בית המשפט העליון החליט לקבל את ערעור המדינה על פסיקת בית משפט המחוזי, ולפיכך יועברו טיוטות היסטוריות של מגילת העצמאות, מיורשי הכותב, עו"ד מרדכי בעהם, לידי המדינה. משמעות הדבר היא שהטיוטות לא יוכלו להימכר לידיים פרטיות כאלה או אחרות, ויועברו לגנזך המדינה.
העתירה הוגשה על ידי המדינה בעקבות כוונתם של בניו של כותב הטיוטות, דניאל יוסף ורפאל בעהם, למכור במכירה פומבית את טיוטות מגילת העצמאות. אביהם, עו"ד מרדכי בעהם, עבד במשרד המשפטים בתקופה שקדמה לקום המדינה, וגם לאחר קום המדינה. במהלך אפריל 1948 הועסק בעהם במחלקה המשפטית במנהלת העם, ובזמן זה כתב מספר טיוטות ששימשו לאחר מכן כבסיס לנוסח הסופי של הכרזת העצמאות, המוכר לנו כיום.
הטיוטות ההיסטוריות וכן התזכירים שנכתבו בכתב ידו שומרו בידי בני משפחתו, ובנובמבר 2015 פורסם בבית מכירות פומביות קטלוג ובו מספר מסמכים מאותם השנים, תחת הכותרת: "הטיוטות הראשונות של מגילת העצמאות – כתובות בידי בעהם".
המסמכים שהוצעו למכירה כללו את "טיוטת הפסוקים", אליה העתיק בעהם מקורות אותם ראה כראויים לשמש בסיס להכרזת העצמאות, "הטיוטה האנגלית", "הטיוטה העברית" - שלושה עמודים בכתב ידו של בעהם הנושאים את הכותרת: "הצהרה בדבר מדינה יהודית", "ההצעה הראשונה", הגרסה המודפסת של הטיוטה העברית ו"תזכורת בעהם", שם כלל בעהם הסברים לנוסח המוצע להכרזת העצמאות. בסך הכל נכללו בקטלוג חמישה מסמכים שנכתבו על ידי בעהם.
בעקבות זאת, המדינה הגישה תביעה לבית משפט המחוזי במסגרתה ביקשה לאסור על כל מכירה של המסמכים ההיסטוריים לידיים פרטיות ותבעה להשיבם מיידית לגנזך המדינה. המדינה טענה שמשום שעו"ד בעהם הועסק בידי מנהלת העם, והטויוטות חוברו במסגרת עבודתו שם, המסמכים שייכים לה. מנגד, בניו של בעהם טענו כי אביהם החל לעבוד במשרד המשפטים רק לאחר קום המדינה, ועבודתו במנהלת נעשתה בהתנדבות כאדם פרטי. לכן, הם טענו, המסמכים שייכים להם על פי חוק. טענה נוספת נגעה לעילת ההתיישנות ושיהוי קיצוני המצדיק את דחיית תביעת המדינה.
לאחר שמגעים לפשרה בין הצדדים לא צלחו, דן בית המשפט המחוזי בתביעת המדינה ודחה אותה, תוך שהוא מקבל את טיעון השיהוי בן עשרות השנים, שבמהלכו המעורבים בכתיבה נפטרו ונמנעה מהם היכולת להציג ראיות.
לא פרי יוזמה פרטית. בן גוריון מכריז מדינה
בהחלטת שופטי העליון, שכאמור הפכה את החלטת המחוזי, נכתב: "תחולתו של השיהוי במשפט האזרחי מוגבלת למקרים נדירים וחריגים ולבית המשפט שיקול דעת רחב במסגרתו עליו להתחשב גם באינטרס הציבורי, וכאן מדובר באינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה.
עוד מתבססת הפסיקה על חוק הארכיונים הקובע כי בגנזך המדינה יופקד "כל חומר ארכיוני של מוסדות ממלכתיים שקדמו להקמת מדינת ישראל". עוד נכתב בפסיקה: "גם אם נקבל אפוא את גרסת בעהם בשלמותה לפיה הגרסה בכתב ידו נוסחה במהלך המחצית הראשונה של חודש אפריל, עולה כי היא לא הייתה פרי יוזמה פרטית, המנותקת מעבודתה של המחלקה המשפטית. די באמור להוביל למסקנה כי המסמכים היו שייכים ל'מוסד ממלכתי שקדם להקמת המדינה', ומקומם בגנזך המדינה".