מועמדי הימין לעליון הם לעג לרש

שר המשפטים סער רקח דיל שיאפשר הסכמה רחבה לגבי מינוי ארבעת שופטי העליון החדשים • למרות הניסיון לייצר איזון לכאורה על ידי מינוי שני מועמדים מהימין לצד שניים מהשמאל, נראה כי השמאל האקטיביסטי יצא כשידו על העליונה

גדעון סער, צילום: אורן בן חקון

הוועדה למינוי שופטים צפויה לאשר מחר את מינוים של ארבעה מועמדים לכס השיפוט בבית משפט העליון: חאלד כבוב, השופט המוסלמי הראשון שיכהן בעליון; רות רונן, שבעלה היה איש הקרן החדשה לישראל; עו"ד יחיאל כשר, נציג לשכת עורכי הדין המזוהה כשמרן; וגילה כנפי שטייניץ, אשתו של יובל שטייניץ.

מדובר בסיומו של דיל פוליטי שרקח, בישל וצילחת שר המשפטים גדעון סער על מנת למצוא פתרון שיאפשר הסכמה רחבה. הסכמה רחבה לא תהיה, ח"כ שמחה רוטמן המשמש כחבר הוועדה הביע התנגדות נחרצת וגם שרת הפנים איילת שקד לא שלמה עם המהלך, אך אין זה משנה. עריקתו של סער, איש ימין מובהק, למחנה האקטיביסטים של העליון אפשרה הגעה לשבעה תומכים. מדובר בדיל סגור.

כמו בכל משא ומתן, על מנת להגיע להסכמה עם העליונים, נאלץ סער להסכים על שני מועמדים מהצד שכנגד. על השופט כבוב לא באמת התנהל מאבק. זהו שם שבעליון מנסים כבר כמה שנים לשווק, הוא אולי לא ציוני גדול אבל משום פרישתו של השופט ג'ורג' קרא בחודש מאי הקרוב הוא נכנס תחת המשבצת השופט הערבי ואף אחד לא רצה להצטייר כמי שמוחק את המשבצת הזו ממצבת השופטים בעליון, מה גם שפסיקותיו הרבות בבית המשפט הכלכלי תורמות למועמדותו יחד עם חיבוק דב של לשכת עורכי הדין.

המאבק שצריך היה להיות ולא היה הוא על שופטת בית משפט המחוזי בתל אביב רות רונן. רונן נחשבת לשופטת אקטיביסטית מובהקת, בעלה היה בעל תפקיד בקרן החדשה לישראל והיא אף קיבלה עתירה שהגישה עמותת "גישה" הנתמכת על ידי הקרן, מבלי שפסלה את עצמה בשל ניגוד עניינים כנדרש, לכאורה. נציב תלונות הציבור על השופטים דאז, אליעזר גולדברג, מצא את התלונה מוצדקת. זהו סדין אדום למחנה השמרני כולו, שהעליון ניסה בעבר למנות ללא הצלחה. סער מצידו לא רואה ברונן סדין אדום. הוא אף חושב שמדובר בשופטת מצוינת.

אך הבעיה ממשיכה ב"תמורה", אם אפשר לקרוא לזה כך, שקיבל המחנה השמרני בשל הסכמה על מועמדים אלה. מקובל לחשוב שכאשר נכנס סמל מובהק של אג'נדה מאוד מסוימת ייכנס בתמורה סמל של המחנה שכנגד, על מנת לאזן. לא כך הם פני הדברים. המחנה השמרני נאלץ לוותר על המועמדים שביקש להעביר, וסער כיתת רגליו על מנת למצוא מועמדים "רכים" שלא יעוררו אנטגוניזם בקרב העליונים.

ועל מי הצליחו להסכים הצדדים? עו"ד יחיאל כשר, שאמנם נחשב שמרן אך רחוק מלהיות איש חירות, והשופטת גילה כנפי שטייניץ, שה"הוכחה" היחידה להיותה שמרנית היא עובדת היותה אשתו של יובל שטייניץ מהליכוד. אמנם מדובר במסקנה רחוקה, אך לא זה העניין. שטייניץ בחרה לציין בפני הוועדה את פסק דינה מספטמבר 2018, שבו חייבה את רדיו קול ברמה להעלות נשים לשידור. מדובר לכאורה בפסיקה אקטיביסטית שבחרה שטייניץ לציין בראש רשימת פסקי הדין שלה בפני הוועדה.

עו"ד כשר והשופטת שטייניץ הם אולי אנשים מוכשרים, אך הם נופלים ברמתם וביכולתם מהשופטים כבוב ורונן ובוודאי במוטיבציה שלהם לקדם ערכים מהמחנה שממנו הם מגיעים. במקרה הטוב, מדובר במועמדי ימין-לייט או פרווה שיעמדו מול סמלי האקטיביזם השיפוטי ולא יוכלו להם.

סער אולי כיוון לטוב אבל ביצע זאת רע. במקביל, הוא נאלץ להסכים לתכתיב מצד לשכת עורכי הדין שלא נספרה כלל בעידן חימי, והפלא ופלא - חזרה לזירה לצורך הדיל. אין דרך אחרת לתאר את המשא ומתן של סער מול העליון ומול הימין אלא כבזאר טורקי - והימין הוא המפסיד הגדול מכך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר