מפרעה עד ערפאת ותלמידיו: טרור שנמשך לאורך דורות

בתוך הימים הספורים שבין פסח, חג ההצלה ממצרים, לבין יום העצמאות הקרב, חג התקומה, אנו גם עוברים שני ימים של עצב: יום השואה ויום הזיכרון לחללי המלחמות והטרור - להזכיר לנו כי ''בדמייך חיי''.

לאורך כל הדורות פועמת השנאה כלפי העם היהודי, שנדד ללא מדינה וארץ אבל עם בשורת המוסר לעולם (וכבר נקבע הכלל העתיק "עשיו שונא ליעקב"). זה גורלו של "עם לבדד ישכון''. בשנים האחרונות מנסים לצייר משוואה חדשה, כאילו הייתה סיבה רציונלית למדינות ערב שתקפו את היהודים שבאו משם, מהרדיפות, במדינה החדשה שהקימו - מלבד השנאה.

הבלים. כשם שלא הייתה סיבה רציונלית לפוגרומים או לגירוש ספרד, גם לא הייתה שום סיבה רציונלית לרצח אברהם שלמה זלמן צורף הי"ד, חלל הטרור הראשון, בשנת תרי"א (1851) על ידי ערבי במכת חרב, בימים שבהם עסק בהרחבת הישוב היהודי בין החומות לחיי חקלאות. סרן (מיל') אברהם וולנסקי, נין ונצר לצורף, המשיך את מעשי ההתיישבות עם רעייתו אביטל. בדרכם הביתה הם נרצחו בטרור ''פלשתיני''. קו ישיר עובר בין שני מעשי הרצח, למרות הפרש השנים: שנאת יהודים. אנטישמיות.

אוהד בכרך הי"ד נרצח עם חברו אורי שחור בטיול ליד מעיין. אביו, חברי הטוב ד''ר אריה בכרך, הוא יתום מלחמת השחרור מאבא שנהרג על ידי כוחות ערביים שתקפו את היישוב היהודי בירושלים.

אין להשוות בין התוקף למותקף

אסור להשוות בין הטרור הרצחני הערבי לבין התגוננות ישראלית. הניסיון להשוואה זו הביא לשלב הבא: האשמה עצמית. משם הגענו להחלטה האומללה לוותר על חבלי ארץ אבות (לטובת ה''מקופחים'') ולהסכמי אוסלו האומללים שבסופם הסכמנו להקים את הרשות הפלשתינית, למרות האזהרות שמשם ייצאו ההסתה ופעולות הרצח.

אחרי שלושים שנות שלטונה של הרש"פ בחסות ובשיתוף פעולה עם המנגנונים, ובהגיע יום הזיכרוו, ראוי לעשות גם חשבון נפש. בעודנו עומדים על יד קברי נרצחי הטרור ראוי ש''זקני העדה'' - ממשלות ישראל לדורותיה - מאז 1992, לפני 30 שנה, יעשו חשבון נפש על העבר. כמאמר זקני העדה בתורה כשנמצא חלל בשדה: "האם לא ידינו שפכו את הדם הזה"?!

איך קרה שדווקא אחרי חתימת השלום עם ארגון הטרור אש"פ, גדל הטרור במאות קורבנות מיותרים? התשובה: הוא גדל כי חטאנו לנרטיב המוסרי שלא מדברים עם רוצחים ואנשי טרור. במקום להילחם בהם עד חורמה ולהיות סמל לגויים - מה שהיינו בתחילת הדרך מאז קום המדינה - הסכמנו לחתום עם ערפאת ועם מנהיגי הטרור על הסכמי "שלום" באוסלו ובבית הלבן.

התוצאה: ברגע שקירבנו אותם מתוניס לרמאללה בישראל, נוצרו להם התנאים הנוחים לפעול מעבר לחלון ''נגד השכנים'' - ועל כך שילמנו בדמים רבים: פי ארבעה נרצחים ומתים המונחים לפנינו, אם מונים את ההרוגים לפני אוסלו מול תקופה מקבילה אחרי הסכמי ה"שלום" עם ערפאת ועם אבו מאזן.

ועדיין זה לא נגמר. בימים האחרונים גברה הסתה בתחנות הרדיו והטלוויזיה המשוכללות שאפשרנו להם להקים. ההסתה גולשת לבתי הספר ולמכללות - הממומנים בכספים שאנו גובים עבור הרש"פ, במכס. את התוצאות אנו רואים בצעירים ובצעירות שיוצאים לרצוח יהודים, גם ללא הכוונה, ב''פיגועי בודדים".

פירוק הרש"פ - כדי לשנות את העתיד

וכשידה של ישראל רפה, ההסתה לטרור גולשת מהרש"פ אל הערים המעורבות בתוך ישראל. תוצאותיה היו בפגיעות בנפש וברכוש יהודים בעת "שומר החומות", והמשכה בגל הפיגועים לאחרונה. גלי ההסתה עוברים בסערה בערים ובכפרים ערביים, מציפים את הרשתות החברתיות ואת המכללות, שם מניפים את דגלי אש"פ האסורים על פי חוק. ונזכיר: בשל גלי השנאה הקודמים נרצחו יהודים בעכו ובלוד.

כדי לעצור זאת ולזיכרם של יקירנו אנו קוראים לכל מערכות הביטחון, הממשלה, הקבינט והכנסת לצאת בסדרת פעולות, שבסופה - פירוק הרשות הפלשתינית שבעינינו היא אם כל חטאת. יהיה זה שינוי בכיוון ההגה, תשובה ציונית ביטחונית להמשך הקיום פה עם בני העמים האחרים, אלה שלא חרטו על דגלם את חיסול מדינת היהודים.

תחי מדינת ישראל!

מאיר אינדור הוא סא"ל במילואים ויו"ר ארגון נפגעי הטרור "אלמגור"