ילדים, את זה כולנו יודעים, יכולים להתנהג בצורה נוראית לחברי הכיתה שלהם. הם יכולים להציק למראה חיצוני, להתנהגות כל שהיא ואף לייצר מצב של חרם קשה במיוחד. תזכורת כואבת למצב הזה הוא פוסט שהפך לוויראלי ברשת שכתבה האם רינה בן שבת מהיישוב עתניאל על מה שעובר הבן שלה.
להלן חלק מהפוסט הכואב וקורע הלב שכתבה האם, שכבר זכה למאות שיתופים:
"הבן שלי מנודה. מוחרם. מוחרם קשות.
מאוד קשה לכתוב את המילים האלה.
מאוד קשה להשלים איתם.
אבל זו המציאות. כבר שנתיים. ילד בכיתה ד' מוחרם. וכל יום שעובר ואנחנו מנסים לקלוט עם מה הוא מתמודד הלב נשבר יותר.
להיות הורה לילד מוחרם זה לראות איך ליבו נשבר כשעובדים עליו בטלפון שיגיע לשחק איתם ואז מתברר שזה היה סתם.
להיות הורה לילד מוחרם זה לראות את כל בני גילו ביחד צוחקים ונהנים בטקס יישובי ורק הוא צמוד אלינו ולא יכול להתקרב לחבורה.
להיות הורה לילד מוחרם זה לחבק אותו כשהוא חוזר הביתה שבור כי אף אחד לא רצה לשבת לידו בפעילות יישובית ואז נאמר לו שמי שיישב לידו יצטרך לטבול במקווה מטומאת הקוף.
להיות הורה לילד מוחרם זה לראות את המצב הלימודי מדרדר ולהבין שבמצב הישרדותי שום לימודים לא ישתפרו פה.
להיות הורה לילד מוחרם זה לחפש כל טיפול שייתן לו קצת כוח. קצת רוגע לנפש הכואבת.
להיות הורה לילד מוחרם זה לדעת שגם לילד שלי יש קושי. שגם הוא פגע, ועיצבן. שגם הוא זקוק לגבולות. וזה עדיין לא מצדיק חרם כזה של שנתיים. והוא רק בכיתה ד' לעזאזל!
להיות הורה לילד מוחרם זה לראות את הילד שלך גיבור. עם דמעות בעיניים והוא יחפש חברים בשכבות אחרות להיות איתם למרות הכל.
להיות הורה לילד מוחרם זה לראות איך האחים שלו כואבים ועושים הכל כדי להגן עליו. ואיך הם צוחקים עליו שהאחים שלו באים להגן עליו. זה המבט הכואב ביני לבין שלום בהבנה שאנחנו חסרי אונים מול הכאב הזה.
להיות הורה לילד מוחרם זה להבין כמה ילדים יכולים להיות רשעים. כן, רשעים. לא פחות מזה. וזה דורש איפוק. אוהו כמה איפוק.
להיות הורה לילד מוחרם זה להתפלל. הרבה. לבקש מאלוקים שהתיקון הקשה הזה ישאיר את נפשו כמה שפחות פצועה וייבנה בו קומה של עוצמות. של כוחות.
להיות הורה לילד מוחרם זה לראות איך כל ההורים האחרים כאילו השלימו עם המצב. לפעמים הם כן מנסים להפסיק את הסאגה ולפעמים מאשימים את הילד שלי בכעסים המוצדקים שיוצאים עליו. זה גם להפסיק כבר לשתף אותם ואת מערכת החינוך בה הוא נמצא, גם כששוב קורים דברים איומים. כי גם ככה שום דבר לא משתנה.
ואל תיטעו. באמת שיש לנו ילד גיבור. כל כך גיבור. הוא חונק את הדמעות ומחפש הלאה למלא את הלב.
אבל אתם תגידו לי איזו אמא יכולה להשלים עם הלב השבור של הילד שלה???".
מה לעשות במקרה של חרם
המומחית לטיפולים משפחתיים וזוגיים, ד"ר סוזי קגן, מתייחסת למקרים דומים ואומרת, ללא התייחסות למקרה הזה שהיא אינה מכירה, כי "במציאות של חרם בכיתה כזו יש חובה על בית הספר להתערב. יועצת בית הספר צריכה לכנס את מוביל החרם. את הגרעין הקשה של הילדים שמובילים את המעשה, ולעבוד איתם. לא צריך את כל הכיתה אלא רק את אלו שהם מייצרים את החרם. בנוסף יש לערב את ההורים של אותם ילדים ולדבר אליהם רגשית. לכל הורה יש פחד שהילד שלו יוחרם ולכן זה יניע אותם לפעול. אין מה לבוא בהאשמות, זה לא נכון. מה שצריך לעשות זה לגייס את ההורים. במקרה הכי גרוע כשהכול לא הולך והילד ממשיך לסבול, יש להתחיל תהליך של העברה לבית ספר אחר אבל רק אחרי טיפול רגשי לילד ורק בתמיכה גדולה בו", היא מסכמת.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו