סבלו מאלימות כלכלית והצליחו להיחלץ - זהו סיפורן: "תמיד תירצתי את ההתנהגות שלו"

יום שישי הקרוב הוא יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים, וביום המחרת יציינו ארגונים בינלאומיים את יום המאבק באלימות כלכלית. השנה תצטרף לקואליציית הארגונים גם עמותת "רוח נשית", המסייעת לנשים לצאת ממעגל האלימות הכלכלית.

סיגל, ענת ונועה, שסיפוריהן פרושים בעמודים אלה, הבחינו בסימנים המקדימים אך התביישו ("את נמצאת במקום של התמסכנות והתקרבנות", אמרה אחת מהן) או חששו מהתמודדות עם מצוקתן - אולם הצליחו לבסוף להיחלץ ממנה ולצאת לדרך חדשה. לבקשת סיוע ניתן לפנות לנעמת ולעמותות כמו "רוח נשית", "ל.א לאלימות" ו"בת מלך", או להתקשר למוקד הסיוע של משרד הרווחה והביטחון החברתי בטלפון 118.

"ואז הבנתי שמשהו אצלי לא בסדר"

ענת, בת 42 ואם לשלושה ילדים, גרה בתל אביב ונשואה בשנית. ילדותה ונסיבות חייה הקשות הובילו אותה להינשא בגיל 16, אך הנישואים היו קצרים והשניים התגרשו. "עברתי בילדותי אלימות מינית, ורציתי רק לברוח מהבית", היא מספרת. "ילדתי תינוקת, וכעבור כמה חודשים מסרתי אותה לאימוץ. היום אנחנו בקשר, ואני אוהבת אותה מאוד".

על מערכת היחסים שבה חיה תחת אלימות כלכלית היא מספרת: "ניהלנו חשבונות נפרדים, ולי לא היה מושג מה קורה בצד השני. לא ידעתי מה הוא מחזיק, וזו הבעיה, כי כשנגמר לי ואני צריכה עוד בשביל הבית - אין לי מאיפה. זה לבקש כסף כל הזמן, למרות שמנהלים משק בית משותף וחיים ביחד. ההכנסות כביכול משותפות - אבל זה לא מגיע אלי".

ענת עבדה ומשכורתה נכנסה לחשבונה, אך לדבריה לא היה איזון. היא שילמה את הוצאות הבית, הוא לא תרם את חלקו. בכל פעם שהנושא היה עולה הם היו נקלעים לוויכוח, ותשובתו היתה: "אני מנהל את החשבון לבד".

"ידעתי בגדול כמה הוא מרוויח, אבל לא ידעתי מה קורה בחשבון שלו. חששתי לבדוק, חששתי להתמודד עם זה. את נמצאת במקום של התמסכנות, התקרבנות. כשהייתי שואלת, התגובה היתה: 'לא צריך, אני יודע ומבין יותר טוב ממך'. זה מקטין אותך, וכמי שעברה אלימות נמצאתי במקום מאוד נמוך ואמרתי לעצמי: 'אולי הוא באמת מבין יותר טוב ממני', אבל ברור שזה לא נכון".

ענת הבינה שהיא לא במערכת יחסים שוויונית כשראתה סביבה אנשים שמתנהלים אחרת. "את רואה אישה שיש לה שליטה על החיים שלה, שמסוגלת לנהל את החשבון שלה, ואז את מבינה שמשהו אצלך לא בסדר, שאת נמצאת במקום שבו מחביאים ממך, שלא מאפשרים לך גישה. כשהאסימון נופל, אין דרך חזרה".

מהסביבה שלה היא הסתירה את מצבה. "מתביישת שישפטו, שיגידו 'הבחורה החזקה הזאת, שעושה הכל, לא מסוגלת לנהל את החשבון שלה?'. לאט־לאט למדתי לקבל עזרה מאנשים מסביב, להבין שאני נמצאת במקום שאני לא מודעת אליו. ב'רוח נשית' למדתי להבין איפה אני נמצאת על הסקאלה, כי לאלימות כלכלית יש כמה רבדים, והרמתי את עצמי".

לא היה לה קל להחליט לפרק את הזוגיות. "הרבה פעמים את מעדיפה להשאיר את הדברים מתחת לפני השטח, כדי שלא יתעוררו אמוציות. אבל לא רציתי להמשיך להיות מסכנה, והחלטתי לקבל אחריות על החיים שלי".

לממשלה ולחברי הכנסת היא אומרת: "חשוב לקדם את החוק - זה ברמה של הצלת חיים. אישה שנמצאת במצב של אלימות כלכלית, בשלב הבא זה עוד סוגי אלימות. זה רק ניצוץ, ובהמשך נראה את התמונה שלה על מסך הטלוויזיה. חייבים לעשות שינוי".

"הייתי כמו מריונטה שמושכים לה בחוטים"

לסיגל (שם בדוי), אם לחמישה ילדים מדרום הארץ, לא קל לחשוף את סיפור חייה, אבל חשוב לה שנשים אחרות יקראו ויזהו את עצמן בסיטואציה דומה. היא גדלה בבית שמרני מאוד, להורים שעבדו קשה. "גידלתי את עצמי. הייתי הילדה הטובה והיה לי חשוב לרצות אותם", אומרת סיגל. הנערה היפה גדלה לאישה יפה ומחוזרת, ובגיל 20 הכירה את מי שהפך לבעלה. "ידעתי שהוא לא מישהו שאני יכולה להסתמך עליו, אבל רציתי שיאהבו אותי. לא חשבתי שמגיע לי יותר". סיגל מספרת שבעלה התייחס אליה באופן משפיל. "נשארתי איתו כי זה מה שהכרתי. כל הזמן תירצתי את ההתנהגות שלו".

לאורך הקשר ביניהם היא עבדה, ניהלה עסקים, התנדבה בקהילה וסייעה לנשים ולמשפחות. "בשנים הראשונות היתה אלימות פיזית. אם משהו לא מצא חן בעיניו, הוא נתן לי סטירה. הוא ניהל קשרים עם נשים אחרות ואמר שאני משוגעת. כל הזמן היה משפיל אותי. כלפי חוץ הוא שידר משהו אחר, נערץ על ידי כולם. ממש שני אנשים שונים".

האלימות פחתה כשהילדים גדלו, אך ההשפלה והביזוי נמשכו. "חיינו ברווחה כלכלית. ניהלנו חשבון משותף שאליו נכנסה המשכורת שלי, והוא היה משלים רק כמה שצריך. אם היינו רבים הוא לא היה מכניס כסף. שום דבר לא היה על שמי, ולי היה אסור לשאול מה הוא עושה עם הכסף. אם הייתי שואלת, התגובות היו 'מי את בכלל שתשאלי'. הייתי כמו מריונטה שמושכים לה בחוטים".

לדבריה, בעלה הוציא כספים בלי להתייעץ איתה, החתים אותה על טפסים בלי לאפשר לה לקרוא אותם, דפיקות על הדלת מההוצאה לפועל היו דבר שבשגרה. כמעט 30 שנה היו נשואים. "לא היה לי גב כלכלי. הייתי תלויה בו. לא יכולתי להסתכל על עצמי, עד שיום אחד החלטתי שאני הולכת".

זה לא היה פשוט. הוא נאבק בה משפטית, הפעיל סנקציות. הרכוש המשותף לא היה על שמה והוא השאיר אותה עם חובות. "קראתי על 'רוח נשית' בעיתון והחלטתי ליצור קשר". בעזרת העמותה היא למדה להחזיר לעצמה את השליטה בחייה. "סוף־סוף הרגשתי שאני לא לבד ושאני יכולה להשמיע את הקול שלי", סיגל אומרת.

"פחדתי לחיות בבית שלי"

נועה (שם בדוי) כבר בת 50, וגם שנים לאחר שהתגרשה היא עדיין במאבק משפטי מול הגרוש. "הייתי נשואה הרבה שנים לגבר נורמטיבי", היא מספרת, "בדיעבד גיליתי שהוא חיכה המון שנים כדי שהוריי ילכו לעולמם. הוא חיכה לירושה".

לדבריה, "כל השנים הוא התנהל למופת, בלי שום הגבלה כלכלית. רק דבר אחד - הוא טיפל בכל הנושא הכלכלי. אני גם עבדתי, אבל השליטה בכסף היתה אצלו. לא ידעתי מה קורה בחשבון, ואם הייתי שואלת הוא היה מתחמק, אבל לא בצורה שעוררה את חשדי. אמר שאני לא מבינה בזה ושאשאיר את הדברים לטיפולו".

כשהוריה נפטרו נועה ירשה סכום כסף גדול - והוא השתלט עליו. "הוא בזבז את כל הכסף והכניס אותנו לחובות. לא ידעתי משום דבר, אך כשהכסף נגמר הוא נכנס לפאניקה שאני אגלה, ואז הוא השתנה. התחילה אלימות. קודם כל נפשית. הוא ניסה לפגוע באמינות שלי כדי שלא אוכל להתלונן עליו, והציג אותי כמשוגעת. סיפר למשפחה, לילדים ולחברים שהשתגעתי. במקביל, הוא ניסה בכל דרך להתעלל בי. הרגשתי מיותרת. התחלתי לפחד לחיות בבית שלי. הוא השליט טרור, רוקן את חדר השינה, העלים את כל האלבומים, התעודות המקצועיות, כל החפצים והזיכרונות שלי", מספרת נועה.

לאחר אותו יום היא החליטה לעזוב, יצרה קשר עם מוקד הסיוע של עמותת "ל.א. לאלימות", וזו עזרה לה בשכירת דירה ובציוד למגורים. "נותרתי בחוסר כל. הוא רצה שאתאבד, שאני איעלם, אבל זה לא קרה והעמותה עזרה לי".

עד היום היא מחזירה חובות שנצברו מימי נישואיה, בסך חצי מיליון שקלים. "הוא מהתל בהוצאה לפועל ולא מחזיר כלום". לנשים היא מבקשת לומר: "עצמאות כלכלית זה לא רק להרוויח כסף. את צריכה לנהל אותו ולדעת מה קורה איתו".