סוגיית המסתננים והטיפול בהם לא יורדת מהכותרות, ובצדק. טוב ונכון שהחברה הישראלית תתמודד עם שאלת היחס שלה לאחר בכלל ולמבקש העבודה בפרט. אכן, העולם מתמודד עם מצוקת רעב נוראה השוררת בעולם באזורים שונים שכתוצאה ממנה רבים הם המהגרים המחפשים עתיד טוב יותר להם ולמשפחותיהם. בשנת השבעים לכינון מדינתנו אנו רואים שוב ושוב כמה טובה היא ארצנו וכמה רבים מבני העמים מבקשים להצטרף למפעלנו כאן. מאידך, מכיוון שבאנו לכאן להקים את עמנו מחדש אחרי אלפי שנות גלות נכון לנסות ולשמר את האופי המיוחד של עמנו.
העם היהודי אמון על האיסור להסגיר עבד בורח אל אדוניו, ולכן בצדק עולה החשש שמא המסתננים יגיעו למקומות שבהם יש סכנה לחייהם.
מצד שני, מצווה עלינו התורה "וחי אחיך עמך". החובה הראשונית והבסיסית המוטלת על האומה היא לדאוג לתושביה ולאזרחיה. קבעו חכמינו במשנתם הסדורה: עניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת, ועניי עמך קודמים לעניי עם אחר. זה לא אומר שאנחנו אטומים לסבל האחר והשונה. מפרנסים עניי גויים עם עניי ישראל כדי להרבות שלום ואהבה בין הנזקקים ולא חלילה להרבות איבה ביניהם. במה דברים אמורים כשסיוע זה לא מפריע לעניי עמנו, כפי שקורה עכשיו בדרום ת"א ובמקומות נוספים בארץ. חוכמת המנהיגות לעת הזו צריכה לאזן בין הרגישות והמחוייבות המוסרית כלפי המסתננים שלא יאונה להם רע, לצד המחויבות העודפת כלפי תושבי השכונות הזכאים לחיות בכבוד ובבטחון.
הכותב הוא יו"ר ארגון הרבנים צהר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו