הארכיאולוג האמריקני ד"ר סקוט סטריפלינג מצביע על אתר החפירות שלפניו, וזיק של התרגשות מאיר את עיניו. "מה אנחנו מחפשים פה? את 'הגביע הקדוש', את אחד המקומות הכי מקודשים בהיסטוריה. אין ספק בכלל שהוא נמצא כאן איפשהו, אבל האם מצאתי אותו? יש סיכוי שכן - אבל אולי לעולם לא נדע את זה בוודאות מוחלטת".
גם אחרי מאה שנות חיפושים, שלהם היו אחראים ארכיאולוגים רבים מהעולם ומישראל, סטריפלינג לא מתייאש ומנסה לפתור את התעלומה הגדולה - היכן נמצא משכן שילה האבוד, שמוזכר לא אחת בתנ"ך. הדבר המתסכל ביותר טמון בעובדה ניצחת אחת: אף שכולם יודעים מהו האזור הכללי שבו נמצא המשכן שחרב לפני כ־3,000 שנה, איש אינו יודע בוודאות היכן היה ממוקם בדיוק.
כדי להבין את שורשי הסיפור הבלשי־היסטורי הזה, יש לחזור אחורה בזמן לתקופת התנ"ך. בספר שמות בתורה מסופר שהקב"ה הורה למשה רבנו בהר סיני להקים לו מקדש זמני - "משכן" - שבו יוקרבו לו קורבנות ויתבצע הליך הפולחן. את חשיבות בניית המשכן אפשר להסיק מהעובדה שלהוראות ההקמה המפורטות מקדיש התנ"ך לא פחות משבעה פרקים ומאות פסוקים.
המשכן הוקם כמבנה שניתן לפירוק ולנשיאה, באמצעות קרשים ייעודיים ויריעות שארוגות מחומרים יקרים. במשכן הוצב, בין היתר, ארון הברית שבו לוחות הברית. על פי התורה, בני ישראל נשאו עימם את המשכן בצורה מפורקת והרכיבו אותו בכל מקום שבו ישבו.
עם כניסתם לארץ ישראל, בהנהגתו של יהושע בן נון, החלו בני ישראל במסע כיבושים, ולבסוף - 14 שנים אחרי כניסתם - הקימו את המשכן הזמני במקומו האחרון, בעיר הקדומה שילה, שם שכן במשך קרוב ל־370 שנה. "וייקהלו כל עדת בני ישראל שילה וישכינו... את אוהל מועד והארץ נכבשה לפניהם", נכתב בספר יהושע.
בני ישראל הקימו את משכן שילה בסביבות שנת 1258 לפני הספירה, והוא עמד על תילו בערך עד 889 לפני הספירה. בתקופת קיומו זכה משכן שילה לקדושה זהה לזו של בית המקדש בירושלים, שהוקם לראשונה במחצית השנייה של המאה העשירית לפני הספירה.
בשל חשיבותו הפך משכן שילה לאבן שואבת לבני ישראל, ואלו עלו אליו בהמוניהם להקרבת קורבנות ולתפילה. מוכר מכל הוא סיפורה של חנה, אמו של שמואל הנביא. אחרי עשור של עקרות הגיעה חנה למשכן שילה ועמדה והתפללה בדומייה להיפקד בילד. "וחנה היא מדברת על ליבה, רק שפתיה נעות וקולה לא יישמע...", נכתב על המעמד בספר שמואל א'.
התפילה בסגנון זה, שהיום נחשבת עממית ורווחת, לא היתה מוכרת באותם ימים, והכהן הגדול, עלי, חשב שחנה שיכורה ונזף בה. אחרי שהסבירה לו מה עשתה, איחל לה עלי שמשאלתה תתקיים - ואכן כך קרה. שמואל, הבן שנולד לה, הוקדש לאלוקים ושימש במשכן. בהמשך המליך את שאול למלך והוביל לעידן חדש בארץ ישראל.
הדרך שבה הסתיימה תקופת המשכן היתה טרגית. על פי המסופר בספר שמואל א', שני בניו של עלי הכהן הגדול, חפני ופנחס, שכונו "בני בליעל אשר לא ידעו את ה'", שלטו במשכן כשהיה זקן. מלחמה פרצה עם הפלישתים שהתגוררו בסמוך, ואחרי תבוסה בקרב הראשון, שבו נהרגו 4,000 יהודים, יצאו חפני ופנחס עם ארון הברית לקרב אפק (היום בתחומי הגן הלאומי פארק הירקון) בניסיון לקבל כוח מה'. התוכנית כשלה כישלון חרוץ: בקרב השני נהרגו כ־30 אלף לוחמים יהודים, וארון הברית נלקח בשבי. כששמע עלי על מות שני בניו ועל נפילת ארון הברית - נפל מכיסאו ומת.
בתנ"ך מסופר שאלוקים העניש את הפלישתים על לקיחת ארון הברית, עד שלבסוף החליטו להשיבו לבני ישראל והניחו אותו בקריית יערים. מדובר היה בגזר דין מוות למשכן: בהיעדר הארון המקודש, ואחרי שעלי ובניו נהרגו - המשכן חרב, ועם השנים אבדו עקבותיו.
זיהוי בזכות המעיין הסמוך
"לכאן הגיעו בני ישראל אחרי שהלכו במדבר 40 שנה. הם חוצים את הירדן ומקימים את אוהל מועד", מצביעה ליליאן זיטמן, מנהלת אתר שילה הקדומה, על החפירות הארכיאולוגיות, וקולה נרגש. "כאן היתה הבירה הראשונה של עם ישראל. הם עלו ברגל, הקריבו קורבנות, והרבה מסיפורי המקרא התרחשו באזור הזה. שילה היה המקום החשוב ביותר ליהדות במשך מאות שנים, לא פחות".
בניגוד לאתרים אחרים שנעלמו בחלוף הזמן, ועד היום לא ידוע במדויק היכן הם נמצאים - המסורת סביב שילה הקדומה נותרה. בספר שופטים מתואר המקום באופן שהקל את זיהויו על ידי ארכיאולוגים: "...מצפונה לבית אל מזרחה השמש למסילה העולה מבית אל שְׁכֶמָה ומנגב ללבונה". ב־1838 זיהה חוקר המקרא האמריקני אדוארד רובינסון את המקום, בין היתר באמצעות המעיין הסמוך עין סילון וכינויו של התל הארכיאולוגי בפי המקומיים "חרבת סילון".
לפני מאה שנה בדיוק, ביולי 1922, החלה משלחת ארכיאולוגים בראשות הנס קייר מדנמרק בחפירה ראשונה באתר וחשפה שרידים עתיקים במקום, שבמרכזם כנסיות מהמאות החמישית והשישית. בשנות ה־70 החלו החפירות הישראליות במקום על ידי הארכיאולוג זאב ייבין, וב־1981 נערכו חפירות על ידי הארכיאולוג ישראל פינקלשטיין.
מאז 2010 מנוהלת באתר סדרת חפירות על ידי קצין מטה (קמ"ט) ארכיאולוגיה במינהל האזרחי. בד בבד, הובילו במועצה האזורית בנימין פיתוח משמעותי של האתר מבחינה תיירותית, וכיום מגיעים אליו יותר מ־100 אלף מבקרים בכל שנה, שמסיירים במקום ומקבלים עליו הסברים.
"אנחנו חופרים כאן ומטפחים את המקום החשוב הזה לא כדי להוכיח למישהו שבארץ ישראל חיו יהודים, אלא כדי לחבר את העשייה היומיומית שלנו לערכים ולמורשת של העם היהודי", מסביר ראש המועצה האזורית בנימין, ישראל גנץ. "כל ממצא כאן מזכיר לנו איזו דרך אנו ממשיכים, ומדוע אנחנו גרים כאן ועמלים כל כך להמשיך להתפתח. המקום הזה ואתרי המורשת שפרוסים כאן מספקים המון עוצמה, שמחברת את מדינת ישראל לצדקת הדרך".
המשכן היה בתוך חדר?
זיטמן מדגישה שלאורך השנים התגלו באתר שילה ממצאים משמעותיים, "ובהם קנקנים ששימשו את עולי הרגל שעלו למשכן". אך למרות הממצאים המרגשים, שלכל אחד מהם חשיבות היסטורית עצומה, גולת הכותרת הקדושה היתה ונשארה המשכן האבוד עצמו, שכאמור, עד היום לא ידוע בדיוק היכן היה ממוקם.
על פי המומחים, יש שלושה מקומות באתר החפירות הגדול שנחשבים למיקום פוטנציאלי של המשכן. הארכיאולוג ישראל פינקלשטיין (73) סבור שהמשכן נמצא בפסגת תל שילה. אתר אפשרי אחר הוא במקום המשוער שבו נערכה תפילת חנה, באזור הצפוני ביותר של האתר, שאליו מגיעים המבקרים לקראת סוף סיורם המודרך. האפשרות השלישית נמצאת באתר שאותו חופר ד"ר סקוט סטריפלינג מאז 2017, ועוד נגיע אליו.
"אחד הדברים שהובילו את כל משלחות החופרים לכאן הוא הסיפור של ארון הברית, והרצון לאתר את מקום המשכן שהוא בית האלוהים", מסביר חנניה היזמי, קמ"ט ארכיאולוגיה במינהל האזרחי, שמקביל בתפקידו ביהודה ושומרון לראש ראשות העתיקות. "כולם רוצים לדעת איפה המיקום המדויק שלו, ויש כל מיני תיאוריות. חלק אומרים שזה נמצא במשטח הצפוני, חלק במרכז התל - וחלק בדרום. אף אחד עדיין לא הצליח למצוא את המקום בפועל".
צריך להגיד בפירוש: אם מישהו יצליח לאתר בוודאות את מיקום המשכן, מדובר יהיה באחד הגילויים הארכיאולוגיים הדרמטיים ביותר בהיסטוריה המודרנית. אחרי הכל, מדובר בערש ההיסטוריה היהודית בארץ ישראל, ובמקום שקדושתו היא משנית רק לבית המקדש בירושלים, שמיקומו ידוע זה מכבר.
השאלה המרכזית היא אם בכלל ניתן לגלות את המיקום, מכיוון שהמשכן היה עשוי על פי המסורת מחומרים זמניים - והתכלה מטבע הדברים כבר לפני אלפי שנים. חלק מהחוקרים משערים שסביב המשכן נבנו גם קירות פיזיים, ולכן אפשר למצוא את המקום. "בסיפור של שמואל הנביא מתואר שהמשכן היה בתוך חדר, כלומר מבנה אבן", מסביר היזמי את שורשי ההשערה.
החפירות של קמ"ט ארכיאולוגיה במינהל האזרחי מתרכזות כרגע לאו דווקא באיתור המשכן עצמו, אלא בחיפושים אחרי שער העיר והחומה בצד הדרום־מערבי של האתר, בהובלת הארכיאולוגית רעות בן אריה, תושבת היישוב שילה. החיפושים מתמקדים שם, מתוך מחשבה - שמקבלת חיזוק מאתרי חפירות דומים אחרים - שהמשכן שכן בסמוך לשער העיר שילה, שאולי נמצא בצידו הדרומי של התל. "השקענו בין שלושה לארבעה מיליוני שקלים בשנים האחרונות כדי לחפור ולחשוף ככל האפשר", טוען היזמי.
"פתחנו את העונה האחרונה באפריל במטרה אחת - למצוא את קו החומה הדרומי של האתר, מכיוון שאנחנו מאמינים ששער העיר נמצא שם", מסבירה בן אריה באתר שוקק החיים.
בשל שיקולים תקציביים החפירות מתבצעות בדרך כלל בין אפריל לסוף יולי, ובחודש שעבר היה המקום גדוש בפועלים שחופרים בזהירות, חושפים את האבנים העתיקות ונושאים ממצאים למקום בטוח - במריצות או בידיהם.
"אנחנו מוצאים כל הזמן כלי חרס, שברי זכוכית, עצמות - ככל הנראה של בעלי חיים, אבל לא הכל ברור - ואת הכל אנחנו מנתחים. במקביל, אנחנו ממשיכים לחשוף את קו החומה ולזהות אותה. כבר כעת יש לנו זיהוי של חומה, אבל אנחנו מעמיקים כדי לחפש ממצאים נוספים ולחזק את ההשערה שלנו, שאכן מדובר בחומה מימי יהושע".
לפני חמש שנים מצאו רעות ואנשיה אתר מלא קנקנים שלמים, שבתוכם נמצאו חרצני גפן. "זאת היתה תמונה מדהימה. מאוד מרגש למצוא דבר כזה", היא מתארת. "הכלים ישבו בתוך שכבה שרופה של חומר לבנים שנפל מהתקרה - מה שאומר שהיה סוף אלים להתיישבות במקום. הכלים תוארכו לתקופת המשכן".
אתם מאמינים שתמצאו את המשכן עצמו?
"אני מאמינה שימצאו אותו. גם אם לא נמצא את המבנה עצמו, נמצא שרידים לפעילות, לקורבנות, שאריות עצמות, כלים וכדומה. צריך לומר שאין עדויות מפורשות במקרא מה קרה למשכן אחרי בניית בית המקדש בירושלים. יש פסוקים מאוחרים, בישעיהו ובתהילים, שמנבאים על מקדש שיהיה כמו בשילה. הם מתייחסים לחורבן שהיה פה, אבל אי אפשר לדעת בדיוק מה היה. ההערכה היא שזו התוצאה של הקרב עם הפלישתים באבן העזר".
ארון הברית היה כאן
"תפסת אותנו בדיוק רגע לפני שאנחנו מתקפלים", מקדם אותי בחיוך ד"ר סקוט סטריפלינג, שעומד במרכז מאהל רחב שבצידו האחד ערימה ענקית של שברי חרס. "אה, אלו הדברים שאנחנו משליכים", הוא מסביר ומצביע לצד הנגדי: "אלו הדברים שאנחנו מתכוונים לחקור".
סטריפלינג (59) הוא דמות יוצאת דופן. אדם גדול, בעל נוכחות פיזית מאסיבית ובולטת, דומה במידה רבה לדרך שבה הייתם מדמיינים אינדיאנה ג'ונס אמיתי. הוא נוצרי מאמין שמתגורר בטקסס, סב לארבעה נכדים שחופר בישראל כבר שנים ארוכות, בתפקידו כראש המשלחת המחקרית של Associates for Biblical Research) A.B.R), ארגון נוצרי שמטרתו לאתר עדויות ארכיאולוגיות שתומכות במסופר בתנ"ך. הוא נחשב לארכיאולוג מפורסם, ובין היתר חשף לפני כחצי שנה את לוחית העופרת שעליה שם האלוקים בהר עיבל - הכתובת המוקדמת ביותר מסוגה בהיסטוריה, שנמצאה עד כה.
"שילה היא עיר הבירה הראשונה של יהושע בן נון, וזה המקום שבו שכן המשכן במשך יותר מ־350 שנה. ארון הברית היה כאן - וגם יהושע, חנה, אלקנה, שמואל", הוא מספר בהתרגשות ניכרת.
אתר החפירות של סטריפלינג ניצב כמה עשרות מטרים מהמקום שמכונה "תפילת חנה", שיא הסיור באתר שילה הקדומה. ב־2017 החלו אנשיו לחפור במקום, בשיתוף עם קמ"ט ארכיאולוגיה במינהל האזרחי, והתוצאות מרשימות. מבנה גדול, מחולק לחדרים, ניצב על מורדות הגבעה הצפונית, משקיף אל המקום שבו על פי המסורת התפללה חנה, וסטריפלינג משוכנע ש"יש סיכוי סביר" שמדובר במשכן האבוד שכולם מחפשים.
"כשאני התחלתי לעבוד כאן לא האמנתי שאחשוף את המבנה הזה", הוא אומר. "ב־2016 כתבתי מאמר שבו התייחסתי לתיאוריות השונות בנוגע לשאלה היכן המשכן, אבל לומר לך שהאמנתי שאמצא אותו? לא ממש. היה לי המון מזל. אין ספק שזה 'הגביע הקדוש', ובעולם מושלם זה מה שהיינו רוצים למצוא. אבל צריך לומר את האמת - בהיעדר תיאור מדויק, שאין לנו, אף פעם לא נדע במאת האחוזים שמדובר במשכן. אפשר לומר שהמבנה שמצאנו מתאים בדרגה גבוהה של אמינות למה שאנו מצפים כשאנחנו קוראים את הטקסט בתנ"ך".
חרסים מנופצים מ"טומאה"
סטריפלינג מסתובב בהתרגשות בסמוך למבנה ומצביע על חלקיו השונים. "לפי הסברה שלנו, כאן זה קודש הקודשים, המקום שבו שכן ארון הברית, ואנחנו עומדים בשטח שמכונה 'קדוש'. בצד השני נמצא המקום שבו הקריבו קורבנות. אתה רואה את החדרים הקטנים האלה? בעבר לא היתה אפשרות לבצע תרומות כספיות, ולכן הביאו כל מיני תשורות של אוכל ותוצרת חקלאית, תרומות ומעשרות. מצאנו כאן שבעה חדרי אחסון, שאולי לשם הכניסו את התרומות והמעשרות".
הארכיאולוג האמריקני מסביר שהמיקום המשוער שלו להימצאות המשכן, תמונת מראה של ממש לאתר שבו מתמקדת בן אריה, מתאים יותר - גם מכיוון שהוא הכי קרוב לעין שילה. "לא הגיוני שהעבירו מים לצד השני של התל. זה המקום הקרוב ביותר למעיין, והגיוני שהמשכן יעמוד שם".
סטריפלינג ממשיך ומספר: "מצאנו כאן אלפי חתיכות חרס מתקופת הברונזה המאוחרת, תקופת יהושע בן נון, וזה נראה כאילו שברו אותן בכוונה, כחלק מהמחווה של הקורבן". הדבר תואם גם להליך שמתואר בכתובים: על פי המסורת, חרסים סופגים טומאה אם גורם מטמא היה בתוכם - גם אם לא נגע בהם פיזית ממש. המשמעות היא שאם אדם שמוגדר כ"טמא מת", כלומר נחשף לאדם אחר שמת, נגע בכלי החרס - כלי זה נחשב טמא, ולכן יש לנתץ ולשבור אותו.
"אנחנו מוצאים 2,000 חתיכות חרס ביום, ובאופן נדיר אנחנו יכולים לחבר אותן מכיוון שכל הכלי נמצא כאן", מסביר סטריפלינג. "הדבר אולי מוכיח שמדובר בחלק מתהליך הקרבת הקורבן במשכן".
הארכיאולוג האמריקני אמנם חוזר ומבהיר שהוא לא קובע במאת האחוזים שמדובר במשכן שילה, אך הוא סובר שבתוך כמה חודשים יהיה מוכן לכתיבת מחקר אקדמי על הנושא. "אני לא יודע אם נוכל אי פעם להוכיח את זה לחלוטין. יש עדויות שמציעות שזה המיקום, ואנחנו נמשיך לחפש עדויות נוספות. אם באמת נצליח להוכיח שזהו המשכן - זו תהיה אחת התגליות הגדולות ביותר בתקופת חיינו, עד כדי כך. אבל צריך גם לומר את האמת - בארכיאולוגיה תמיד נשארים עם מידה מסוימת של אי־ודאות, ואולי אף פעם לא נדע את כל האמת".
ביום ראשון הקרוב יתקיים באתר שילה הקדומה "כנס שילה הקדומה" ה־11, והפעם עם ציון דרך משמעותי ביותר - 100 שנה בדיוק לתחילת החפירות במקום. בכנס יעסקו הארכיאולוגים המובילים בישראל בסוגיית משכן שילה, כולל תערוכה שתציג את החפירות השונות בתצלומים ובממצאים. בין היתר, יעסקו הנוכחים בשאלה אם יש מקומות קדושים "מלבד ירושלים", מדוע נעלמה שילה מהתודעה היהודית, מהו המבט החדש על מקום המשכן בשילה, וכן תצוגה של תוצאות עונת החפירה האחרונה בתל שילה, שהסתיימה בימים אלה ממש.
"אנחנו מתמקדים בשני דברים - באנשים שהגיעו לשילה בימי קדם, כולל השאלה מי היו אותם אנשים בדיוק, ובאנשים שבאו לחפור את שילה ומה משך אותם", מסביר היזמי. "צריך לומר בפירוש: בתחילה מה שמשך את האנשים לחפור כאן היו סיפורי התנ"ך, בדגש על השאלה שהעסיקה לא מעט אנשים במהלך השנים - היכן נמצא ארון הברית.
"מה שמעניין הוא שלמרות שחלפו מאה שנים, השאלה היכן המשכן, או כפי שאני מעדיף לקרוא לו, אוהל מועד - או בית ה' כפי שהוא מופיע בספרים - נשארה עדיין בגדר תעלומה. למרות כל המשלחות שחפרו פה, אין מקום ספציפי שכולם מסכימים לגביו שבו עמד המשכן".
ערש המרתון המקורי
היזמי, שעומד מאחורי חפירותיה של רעות בן אריה, סובר כי ייתכן שהמשכן יימצא דווקא בצד הדרומי של האתר, ולא הצפוני. "אנחנו מנסים למצוא את שער העיר מתקופת הברונזה התיכונה, ובהסתמך על ממצאים ממקומות אחרים, לדעתי נמצא שם את בית ה', כי הוא אמור להיות ליד השער.
"מצאנו בצד הדרומי אבן קרן שהשתמרה, ככל הנראה ממזבח, ומכיוון שמדובר באבן כבדה מאוד, אנו מעריכים שהיא לא הוזזה יותר מדי. צריך גם לומר - אנו רואים באזור זה מקומות קדושים מאוחרים יותר, נוצרים ומוסלמים, ומאמינים שיש מסורת של המיקום הקדוש. זה משכנע אותי שאנחנו נמצאים במקום הנכון. אני מאמין שככל שנתקדם יותר בחפירות, כך נמצא אלמנטים פולחניים בחלק הדרומי".
בשעות אחר הצהריים, ביום קיץ חם, האתר מלא מטיילים שמפטפטים במגוון שפות ולומדים על האזור. מדובר באתר תיירות מהמעלה הראשונה. התיירים מקבלים הצצה לדגם של המשכן בתוך חנות מזכרות, צופים בהולוגרמה שמציגה בפניהם את מה שכלל המקום, על פי הסברות, לפני 3,000 שנה, ונחשפים לממצאים במגדל מיוחד שהוקם במקום ושחוצץ בין שלושת המקומות המרכזיים שבהם ניצב (אולי) המשכן. יש מי שסובר, אגב, שמשכן שילה היה ממוקם ממש מתחת למגדל הזה, בשיאו של התל, ולא בצדדים האחרים כפי שמאמינים שאר הארכיאולוגים.
"ב־2005 אתר שילה הקדומה הוגדר כאתר מורשת לאומית, והחיבור בין הגופים השונים יצר תנופת תיירות אדירה. ב־2019, לפני פרוץ הקורונה, היו כאן 150 אלף מבקרים בשנה מכל העולם", אומרת זיטמן. "אחד הדברים שאנשים מתחברים אליו מאוד בשילה הוא דווקא 'מרתון התנ"ך', אירוע ריצה שנתי שמשחזר את ריצת השליח מאבן העזר לשילה כדי לספר על תבוסת עם ישראל לפלישתים. המרחק הוא בדיוק 42.2 ק"מ, וזה קרה מאות שנים לפני ריצת המרתון העולמית המפורסמת ממקדוניה לאתונה".
אליענה פסנטין, מנהלת דסק חו"ל במועצה האזורית בנימין, מצהירה שהיא מאוהבת בשילה הקדומה. "למרות שהייתי פה כבר אלפי פעמים והדרכתי מטיילים, אני עדיין מרגישה את ההתרגשות ברגע שעוברים את המפתן. אפשר להרגיש את המבקרים מתחברים למקום. נכון, יש כאן פן של אקשן, תעלומה ארכיאולוגית, אבל בסופו של דבר מי שמגיעים לכאן רוצים לדעת איפה בדיוק עמדה חנה, להתפלל כמוה - ולדעת שהם נמצאים במקום הנכון. לדעתי, גם הארכיאולוגים מחפשים את המקום כי הם רוצים להרגיש משהו, למצוא את האתר הקדוש הזה".
כמו הארכיאולוגים, גם אליענה סבורה שהחוקרים ימצאו בסופו של דבר את המשכן, אך בניגוד לחלקם, היא מוסיפה שבעיניה לא מדובר בדבר הדרמטי ביותר במקום. "כן, אני חושבת שימצאו, כי עד היום חפרו אולי רק חמישה אחוזים מהשטח. אין ספק שמדובר בשילה הקדומה, ולכן זה אפשרי בהחלט. חשוב מאוד למצוא את מקום המשכן, וזה מאוד ירגש אותי - אבל גם לא. למה לא? כי גם היום אפשר להרגיש את הקדושה במקום, את הסיפור, את הבשורה הגדולה. אתר שילה הוא מקום מאוד מיוחד ורוחני. אנשים רוצים לצאת למסע בזמן אל העבר שלנו כעם". 
hanangreenwood@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו