל הרחפנים, אני חושבת, זה בטח נראה מדהים מלמעלה".

"למה זה טוב?", רוטנת חברתה, "מה זה - מחאת הרחפנים?".

בינתיים, אחד המארגנים, נרעש, רץ אל קצה השלט עם מגפון: "ילד, כבר אמרתי לך, אל תיסע על השלט", הוא כעוס על הפרחח המוטורי.

בינתיים "פינקפרונט" עושים מופע חימום להפגנה. החרוזים מסתבכים להם, הם מנסים ללמד את הקהל שיר חדש ולא הולך להם. "די עם המסרים המורכבים", אומרת מפגינה, "הכי טוב שיישארו עם הלהיט 'ד־מו־קרט־יה'".

הדגלים ממשיכים לנהור. דגל ישראל בכחול, בוורוד, בצבעי הגאווה, דגל עם "לך" באמצעו, דגלי גאווה, ואפילו דגל הפיראטים. תבחרו נושא - תמצאו לו דגל. מי שחושב שמדובר בקומץ או באנרכיסטים, יכול לבדוק את כמות הדגלים שהסינים מייצרים ליבואנים.

"הדבר הכי טוב שההפגנות האלו עשו זה שהשמאל לקח בעלות על דגל ישראל. הנה, עכשיו הימנים האלו רואים אותי עם דגל ישראל, ומקללים אותי. ממש אחרית הימים...", אומר אחד מלוחמי 73' ליד הטנק. אם תהיתם - הפעם זה טנק דמה.

בחורה צעירה נותנת לי בקבוק מים. "בחינם. קח, מפייבר", היא מחייכת. "רוצה מדבקה של דמוקרטיה?".

הקרנבל ממשיך לגאות ולגאות. שורת נשים באדום עושה תס"חים בכיכר המרכזית, המוכר בצד צועק "בייגלה פלוס דייגל'ה במבצע". על העגלה שלו יש מדבקה: "אין דמוקרטיה עם כיבוש". "מה זה?", אני שואל. "אנא עארף? זה טוב לביזנס".

והקהל ממשיך לנהור. ילדים נלהבים, מבוגרים כסופי שיער, פעוטות במנשא. זוגות וחבורות, חברים מהעבודה. בכיסאות נכים, בעגלות ילדים, זקופי קומה, כפופים עם תופי מצעד, סוחבי עגלות, הולכים לעבר ההצגה הכי טובה בעיר, וצועקים: "דמוקרטיה! דמוקרטיה!".

חבורת מג"בניקים עומדת על המחסומים שעוצרים את הירידה לאיילון. "אחי, תראה כמה אנשים, זה מטורף", אומר האחד מהם לשני. "מה אתה רוצה?", הוא משיב לו, "כל עדה צריכה מימונה".